בס”ד
“ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר” (שמות ב’, ט”ו) – משה רבנו בחינת האמונה שבאדם בורח מפרעה, כלומר הוא לא רוצה מגע עם הרצל”ק שהוא בחינת פרעה מלך מצרים. “וישב על הבאר” – באר בחינת מלכות שמים. רש”י במקום אומר: למד מיעקב שנזדווג לו זיווגו על הבאר. הזוה”ק אומר: בזמן שהאדם רוצה לקבל מלכות שמיים הנקרא ‘באר מים חיים’ מזדווג לו זיווגו. יש להבין מדוע מלכות שמיים נקראת ‘באר מים חיים’, כשהאדם מקבל עליו מלכות שמיים מאיר ונמשך אליו האור העליון המדומה לנחל של מים זכים ומפכים, כך נמשך האור העליון לאדם. זה ההבדל בין בור לבאר, בבאר יש א’ המרמזת על אלופו של עולם.
מה פירוש מזדווג לאדם זיווגו על הבאר? – נקבה מורה על חסרונות, נקבה מלשון נקב שמשמעותו חסרון – בזמן שהאדם מתחיל בעבודת קבלת עול מלכות שמיים, כשהוא רוצה לשעבד את רצונו לה’, לעשות את רצון ה’ בשמחה ובשלמות ובאהבה, אז מתחיל האדם לגלות שהגוף שלו מתנגד. מה יוכל להיות גדול ומרומם יותר בחיי האדם מאשר הדביקות בה’ יתברך? אבל מכל מקום גדלות ה’ נסתרת מהאדם ואילו התענוגים הגשמיים מגולים באדם ולכן הגוף מסרב פקודה פעמים רבות, הוא לא רוצה לבטל את דעתו בפני הבורא וכשהוא מתנגד מתגלים באדם חסרונות. לאדם יש כאבים וייסורים כשהוא לא יכול לקבל על עצמו עול מלכות שמיים, הוא רוצה אבל גופו נלחם נגדו ואז באים עליו ייסורים, כאבים וחסרונות. עניין חסרון נקרא נקבה מלשון נקב, בת זוגו של האדם מתגלה דווקא על הבאר.
זה גם עניין של ארץ מדין, מדין מלשון מדון, מריבה – בזמן שהאדם רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמיים הגוף מתחיל לריב איתו. ניתן לומר את הדברים גם לגבי החברה הישראלית. רבנו בעל הסולם כותב שלפני שעולה השחר החשכה כפליים, נעשית חשכה גדולה יותר, לפני שמגיעה גאולת עם ישראל החשכה גדולה יותר ולכן אנו עדים שחלקים גדולים בעם כופרים בה’ יתברך ובתורתו ורוצים להידמות לגויים, ה’ יתברך לא יסלח על זה. זה סימן לגאולה כי לפני עלות השחר מחשיך כפליים. ברוך ה’ צריך להודות לה’ יתברך שהנה אנו נמצאים באופן אובייקטיבי במצב קשה.
כאן בתוך ארץ ישראל, בכל מקום, יש לנו את הפלסטינאים, מבחוץ יש לנו את סוריה, את החיזבאללה בלבנון ואת האיראנים שכולם שונאי ישראל גדולים. הנה אנחנו מנהלים כאן מלחמה בעזה כנגד הרוצחים והקב”ה עושה לנו ניסים גדולים ואל תחשבו שזה כוחו של הצבא, זה רצון הבורא. אנו רואים שאם הבורא רוצה אז הצבא נכשל. הקב”ה עושה לנו כאן ניסים גדולים וצריך להודות לו על כך. ברוך ה’ יש הצלחה גדולה במיגור האויב והחלשתו, הגם ששונאנו ממשיכים לשגר טילים, הם שיגרו אלפי טילים ואנחנו רואים תודה לאל שאחוז הנפגעים וההרוגים ממש אפסי, זה תודות לרבים רבים בעם ישראל שחוזרים לה’ יתברך ולתורתו, ולכן ה’ יתברך מתנהג במידת הרחמים ונותן לנו עוד הזדמנויות. ברור שמדובר בנס. שמעתי מישהו מאשקלון שטיל נפל על בניין המגורים שלו וגרם נזק לרכוש, ותודה לאל לא הייתה פגיעה בנפש, הוא אמר לכתב ‘אתה אומר שזה מזל? איך יכול להיות שאלפי טילים נופלים ולא קורה דבר? זה לא מזל, זה נס!’ ואת הנס עושה ה’ יתברך מחמת אהבתו את עם ישראל, ה’ יתברך מאריך את אפו, הוא מתנהג במידת הרחמים. אנו צריכים להודות לה’ ולהשתדל ללכת בדרך שהוא מבקש מאיתנו, ללכת בדרך התורה והמצוות שהיא לטובתנו.
“ולכהן מדין שבע בנות” – נמשכות מהספירות חג”ת נהי”מ – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. “ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן” (שמות ב’, ט”ז) – צאן מלשון יציאה לחוץ, בנות יתרו שהן בחינת הספירות רוצות להמשיך את האור כדי להשקות את הצאן, כלומר להשקות את כל הבחינות שהן מחוץ לקדושה. יש באדם בחינות שהן מחוץ לקדושה המתגלות דווקא כשהאדם מבקש לקבל עול מלכות שמיים, אז מתגלות הבחינות שמחוץ לקדושה. הבחינות הללו הם הכאבים והייסורים שיש לאדם מכך שהגוף מתנגד לקדושה. מטרת הכאבים והייסורים האלה היא להביא את האדם להתפלל לה’ שיאיר לו את אור אלוקותו כדי שיוכל לקבל עול מלכות שמיים. נמצא שהצאן הזה הם כלים להמשכת האור העליון, זה נקרא להשקות את הצאן.
“ויבואו הרועים ויגרשום” (שמות ב’, ט”ז) – רועים מלשון רעים, כל הרע שבאדם, כל הסטרא אחרא שבאדם, כל רצונות דקבלה שבאדם אומרים לו הפוך ממה שנאמר. נאמר כאן שהקב”ה מגלה לאדם את הרע שבו כדי שימשיך את האור העליון על מנת לתקן אותו, כדי שיהווה כלי להמשכת האור העליון. הרצונות דקבלה שהם הכוחות הרעים שבאדם אומרים לו הפוך, אומרים לאדם: ‘אתה רואה שכל הזבל שלך מתגלה, כל הנטיות הרעות, כל היצרים והתאוות שלך מתגלות, וזה סימן שאתה בכלל לא מיועד ולא ראוי ללכת בדרך הקדושה’. זה נקרא שהרועים מגרשים אותו, מגרשים אותן מהבאר כשבנות יתרו באות להמשיך את האור העליון, אז הרועים מגרשים אותן.
“ויקם משה” בחינת האמונה “ויושען וישקה את צאנם” (שמות ב’, י”ז) –כשהאדם הולך בדרך האמונה ולא שומע לקול ההיגיון של הכוחות הרעים שבו, אומר אני מאמין שה’ יתברך אוהב אותי, ה’ יתברך אוהב את נבראיו, והוא אוהב אותי באופן פרטי, אז כשמתגלים כל הבחינות הרעות שבי, כל הזבל שבי, זה לטובתי כדי שאמשיך את האור העליון, זה מה שכתוב “ויקם משה” בחינת גדלות, כי הקשר עם הבורא מתבטא באופן של גדלות. כשאדם קשור לבורא זה דבר גדול.
“ויושען וישקה צאנם: ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום” (שמות ב’, י”ז-י”ח) – מדוע באתן מהר כל כך. “ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דלה דלה לנו וישקה את הצאן” (שמות ב’, י”ט) – רעואל זה שמו של יתרו, רעו מלשון ראיה, קשור עם האל. הבנות סיפרו לאביהם שאיש מצרי הצילם, מדוע קראו למשה איש מצרי? – לפי הפשט: מחמת לבושו, הוא היה לבוש כמו מצרי. רש”י אומר: כהן מדין פירש מעבודת האלילים ולכן נדו אותו וזו הסיבה שהרועים גירשו את בנותיו, כלומר הוא בעל התשובה שבאדם ואלו הן בנותיו, הן תולדות שבע הספירות שלו שרוצות להמשיך את האור. בנותיו קראו למשה איש מצרי, האיש שהציל אותנו והוא זה שהשקה את הצאן.
למה משה איש האמונה נבחן לאיש מצרי? – אנחנו סובבים כל הזמן סביב אותם עקרונות בשאלה על מה רוכבת האמונה שבאדם, מתי מקבל האדם על עצמו אמונה בה’, מה דוחף אותו לקבל אמונה בה’? – רק שמתגלה הרע שבו, כשמתגלים הקלקולים שבו וכשהוא נמצא במצוקה אז הוא מקבל את האמונה. אם אנחנו רואים שמשה רבנו הוא בחינת האמונה שבאדם והוא נבחן כמצרי זה משום שכל האמונה רוכבת דווקא על הכוחות הרעים שבאדם. יוצא מזה, שהתורה מציינת לנו כאן כמה וכמה בחינות: משה רבנו – שהוא איש האמונה נדמה כאיש מצרי, כהן מדין – שהוא בעל תשובה שבאדם עם שבע ספירותיו, שבע בנותיו – הרוצות להמשיך את האור העליון מבחינת החסרונות הנקראים צאן, הרועים – הכוחות הרעים שבאדם הצוחקים ואומרים שמכל הזבל שבאדם לא יצא שום דבר טוב, אבל בחינת האמונה שבאדם מחייבת את זה ואומרת שכן ראוי.
“ויאמר אל בנותיו ואיו” – איפה האיש הזה? “למה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם” (שמות ב’, כ’) – הביאו אותו לכאן ויאכל איתנו. “ויואל משה לשבת את האיש ויתן את ציפורה בתו למשה: ותלד בן ויקרא את שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה” (שמות ב’, כ”א-כ”ב) – משה רבנו זכה בבתו של יתרו, ציפורה, לאישה, ציפורה מלשון צפרא, בוקר, המרמז שעל ידי הכלי, הנקבה, אפשר להמשיך את האור העליון. ראשית אנו למדים כאן, שכשהאדם רוצה לקבל עול מלכות שמיים והוא הולך בדרך ההשפעה ואהבת הזולת, דווקא אז מתגלים בו חסרונות, בעצם מתגלה שהגוף שלו מתנגד, הגוף לא רוצה לקבל עול מלכות שמיים ומתגלה הרע שבו. שנית, האדם לא צריך להיבהל מזה כי כשמתגלה הרע שבו זה דבר טוב ודווקא על ידי זה הוא יכול להמשיך את אור האלוקות ואת אור האמונה, ה’ יתברך דווקא מחכה לחסרונות מצד האדם. ה’ יתברך לא ישפיע לאדם אור עליון אם אין לו חסרונות. החסרונות מתגלים דווקא על ידי השפלות שבאדם.
אפילו את הבן שנולד להם הם מציינים אותו בצורה שלילית “גר הייתי בארץ נכריה” – למה לקרוא לילד בשם כזה? – הולדת בן משמעותה יש תולדה, ההורים הם הסיבה והבן הוא התולדה, כלומר יש כאן פירות ולמה לקרוא לפירות שהם דבר טוב, למה לקרוא להם בשם גרשום “גר הייתי בארץ נכריה”. – כי דווקא על ידי כך שהאדם מרגיש את עצמו שהוא גר, זר לקדושה לגמרי, זר לגבי אהבת הזולת, לגבי הבורא, והוא נמצא בארץ נכרייה, דהיינו ברצונות שהם זרים לקדושה, דווקא על ידי כך נמשכים הפירות. צריך להודות לה’ על הניסים הגדולים שהוא עושה לנו, צריך להודות וביתר שאת וביתר עוז לחזור לה’ יתברך. ה’ יתברך רחמן, מרחם ועושה ניסים (תשס”ט).
