בסד
כשהאלקים אינו ממלא את הנשמה,
האדם ריקן, ומלא חימה,
עצבות תהומית, ללא סיבת חיים,
מוכרח להרים את האמונה כפליים,
לתפקד ללא ראיה, ללא הבנה,
ללא הרגשה, וללא הכנה.
פשוט לזכור ללא רגש,
לומר מילים ללא תחושה,
אתה אלוקי, מלא אהבה,
מודה אני לך, על הקשר,
ועל טובך הגדול,
אפילו על המון מכשול,
מודה אני לך על העצבות,
על הריקנות, ועל האכזבה,
כי כולך אש אהבה,
הטבה זכה וטהורה,
הדין והחושך בכדי ליצור חקיקה,
בכדי להטמיע רצון לרוחניות ואהבה.
כמה קשה להיות במצב כזה,
אבל בזכרי שהכל מלכותך
הכל טיפולך
שאין בו שמץ של אהבה עצמית
זה מעודד מאד,
זה מקרב את התודעה,
להרגשת שלימות,
תענוג של רפואה לנשמה,
האור האלוקי,
אור של נוכחות הרחמים העליונים,
מרפא כל עצב וריקנות.
יש בשביל מה לחיות,
אפילו במצב של עצב וריקנות,
אפשר להמשיך משמעות אמיתית
לתוך הריקנות.
להמשיך נוכחות אלוקית,
לתוך העצבות.
ותמיד עבדו את הוי”ה בשמחה.
