מי אנחנו

במשך 27 השנים, מאז פטירת רבו הרב ברוך שלום אשלג, בנו של בעל הסולם, עוסק הרב אברהם מרדכי גוטליב, במסירות נפש גדולה, בכתיבה, פיתוח והנצחה של תורת מורו ורבו זצ”ל. סביבו, התקבצה קבוצה קטנה של תלמידים, ביניהם כמה מחשובי תלמידי הרב”ש אשלג.

לב הקהילה הוא בית מדרש קטן בקרית יערים שבהרי ירושלים בשם ‘ברכת שלום’ על שם אחד מחיבוריו החשובים. בבית המדרש ממשיכים המנהגים, האוירה וההווי המיוחד ממש כפי שהיו בבית המדרש הישן של הרב”ש זצ”ל. בזכות העבודה הגדולה של הרבי וחבורת התלמידים יצאו מבית המדרש ספרים רבים המגלים לעולם מתורת הרב אשלג – תורה עמוקה ונפלאה בביאורים בהירים ומדוייקים המקשרים את הלימוד לחיי היום יום – מפי תלמידו המובהק, רבינו הרב גוטליב שליט”א.

עד עכשיו, פעילות הרבי נעשתה בצנעה, הרחק מרעש העולם והאינטרנט.
היום, הבשילו התנאים, לפתוח את שערי בית המדרש, לעם ישראל בארץ ובעולם, לבוא, לטעום ולגדול מהתורה הפנימית היוצאת מבית מדרשו. אתר זה מוגש לכם כאמצעי להתחבר ולהתפתח בדרכו הרוחנית של בעל הסולם ואפשרות ללמוד בצורה מסודרת לימוד משמעותי ישירות מהמקור.

הרב גוטליב

כבר בגיל ארבע עשרה זכה, הרב אברהם מרדכי גוטליב, להיכנס וללמוד עם הרב ברוך שלום הלוי אשלג, בנו בכורו וממשיך דרכו של בעל הסולם, הרב יהודה ליב אשלג.

שם נשאר ולמד אצל הרב”ש אשלג ארבע עשרה שנה יום ולילה חכמת הקבלה ודרכי עבודת ה’. לא משה ידו מתוך ידו, עד שנעשה מתלמידיו הקרובים ביותר.

הרב”ש גידל אותו כאב אוהב, השגיח עליו השגחה יתירה, כאב המשגיח על בנו.

הרב גוטליב זכה לשמשו ולשהות שעות רבות במחיצתו. מתוך כך למד רבות, לעיתים יותר ממה שניתן היה ללמוד בשיעורים עצמם. השהייה היום-יומית במחיצתו, נתנה באופן מוחשי הבנה, היאך היא דמותו ומסכת חייו של אדם קדוש המאמין בה’ באמת.

ע”פ הוראת רבו, למד הרב גוטליב בבחרותו, יותר מעשור בישיבת “בית מאיר” בבני ברק. שם, התחנך בשיטת הלימוד הליטאית אצל הרה”ג רבי זלמן רוטברג שליט”א, תלמידם של רבי ירוחם ממיר ורבי שמעון שקופ זצ”ל.

עד מהרה, לבקשת רבו הרב”ש אשלג, החל הרב גוטליב, ללמד קבוצת אברכים שיעורים בחכמת הקבלה, וכמו כן החל לערוך את כתבי רבו בהסכמתו ותמיכתו.

בה’ בתשרי תשנ”ב נפטר מורו ורבו הרבי הרב”ש זצ”ל. באלול, החודש האחרון לחייו, שאל אותו תלמידו בדאגה: ‘מה נעשה בלעדיך?’ וענה לו הרב”ש: ‘אתה עוד תעשה בשבילי הרבה מאוד’. ואכן מיד לאחר פטירתו המשיך בעריכת כתביו של מורו ורבו ביתר שאת ויתר עוז.

לאחר פטירת האדמו”ר “הברכת שלום”, עזב הרב גוטליב, בשנת תשנ”ג, את בני ברק, ועבר להתגורר בקריית יערים. זמן קצר לאחר מכן, הקים שם את בית המדרש “ברכת שלום” לפנימיות התורה, ובו החל להעביר שיעורים בחוכמת הקבלה על פי דרכו של בעל הסולם, לפנות בוקר ובערבים.

ביחד עם תלמידים נוספים של הרב”ש, ייסד הרב גוטליב את הוצאת הספרים, ומאז ועד היום הוציאה עשרות ספרי קבלה ועבודת ה’. הרבי עשה ועושה עבודה עצומה בעריכת ביאורי הרב”ש באופן המגלה את תורת בעל הסולם לציבור הלומדים בעמקות ובהבנה נפלאות.

לאחר כמה שנים, לבקשת תלמידיו של האדמו”ר רבי ברוך שלום הלוי אשלג, שראו ברב גוטליב ממשיך דרכו, קיבל על עצמו את ההנהגה כאדמו”ר חסידות אשלג-טלזסטון. הקהילה מונה משפחות רבות מכל רחבי הארץ ומכל החוגים והזרמים, אשר המשותף לכולם שרוצים ללכת בצוותא בדרכו של רבנו בעל הסולם על פי הדרכתו של הרב גוטליב.

הרבי שליט”א ממשיך לעבוד במסירות נפש עצומה ללמד לכל החפצים בכך את חוכמת הקבלה והחסידות בדרך רבותיו. הוא מלמד כמה שיעורים בכל יום בבית המדרש בקריית יערים, ברחבי הארץ וכן באינטרנט.

בית המדרש וקהילת ״ברכת שלום״

בית המדרש ‘ברכת שלום’ נקרא על שם חיבורו החשוב של הרב ברוך שלום אשלג. הוא נוסד כדי להמשיך את דרכם של המקובלים רבי יהודה ליב הלוי אשלג, ובנו רבי ברוך שלום אשלג (רב“ש) – לימוד פנימיות התורה וחוכמת הקבלה, ויישום יום-יומי של התורה בכל רבדי החיים.

ייסוד בית המדרש הוא פיתוח חיים ע”פ “ואהבת לרעך כמוך” תחת הסיסמה של “יחד שבטי ישראל”.

בית המדרש מאגד בתוכו פעילות של אנשים ונשים מכלהחוגים ומכל העדות, אשר חפצים ללמוד לימודי אמונה ואהבת אלוקים ואדם.

בבית המדרש ממשיכים לא רק את דרך הלימוד המקורית של רבותינו אלא גם את המנהגים וההווי המיוחד – לימוד תורה לפנות בוקר, סעודות והתוועדויות בראשי חודשים וחגים, עזרה הדדית, קשר והדרכה יום-יומיים עם הרבי שליט”א.

פעילויות בית המדרש כוללות שיעורים בנגלה ובנסתר, מכון הוצאה לאור של ספרי הסולם והרב”ש, כנסים ואירועים מיוחדים, הפצה של פנימיות התורה בכל רחבי הארץ והעולם, הפעלה של מערך אינטרנט, עזרה לנזקקים, גן ילדים וכולל אברכים.

מעבר לקהילה עצמה ביישוב, מאות לומדים קשורים לבית המדרש בארץ ובעולם, ומגיעים מעת לעת לבקר, ללמוד ולהתארח בשבתות ובחגים. בבני ברק יש קבוצת לומדים גדולה, הכוללת רבים מתלמידי הרב”ש זצ”ל עם מרכז ללימוד ותפילה.

הרב יהודה ליב אשלג - בעל ה״סולם״

רבינו הקדוש רבי יהודה ליב הלוי נולד בוורשא, בה’ בתשרי תרמ”ו (1886).
בגיל ארבע עשרה כבר ידע ושלט בכל התלמוד על בוריו, בגיל שבע עשרה קיבל בעל הסולם סמיכה לרבנות, ע”י גדולי הרבנים של ורשא. לאחר חתונתו נעשה תלמיד מובהק אצל נכדי “היהודי הקדוש”, האדמורי”ם מקאלושין ופרוסוב זצ”ל. בעל הסולם היה גם תלמיד מובהק של האדמו”ר רבי יששכר דב רוקח מבעלז זצ”ל.

הוא התייגע למעלה מן הכוח האנושי בעבודת השי”ת ובלימוד חוכמת הנסתר, עד שהתגלה אליו בוורשא אדם נסתר אחד, אשר פתח לו את הדרך להשיג במראות השמיים את העולמות העליונים הנזכרים בחוכמת הקבלה, ומאז הלך בעל הסולם הלוך וגדול בחוכמת זו, עד שנעשה יחיד בדור.

בשנת תרפ”א (1921) אמר רבינו בעל הסולם לאשתו הרבנית, שחייבים הם לעלות לארץ ישראל, באשר גמר את תיקון נפשו לגמרי, ואם לא יעלו לארץ ישראל, אין לו עוד מה לחפש בעוה”ז ועליו להסתלק מן העולם. הם ארזו בבהילות את חפציהם ועלו לארץ ישראל.

כאשר התיישב בעל הסולם בירושלים, רובע היהודי בעיר העתיקה, ניסה להסתיר את זהותו. הוא ניסה להתפרנס בצנעה ממקצועות שונים, אולם יהודים שהגיעו מפולין הכירוהו כדיין וכמורה צדק, ולא הצליח להסתיר את זהותו. במהרה נתגלתה גדלותו וידיעתו הכבירה בכל מקצועות התורה, ועל כולם ידיעתו העצומה בחוכמת הקבלה.

רבנו התאכזב מהאופן שבו חכמי המקובלים של ירושלים למדו את הזוהר ואת כתבי האר”י. הם עסקו בגירסת הכתוב בהם ללא הבנה כלל. אכזבה זו הובילה להחלטה לחלוק את ידיעותיו עם הלומדים, למען ידעו את מהותה האמיתית של החוכמה. צעד זה החל לעורר התנגדות כנגדו מצד ציבורים מסוימים, התנגדות שנמשכה כל חייו.

בעל הסולם לא התפעל מהקמים נגדו, וכך התבטא בפני אחד מתלמידיו בעניין זה: “ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר”י ז”ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר”י ז”ל על שורשו וכו’. והנה ברצון עליון יתברך, זכיתי לעיבור נשמת האר”י ז”ל, לא מפני מעשיי הטובים, לא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בעניין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות”.

סביב בעל הסולם זצוק”ל התכנסה חבורה קטנה של תלמידים בני עלייה. הם הגיעו אליו במסירות נפש בכל יום בשעה אחת אחר חצות, ולמדו עד אור הבוקר. בנו כ”ק אדמו”ר רבי ברוך שלום אשלג היה אחד מהם.

רבינו בעל הסולם נתמנה כרבה של שכונת “גבעת שאול” בירושלים.

בשנת תרפ”ו (1926) נסע רבנו בעל הסולם ללונדון, ושם כתב את פרי עטו הראשון –הפירושים “פנים מאירות” ו”פנים מסבירות” על הספר “עץ חיים” של האר”י הקדוש.

הוא ישב שם במשך כשנה וחצי ולא יצא את ביתו כלל, ובמשך כל אותו הזמן כתב את פירושו.

היה זה חידוש גדול בעולם הקבלה, שכן עד אז לא נתפרסם על הספר “עץ חיים” פירוש כה מקיף, המציג שיטה בעלת עקרונות וחוקיות פלאיים ובהירים.

בשנת תרצ”ג (1933) הודפס הספר “מתן תורה”. ספר זה יצא בתחילתו בצורת מאמרים בחוברות נפרדות, בדוגמת. בעל הסולם ערך מלכתחילה כל מאמר בצורה מדעית המתאימה גם לציבור החילוני. כוונת בעל הסולם הייתה להסביר בטוב טעם את ההכרח שבקבלת עבודת ההשפעה על בסיס הדת, באופן שתתיישב גם על דעתו של האדם החילוני. אומנם גם האדם החרדי בעל נטייה לאמת, יגלה בספר זה אוצרות חיים, שכן כתובים בו כל יסודות הדת על דרך האמת.

באותה שנה, החל רבנו בעל הסולם לחבר את חיבורו הענק והכולל לכל כתבי האר”י הקדוש – “תלמוד עשר הספירות”. הודות לספר זה למעשה נפתחה חוכמת הקבלה באופן מדהים בפני הציבור, על ידו ניתנה הזדמנות לכל אדם להתרומם לגובהי המדרגות של התגלות האלוקות.

בשנת תש”ג (1943) החל בעל הסולם בחיבורו העצום: פירוש “הסולם” על ספר הזוהר הקדוש.

הוא הקדיש את כל יומו לכתיבת פירוש זה, וכתב מעל שמונה עשרה שעות ביממה.
הוא אמר אז, שע”י הפירוש הזה יוכלו ללמוד את ספר הוזהר כפי שלומדים חומש עם רש”י.

עם הקמת המדינה ב-1948, נפגש רבנו בעל הסולם עם מנהיגי הציבור דאז, מתוך רצון להשפיע על היישוב בארץ לאמץ את היהדות ועקרונותיה האמיתיים, כיסוד לחברה המתהווה.

בין השאר נפגש מספר פעמים עם דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, עם ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, עם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק (אשר ביקש להתקבל כתלמיד אצל רבנו) ועם זלמן שזר – נשיא המדינה.

מטרת המפגשים הייתה לשכנע אותם להנהיג משטר סוציאליסטי, שיהיה על בסיס חוק התורה – “ואהבת לרעך כמוך”.

הוא סבר שאם עניין זה יהיה מסודר על פי חוקי המדינה, יקל לאחר מכן להעביר את כלל האומה לפסים אמיתיים של אהבת הבורא גם כן. מאמציו אלו לא נשאו פרי, ואמר כי עדיין אין הזמן מתאים ובשל לכך…

בשנת תשי”ג (1953) סיים רבנו את כתיבת פירוש “הסולם” על הזוהר הקדוש, חיבור בעל עשרים ואחד כרכים. השמחה הייתה רבה וגדולה, אין לשער ואין לתאר. רבנו ערך אז סעודת הודיה במירון, ובה נשא נאום חוצב להבות אש, ובו אמר חד-משמעית, אשר הגילוי הגדול של ספר הזוהר מורה על כך שאנו בדורו של מלך המשיח, וע”י ספר הזוהר, יוכל עם ישראל להכין את עצמו כראוי לגאולה השלימה ולביאת המשיח.

לאחר מכן החל מצבו הבריאותי של בעל הסולם להתדרדר יותר ויותר, הוא הרגיש שהגיע זמנו להיאסף אל אבותיו, וע”כ ערך נסיעה אחרונה לצפת ומירון, ושם ערך סעודה גדולה. אף אחד מתלמידיו לא הבין שזוהי למעשה סעודת הפרידה שלו מהם. ביום פטירתו, יום הכיפורים שנת תשט”ו (1955), ציווה בעל הסולם להקדים את התפילה בשעתיים, וכשהגיע שליח הציבור למילים: “אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי”,יצאה נשמתו הקדושה והטהורה ודבקה בכור מחצבתה, בהיותו בן שישים ותשע בלבד

הרב ברוך שלום אשלג ה״ברכת שלום״ (הרב״ש)

נולד בוורשה בפולין, בז’ בשבט תרס”ז. משחר ילדותו, נתגלה כבעל כישרונות נדירים. כבר בגיל תשע, צירפו אביו, רבי יהודה ליב אשלג, לקבוצת תלמידיו המובחרים.

 

בשנת תרפ”ב (1921) עלה רבי יהודה ליב אשלג לארץ ישראל, והתיישב בירושלים. רבי ברוך שלום זצוק”ל למד אז, בהיותו בחור צעיר, בישיבת “תורת אמת” של חב”ד. התמדתו ושקידתו לא ידעו גבולות.

בן עשרים בלבד, הוסמך רבי ברוך שלום לרבנות ע”י רבה של ירושלים, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק”ל, אשר כינהו בתארי כבוד מרובים.

במשך כל השנים, עד לפטירתו של אביו הקדוש, ביוהכ”פ שנת תשט”ו, היה דבוק אדמו”ר “הברכת שלום” זצוק”ל ללא סייג באביו, ולא החסיר ולו גם שיעור אחד. באותן שנים אשר כיהן אביו כרבה של “גבעת שאול” בירושלים, נעור היה בחצות, וצועד לילה לילה מביתו בעיר העתיקה עד לגבעת שאול. לא הרתיעוהו המרחק הרב, או תקופות המתיחות שהיו אז בין יהודים לערבים.

כאשר עזב אביו זצ”ל את הרבנות בגבעת שאול, הפצירו בו התושבים, שהכירו את גדולתו בתורה ובהוראה ואת חוכמתו הרבה, שיקבל עליו את עול הרבנות, אך הוא סירב, מחשש שטרדות הציבור יפריעו לו בלימודו ובעבודתו בקודש, ולגרום לפירוד במשהו מן המשהו מן הדבקות באביו. כל אמרה ושיחה שיצאה מפה קודשו של אביו, רשם מיד, עד שהתקבצו מאמרים במחברות רבות. בראש כל מאמר רשם: “שמעתי”. מאמרים אלו יצאו לאחר פטירתו בספר “ה’ שמעתי שמעך”.

לאחר הסתלקות מרן בעל “הסולם”, הסכים רבנו להפצרות תלמידיו ותלמידי אביו, לקבל על עצמו את עול ההנהגה, ולומר שיעורים קבועים במקום אביו הקדוש. הוא עשה זאת בתכלית הצניעות. הוא הקים את בית מדרשו, בתוך ביתו, בתחילה בתל אביב, ואח”כ בבני ברק בדירה ישנה. הוא לא חפץ בפרסום אלא רצה בחבורה של בני עלייה, שמוכנים להקדיש את חלבם ודמם, לעבודת ה’.

הוא הקדיש חדר מחדרי ביתו הצר ללימוד ולתפילה, ושם, בתנאים קשים, בחדר צר, הגדיל והאדיר את הבניין הרוחני שבנה, כשהוא סוחף עימו את תלמידיו בשמחת עבודת ה’. אפילו שלט המצהיר על קיום בית מדרש, לא היה שם בחוץ. משהחל להנהיג, התפלאו תלמידי אביו נוכח האור הגדול שבקע מתוכו, אור שהשתדל להצניעו כל עוד אביו חי. ברבות הימים, התווספו ספסלים בבית המדרש, והמקום נעשה צר מלהכיל. אז החל בבניית בית הכנסת ברחוב חזון איש, לשם הצטרפו במשך הזמן אברכים רבים, עד שגם שם נעשו הכתלים צרים מהכיל את ההמון שהסתופף בצילו.

דרכו בקודש הייתה נפלאה ומוצנעת מעין כל אדם. כמו כן הקפיד שלא להיות מעורב בשום עניין או התארגנות הנושאים אופי פוליטי. מעולם לא חתם על שום מודעה, כל זאת מפני שלא רצה שעניינים אלו יסיחו דעתו מעיקר חייו, הלא היא דרך אביו הקדוש.

הרב”ש היה קם באחת אחר חצות, ואומר את שיעוריו, עד אור הבוקר ללא הפוגה. כך נהג בכל ימות השנה, לא החסיר ולו גם אחד, כולל יום הכיפורים. אף לאחר עריכת ה”טיש” בלילות שבת, על אף שהיה מסתיים בשעה מאוחרת מאוד, השכים לתלמודו, וכמעט שלא נתן תנומה לעיניו. כן היה מלמד כל יום אחר הצהריים מספר שעות תלמידים שלא יכלו להגיע ללימוד לפנות בוקר. בסיכומו של היום, היה אף מתפנה לדון בבעיותיהם של התלמידים, כשאחריו 10 שעות הוראה…

הסבריו בכתב ובע”פ על כתבי אביו יצאו לאור ע”י תלמידו המובהק הרב אברהם מרדכי גוטליב לאחר פטירתו בצורת ביאורים “אור ברוך” ו”אור שלום”, אלו יצאו לאור על הספרים: הקדמות לחכמת האמת, פתיחה לחכמת הקבלה ותלמוד עשר הספירות. כמו”כ היה מדפיס בכל שבוע מאמר בעבודת ה’, המתבסס על מאמר מן הזוהר הקדוש, או על מאמר חז”ל מן התלמוד ומן המדרשים. מאמרים אלו גילו את הבנתו המיוחדת של רבנו בכל חלקי התורה. בכל עניין שהיה מביט, אם הלכה או מדרש, תלמוד או מאמר מן הזוהר, היה מפרשו על עניין התקרבות האדם לה’. מאמרים אלו היוו ‘מזון רוחני’ לתלמידיו, אשר היו שותים בצמא כל טיפה מן הים הגדול הזה. מאמרים אלו יצאו לאחר פטירתו בסדרת הספרים: ‘ברכת שלום מאמרים’ שיצאו בהוצאת הספרים של בית מדרשו של הרב גוטליב הנושא את שמו.

על אף כל הנהגותיו הנפלאות בקודש, התנהג עם תלמידיו בתכלית הפשטות, כחבר, כידיד וכאבא טוב. הכבוד היה ממנו והלאה. לא נדיר היה למוצאו יושב בצוותא על ספסל אחד עם תלמידיו ומסביר להם איזו סוגיה בכתבי אביו זצוק”ל. אם אחד מתלמידיו נקלע לבעיה או לצרה ח”ו, היה משתתף עימו בצרתו ודואג לו. לא היה נח עד שנמצא פתרון לאותו תלמיד, ולא היה נותן תנומה לעפעפיו עד שבא הכול על מקומו. היווה דוגמה נפלאה לעניין “אהבת חברים”, שאותו העמיד כאחד היסודות המרכזיים של מאמריו.

הוא נסע לומר שיעורים ללא הפוגה, אף בגיל מבוגר. כמו כן שלח את תלמידיו לומר שיעורים במקומות רבים בארץ. תלמידים רבים היו באים לשיעוריו בבני ברק, מכל קצוות תבל. בסיון תש”ן (1990) הסתלקה הרבנית ע”ה לבית עולמה, לאחר מחלה וייסורים קשים. הוא טיפל בה במסירות נפש, ואף העמיד משמרות מקרב המשפחה, במשך יותר משש שנים, למלא את כל צרכיה, בכל שעות היממה. הוא סירב לשולחה למוסד כלשהו.

באלול האחרון לחייו חש ברע, ליבו לא עמד עוד במעמסה הכבידה. למרות זאת מסר שיעוריו תמידים כסדרם. בראש השנה האחרון, למרות כאביו, ייסוריו וחולשתו, התפלל כדרכו כשליח ציבור בתפילת המוסף בב’ הימים. שאגת הארי הדהדה בבית הכנסת, כמימים ימימה. ביום ב’ של ראש השנה, עת ערך את שולחנו הטהור, הרגיש שאינו מסוגל עוד לשבת, הוא עזב את השלחן והלך לנוח קמעה. כשחזר אמר את תורתו האחרונה, תורה שאפיינה את כל חייו, על הפסוק: “רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך” (תהילים מה). מהו באמת “דבר טוב”? כאשר אדם יכול לומר, שכל מעשיו הם עמ”נ להשפיע נחת רוח למלך, ואינו מתחשב כלום עם עצמו. במוצאי ראש השנה שנת תשנ”ב, התגברו כאביו והועבר לבית החולים. תלמידיו הדבוקים בו נחרדו למשמע הבשורה, ולא פסקו מתפילה. אולם בה’ בתשרי, בוקרו של יום שישי, ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.

הפסוק “רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך” כתוב על ארון הקודש בבית המדרש הנקרא על שמו ‘ברכת שלום’ בקריית יערים, שם שותים בצמא את תורתו חבורת תלמידים בהנהגתו של תלמידו המובהק אברהם מרדכי גוטליב שליט”א.