חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב יהודה ליב אשלג - בעל ה״סולם״

רבינו הקדוש רבי יהודה ליב הלוי נולד בוורשא, בה’ בתשרי תרמ”ו (1886).
בגיל ארבע עשרה כבר ידע ושלט בכל התלמוד על בוריו, בגיל שבע עשרה קיבל בעל הסולם סמיכה לרבנות, ע”י גדולי הרבנים של ורשא. לאחר חתונתו נעשה תלמיד מובהק אצל נכדי “היהודי הקדוש”, האדמורי”ם מקאלושין ופרוסוב זצ”ל. בעל הסולם היה גם תלמיד מובהק של האדמו”ר רבי יששכר דב רוקח מבעלז זצ”ל.

הוא התייגע למעלה מן הכוח האנושי בעבודת השי”ת ובלימוד חוכמת הנסתר, עד שהתגלה אליו בוורשא אדם נסתר אחד, אשר פתח לו את הדרך להשיג במראות השמיים את העולמות העליונים הנזכרים בחוכמת הקבלה, ומאז הלך בעל הסולם הלוך וגדול בחוכמת זו, עד שנעשה יחיד בדור.

בשנת תרפ”א (1921) אמר רבינו בעל הסולם לאשתו הרבנית, שחייבים הם לעלות לארץ ישראל, באשר גמר את תיקון נפשו לגמרי, ואם לא יעלו לארץ ישראל, אין לו עוד מה לחפש בעוה”ז ועליו להסתלק מן העולם. הם ארזו בבהילות את חפציהם ועלו לארץ ישראל.

כאשר התיישב בעל הסולם בירושלים, רובע היהודי בעיר העתיקה, ניסה להסתיר את זהותו. הוא ניסה להתפרנס בצנעה ממקצועות שונים, אולם יהודים שהגיעו מפולין הכירוהו כדיין וכמורה צדק, ולא הצליח להסתיר את זהותו. במהרה נתגלתה גדלותו וידיעתו הכבירה בכל מקצועות התורה, ועל כולם ידיעתו העצומה בחוכמת הקבלה.

רבנו התאכזב מהאופן שבו חכמי המקובלים של ירושלים למדו את הזוהר ואת כתבי האר”י. הם עסקו בגירסת הכתוב בהם ללא הבנה כלל. אכזבה זו הובילה להחלטה לחלוק את ידיעותיו עם הלומדים, למען ידעו את מהותה האמיתית של החוכמה. צעד זה החל לעורר התנגדות כנגדו מצד ציבורים מסוימים, התנגדות שנמשכה כל חייו.

בעל הסולם לא התפעל מהקמים נגדו, וכך התבטא בפני אחד מתלמידיו בעניין זה: “ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר”י ז”ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר”י ז”ל על שורשו וכו’. והנה ברצון עליון יתברך, זכיתי לעיבור נשמת האר”י ז”ל, לא מפני מעשיי הטובים, לא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בעניין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות”.

סביב בעל הסולם זצוק”ל התכנסה חבורה קטנה של תלמידים בני עלייה. הם הגיעו אליו במסירות נפש בכל יום בשעה אחת אחר חצות, ולמדו עד אור הבוקר. בנו כ”ק אדמו”ר רבי ברוך שלום אשלג היה אחד מהם.

רבינו בעל הסולם נתמנה כרבה של שכונת “גבעת שאול” בירושלים.

בשנת תרפ”ו (1926) נסע רבנו בעל הסולם ללונדון, ושם כתב את פרי עטו הראשון –הפירושים “פנים מאירות” ו”פנים מסבירות” על הספר “עץ חיים” של האר”י הקדוש.

הוא ישב שם במשך כשנה וחצי ולא יצא את ביתו כלל, ובמשך כל אותו הזמן כתב את פירושו.

היה זה חידוש גדול בעולם הקבלה, שכן עד אז לא נתפרסם על הספר “עץ חיים” פירוש כה מקיף, המציג שיטה בעלת עקרונות וחוקיות פלאיים ובהירים.

בשנת תרצ”ג (1933) הודפס הספר “מתן תורה”. ספר זה יצא בתחילתו בצורת מאמרים בחוברות נפרדות, בדוגמת. בעל הסולם ערך מלכתחילה כל מאמר בצורה מדעית המתאימה גם לציבור החילוני. כוונת בעל הסולם הייתה להסביר בטוב טעם את ההכרח שבקבלת עבודת ההשפעה על בסיס הדת, באופן שתתיישב גם על דעתו של האדם החילוני. אומנם גם האדם החרדי בעל נטייה לאמת, יגלה בספר זה אוצרות חיים, שכן כתובים בו כל יסודות הדת על דרך האמת.

באותה שנה, החל רבנו בעל הסולם לחבר את חיבורו הענק והכולל לכל כתבי האר”י הקדוש – “תלמוד עשר הספירות”. הודות לספר זה למעשה נפתחה חוכמת הקבלה באופן מדהים בפני הציבור, על ידו ניתנה הזדמנות לכל אדם להתרומם לגובהי המדרגות של התגלות האלוקות.

בשנת תש”ג (1943) החל בעל הסולם בחיבורו העצום: פירוש “הסולם” על ספר הזוהר הקדוש.

הוא הקדיש את כל יומו לכתיבת פירוש זה, וכתב מעל שמונה עשרה שעות ביממה.
הוא אמר אז, שע”י הפירוש הזה יוכלו ללמוד את ספר הוזהר כפי שלומדים חומש עם רש”י.

עם הקמת המדינה ב-1948, נפגש רבנו בעל הסולם עם מנהיגי הציבור דאז, מתוך רצון להשפיע על היישוב בארץ לאמץ את היהדות ועקרונותיה האמיתיים, כיסוד לחברה המתהווה.

בין השאר נפגש מספר פעמים עם דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, עם ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, עם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק (אשר ביקש להתקבל כתלמיד אצל רבנו) ועם זלמן שזר – נשיא המדינה.

מטרת המפגשים הייתה לשכנע אותם להנהיג משטר סוציאליסטי, שיהיה על בסיס חוק התורה – “ואהבת לרעך כמוך”.

הוא סבר שאם עניין זה יהיה מסודר על פי חוקי המדינה, יקל לאחר מכן להעביר את כלל האומה לפסים אמיתיים של אהבת הבורא גם כן. מאמציו אלו לא נשאו פרי, ואמר כי עדיין אין הזמן מתאים ובשל לכך…

בשנת תשי”ג (1953) סיים רבנו את כתיבת פירוש “הסולם” על הזוהר הקדוש, חיבור בעל עשרים ואחד כרכים. השמחה הייתה רבה וגדולה, אין לשער ואין לתאר. רבנו ערך אז סעודת הודיה במירון, ובה נשא נאום חוצב להבות אש, ובו אמר חד-משמעית, אשר הגילוי הגדול של ספר הזוהר מורה על כך שאנו בדורו של מלך המשיח, וע”י ספר הזוהר, יוכל עם ישראל להכין את עצמו כראוי לגאולה השלימה ולביאת המשיח.

לאחר מכן החל מצבו הבריאותי של בעל הסולם להתדרדר יותר ויותר, הוא הרגיש שהגיע זמנו להיאסף אל אבותיו, וע”כ ערך נסיעה אחרונה לצפת ומירון, ושם ערך סעודה גדולה. אף אחד מתלמידיו לא הבין שזוהי למעשה סעודת הפרידה שלו מהם. ביום פטירתו, יום הכיפורים שנת תשט”ו (1955), ציווה בעל הסולם להקדים את התפילה בשעתיים, וכשהגיע שליח הציבור למילים: “אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי”,יצאה נשמתו הקדושה והטהורה ודבקה בכור מחצבתה, בהיותו בן שישים ותשע בלבד

slot qris