חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב ברוך שלום אשלג ה״ברכת שלום״ (הרב״ש)

נולד בוורשה בפולין, בז’ בשבט תרס”ז. משחר ילדותו, נתגלה כבעל כישרונות נדירים. כבר בגיל תשע, צירפו אביו, רבי יהודה ליב אשלג, לקבוצת תלמידיו המובחרים.

 

בשנת תרפ”ב (1921) עלה רבי יהודה ליב אשלג לארץ ישראל, והתיישב בירושלים. רבי ברוך שלום זצוק”ל למד אז, בהיותו בחור צעיר, בישיבת “תורת אמת” של חב”ד. התמדתו ושקידתו לא ידעו גבולות.

בן עשרים בלבד, הוסמך רבי ברוך שלום לרבנות ע”י רבה של ירושלים, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק”ל, אשר כינהו בתארי כבוד מרובים.

במשך כל השנים, עד לפטירתו של אביו הקדוש, ביוהכ”פ שנת תשט”ו, היה דבוק אדמו”ר “הברכת שלום” זצוק”ל ללא סייג באביו, ולא החסיר ולו גם שיעור אחד. באותן שנים אשר כיהן אביו כרבה של “גבעת שאול” בירושלים, נעור היה בחצות, וצועד לילה לילה מביתו בעיר העתיקה עד לגבעת שאול. לא הרתיעוהו המרחק הרב, או תקופות המתיחות שהיו אז בין יהודים לערבים.

כאשר עזב אביו זצ”ל את הרבנות בגבעת שאול, הפצירו בו התושבים, שהכירו את גדולתו בתורה ובהוראה ואת חוכמתו הרבה, שיקבל עליו את עול הרבנות, אך הוא סירב, מחשש שטרדות הציבור יפריעו לו בלימודו ובעבודתו בקודש, ולגרום לפירוד במשהו מן המשהו מן הדבקות באביו. כל אמרה ושיחה שיצאה מפה קודשו של אביו, רשם מיד, עד שהתקבצו מאמרים במחברות רבות. בראש כל מאמר רשם: “שמעתי”. מאמרים אלו יצאו לאחר פטירתו בספר “ה’ שמעתי שמעך”.

לאחר הסתלקות מרן בעל “הסולם”, הסכים רבנו להפצרות תלמידיו ותלמידי אביו, לקבל על עצמו את עול ההנהגה, ולומר שיעורים קבועים במקום אביו הקדוש. הוא עשה זאת בתכלית הצניעות. הוא הקים את בית מדרשו, בתוך ביתו, בתחילה בתל אביב, ואח”כ בבני ברק בדירה ישנה. הוא לא חפץ בפרסום אלא רצה בחבורה של בני עלייה, שמוכנים להקדיש את חלבם ודמם, לעבודת ה’.

הוא הקדיש חדר מחדרי ביתו הצר ללימוד ולתפילה, ושם, בתנאים קשים, בחדר צר, הגדיל והאדיר את הבניין הרוחני שבנה, כשהוא סוחף עימו את תלמידיו בשמחת עבודת ה’. אפילו שלט המצהיר על קיום בית מדרש, לא היה שם בחוץ. משהחל להנהיג, התפלאו תלמידי אביו נוכח האור הגדול שבקע מתוכו, אור שהשתדל להצניעו כל עוד אביו חי. ברבות הימים, התווספו ספסלים בבית המדרש, והמקום נעשה צר מלהכיל. אז החל בבניית בית הכנסת ברחוב חזון איש, לשם הצטרפו במשך הזמן אברכים רבים, עד שגם שם נעשו הכתלים צרים מהכיל את ההמון שהסתופף בצילו.

דרכו בקודש הייתה נפלאה ומוצנעת מעין כל אדם. כמו כן הקפיד שלא להיות מעורב בשום עניין או התארגנות הנושאים אופי פוליטי. מעולם לא חתם על שום מודעה, כל זאת מפני שלא רצה שעניינים אלו יסיחו דעתו מעיקר חייו, הלא היא דרך אביו הקדוש.

הרב”ש היה קם באחת אחר חצות, ואומר את שיעוריו, עד אור הבוקר ללא הפוגה. כך נהג בכל ימות השנה, לא החסיר ולו גם אחד, כולל יום הכיפורים. אף לאחר עריכת ה”טיש” בלילות שבת, על אף שהיה מסתיים בשעה מאוחרת מאוד, השכים לתלמודו, וכמעט שלא נתן תנומה לעיניו. כן היה מלמד כל יום אחר הצהריים מספר שעות תלמידים שלא יכלו להגיע ללימוד לפנות בוקר. בסיכומו של היום, היה אף מתפנה לדון בבעיותיהם של התלמידים, כשאחריו 10 שעות הוראה…

הסבריו בכתב ובע”פ על כתבי אביו יצאו לאור ע”י תלמידו המובהק הרב אברהם מרדכי גוטליב לאחר פטירתו בצורת ביאורים “אור ברוך” ו”אור שלום”, אלו יצאו לאור על הספרים: הקדמות לחכמת האמת, פתיחה לחכמת הקבלה ותלמוד עשר הספירות. כמו”כ היה מדפיס בכל שבוע מאמר בעבודת ה’, המתבסס על מאמר מן הזוהר הקדוש, או על מאמר חז”ל מן התלמוד ומן המדרשים. מאמרים אלו גילו את הבנתו המיוחדת של רבנו בכל חלקי התורה. בכל עניין שהיה מביט, אם הלכה או מדרש, תלמוד או מאמר מן הזוהר, היה מפרשו על עניין התקרבות האדם לה’. מאמרים אלו היוו ‘מזון רוחני’ לתלמידיו, אשר היו שותים בצמא כל טיפה מן הים הגדול הזה. מאמרים אלו יצאו לאחר פטירתו בסדרת הספרים: ‘ברכת שלום מאמרים’ שיצאו בהוצאת הספרים של בית מדרשו של הרב גוטליב הנושא את שמו.

על אף כל הנהגותיו הנפלאות בקודש, התנהג עם תלמידיו בתכלית הפשטות, כחבר, כידיד וכאבא טוב. הכבוד היה ממנו והלאה. לא נדיר היה למוצאו יושב בצוותא על ספסל אחד עם תלמידיו ומסביר להם איזו סוגיה בכתבי אביו זצוק”ל. אם אחד מתלמידיו נקלע לבעיה או לצרה ח”ו, היה משתתף עימו בצרתו ודואג לו. לא היה נח עד שנמצא פתרון לאותו תלמיד, ולא היה נותן תנומה לעפעפיו עד שבא הכול על מקומו. היווה דוגמה נפלאה לעניין “אהבת חברים”, שאותו העמיד כאחד היסודות המרכזיים של מאמריו.

הוא נסע לומר שיעורים ללא הפוגה, אף בגיל מבוגר. כמו כן שלח את תלמידיו לומר שיעורים במקומות רבים בארץ. תלמידים רבים היו באים לשיעוריו בבני ברק, מכל קצוות תבל. בסיון תש”ן (1990) הסתלקה הרבנית ע”ה לבית עולמה, לאחר מחלה וייסורים קשים. הוא טיפל בה במסירות נפש, ואף העמיד משמרות מקרב המשפחה, במשך יותר משש שנים, למלא את כל צרכיה, בכל שעות היממה. הוא סירב לשולחה למוסד כלשהו.

באלול האחרון לחייו חש ברע, ליבו לא עמד עוד במעמסה הכבידה. למרות זאת מסר שיעוריו תמידים כסדרם. בראש השנה האחרון, למרות כאביו, ייסוריו וחולשתו, התפלל כדרכו כשליח ציבור בתפילת המוסף בב’ הימים. שאגת הארי הדהדה בבית הכנסת, כמימים ימימה. ביום ב’ של ראש השנה, עת ערך את שולחנו הטהור, הרגיש שאינו מסוגל עוד לשבת, הוא עזב את השלחן והלך לנוח קמעה. כשחזר אמר את תורתו האחרונה, תורה שאפיינה את כל חייו, על הפסוק: “רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך” (תהילים מה). מהו באמת “דבר טוב”? כאשר אדם יכול לומר, שכל מעשיו הם עמ”נ להשפיע נחת רוח למלך, ואינו מתחשב כלום עם עצמו. במוצאי ראש השנה שנת תשנ”ב, התגברו כאביו והועבר לבית החולים. תלמידיו הדבוקים בו נחרדו למשמע הבשורה, ולא פסקו מתפילה. אולם בה’ בתשרי, בוקרו של יום שישי, ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.

הפסוק “רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך” כתוב על ארון הקודש בבית המדרש הנקרא על שמו ‘ברכת שלום’ בקריית יערים, שם שותים בצמא את תורתו חבורת תלמידים בהנהגתו של תלמידו המובהק אברהם מרדכי גוטליב שליט”א.

slot qris