תורת היחסות של אלברט איינשטיין
1) המהירות של זרימת ישויות הינה אחרת לעצמה, ואחרת יחסית למתבונן. למשל, אדם נוסע במטוס, מבחי’ עצמו הוא יושב במקום אחד ואינו נע כלל, ורק מבחי’ כללות המטוס יש נסיעה.
שורש רוחני: האור מצד עצמו אין בו שום שינוי, והוא תמיד במצב המנוחה המוחלטת, וכל השינוים הם רק מצד הכלים.
אשה הולכת במהירות של חמש קילומטר לשעה, אבל אם הולכת על גבי משטח נע, שנע במהירות של חמש קילומטר לשעה, א”כ לעיני מתבונן חיצוני הרי מהירותה היא 10 קילומטר לשעה, אולם היא מצד עצמה מהירותה רק חמש קילומטר לשעה. א”כ הכל שאלה של תפיסת התודעה.
גם בעבדות ה’, אדם יכול להרגיש שאינו נע כלל, אבל לעיני המתבונן הוא דווקא נע במהירות, ומתקדם בעבדות ה’.
*
2) במהירויות גבוהות מאד המרחב והזמן משתנים יחד עם תנועת העצמים.
כי אז אין שייכות לחומר של האדם, החומר אינו מורגש.
מהירות מאיטה את הזמן. 300,000 קילומטר בשניה – אין זמן כלל.
כל מה שקשור לחומר יש בו זמן ומקום, המורים על מוגבלות. אבל 300,000 ק”מ בשניה, זו בחי’ ג”ר גמורה, והיא מעל החומר, ולפיכך מעל הזמן והמקום.
ועוד: הזמן הוא פונקציה של סיבה ומסובב, אבל במהירות גבוהה, כבר אין ניכרים סיבה ומסובב, ולכן אין מורגש שום זמן.
סיבה ומסובב הם חשבון של כדאיות, אם כדאי לי, אז כתוצאה מזה אני פועל, א”כ הסיבה היא החישוב אם כדאי לי או לא, והמסובב הוא הפעולה. כל זה נמדד בזמן. אבל במקום זך שאין את החשבונות הללו, אלא האדם פועל עמ”נ להשפיע מכח רצון המלך, א”כ נחשב זה למהירות שאין בה כלל היכר סיבה ומסובב, ולכן אין גם היכר של זמן ומקום, היות והם שייכים רק לחומר, דהיינו למקום של רצון לקבל, ולא מעל החומר, ברצון להשפיע.
מכניקת הקוונטים
הקוונטים הם חלקי האטום.
איך היא תנועת האטומים?
לפעמים כחלקיק, לפעמים כגל.
חלקיק – תנודה ישרה, שכר ועונש.
גל – תנודה עגולה, השגחה פרטית.
חלקיק – אינדיווידואליות, בדידות, התבדלות.
גל – התמזגות, ערבים זל”ז, התאחדות, בעצם בפנימיות הכל מציאות אחת בלבד.
*
ניסיונות
יריית חלקיק דרך חריץ אחד– קו אחד – אור ישר.
2 חריצים– אור ישר ואור חוזר – נוצרות עשר ספירות, לא 2 קוים, אלא התאבכות, שמשמעותה סינכרון אור ישר ואור חוזר.
הסתכלות מן הצד, לפני החריצים, כאשר יש 2 חריצים אזי מופיעים 2 קוים ולא התאבכות.
כאשר ההסתכלות היא אחר החריצים, חוזרת להיות התאבכות.
התפישה היא סובייקטיבית, לפני המעשה שכר ועונש, אחר המעשה השגחה פרטית.
התודעה של האדם היא הקובעת את המציאות של עצמו ושל זולתו. התאמצות לתודעה חיובית, תביא הרבה חיוב ושמחה בעולם, תודעה שלילית תביא אבילות ואלימות בעולם.
בהקדמה לספר הזהר, קובע רבינו הק’, שכפי שאדם מנהל את עצמו – כך מנהל את היקום כולו. וכן, רבי אלעזר אומר, שכפי שאדם מנהל את עצמו – כך קובע לגבי העולם כולו, אם עושה מצוה אחת, דן את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, ואם עושה עבירה אחת, דן את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה.
התאחדות ביני לבין הסביבה מותנית בגילוי הכח האלוקי המצוי בכל.
הבעיתיות של חלקיק או גל קיימת לגבי כל החומרים, כי בזמן שמגיעים לחדירה פנימה, למקומות שקרובים למהות החומר, כבר אינו מתקיים כחומר, ולכן הוא עשוי להתנהג בצורות שונות, ולא ע”פ חוקים קבועים, ופעם יראה כחלקיק ופעם כגל. כי אם המהות משפיעה מידת הדין – הרי זה חלקיק, ואם משפיעה מידת הרחמים – הרי זה גל, ואם שניהם ביחד – הרי זו התאבכות.
*
תפיסת המרחב והזמן היא יחסית לתודעה של האדם החווה.
לא קיימת מציאות אובייקטיבית. המציאות תלויה בנקודת מבטו של “הצופה”.
כלומר, הכל סובייקטיבי, אדם הנשלט ע”י החומר ירגיש את הכל במובנים של חומר, אדם שהוא מעל החומר, יבין את הכל ללא מוגבלות לחומר.
העולם הפנימי יוצר את העולם החיצוני (סוף הקדמה לספר הזהר).
כדי לקבוע ערכים לגדלים פיסיקליים על “הצופה” לבצע מדידה.
*
האטומים יכולים להיות בו זמנית בכמה מקומות– סופרפוזיציה (אין העדר ברוחני).
החתול של שרדינגר – סופרפוזיציה.
המציאות הפנימית של החומר היא הבורא יתברך עצמו, שם כבר אין חומר ממש, אלא רק אנרגיות. ואין ליצור אנושי אפשרות להשיג את אמיתיות האנרגיות הללו כי הן האלוקות בעצמה. ולכן האטומים מתנהגים לא כמצופה, כי האלוקות אינה תופשת מקום וזמן ואינה משועבדת לצורה קבועה ומוגבלת, וממילא יכולים להיות בכל מקום בעת ובעונה אחת. וכן יכולים להתנהג כחלקיק או כגל.
*
ב’ חלקיקים שנפרדו מתקשרים ביניהם, אפילו ממרחק רב, מתאימים את עצמם אחד לשני.
הסיבה – כי כל החלקיקים היו פעם יחד, לפני המפץ הגדול, ובעקבות המפץ נפרדו, מ”מ רושם מחיבורם בעבר עדיין נשאר בהם.
בדומה לנשמות שהיו כולן במקור נשמה אחת בלבד, ולאחר חטא דאדם הראשון נתחלקו למליוני נשמות, אבל כיון שכולן היו בתחילה נשמה אחת, לכן יש קשר ותובנה בין כולם. האחדות הזו מכונה שכינה, והיא מכונה השדה המגנטי המאוחד. השדה התודעתי המאוחד, הוא זה שיוצר קשר בין בני האנושות, ובמיוחד בזמן שעובדים על נושא של אמונה ואהבה ביניהם.
התקשורת בין הנשמות מכונה תדר או רטט – קשר רוחני של תודעות. כאשר כל אחד חי רק לעצמו, אין קשר מורגש. אבל כאשר הנשמות נחשפות לאור האלוקי, שהוא פנימיות תודעתן, שמהותו אמונה ואהבה, אז מתחילות להרגיש תדר ורטט יותר ויותר ביניהן, והן מכנות את זה אהבה, הכלה, סימפטיה, אמפתיה. קשר זה, לפי הנבואות של הנביאים הקדושים, אמור ללכת ולהתגבר, ולחבר את הנשמות זו לזו. בתחילה, בתוך היהדות ואח”כ אף מחוץ לה.
*
רוב המציאות היא חלל, ולא חומר
כאשר נבחן את האטום, שהוא המרכיב של החומר, נראה שרובו המכריע הוא חלל, ורק 0.1 ממנו הוא חומר.
החלל המקורי נוצר בצמצום א’, כאשר המלכות דאין סוף הרחיקה את כללות האור ממנה, ונוצר חלל ריק, עגול, ובתוכו מציאות הכלים שעתידים להיות בסיס של העולמות. גם הכלים עצמם הם לא מציאות ממשית, אלא חסרון וריק. כי הכלים הם רצון וחסרון. המילוי של הכלים הוא האור, והוא המציאות האמיתית שישנה.
ממילא נבין, שהמציאות היא תפיסה של תודעתנו, ואין בה חומר ממשי. אמנם מציאותו של הבורא אינה תלויה בתפישתו של הנברא, אלא שאם אין הנברא תופס, כביכול, אין הבורא נמצא בתודעתו, ואינו מציאותי לגביו. “בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ”, כלומר: המציאות האלוקית היא זו שבראה את היחסים של שמים וארץ, שהם בורא ונברא, הקשורים ומסונכרנים זב”ז, מציאות הבורא היא מוחלטת, אבל אינה מציאותית, כביכול, כל זמן שאינה מופיעה בתודעתו של הנברא.
ניקח בועה שיש במרכזה חומר, ובסביבותיה ריק, והיחס בין החומר לבין הריק, הוא כמו גרגיר חול, לעומת עולם מלא. לפי האמת, הריק הזה הוא הבורא בעצמו, אלא מוגדר כריק מחמת חוסר תפישתנו אותו, אבל למעשה הדברים הפוכים – הוא המציאות האמיתית, והחומר הוא מציאות מדומה.
ארבעת פעולות החשבון
חיבור– לחבר את כל המצבים הן עליות והן ירידות לקדושה.
חיסור– לחבר את כל המצבים הן עליות והן ירידות לטומאה.
חיבור – רחמים ודין. חיסור – לחסר רחמים מדין, או דין מרחמים.
חלוקה– נעשית כתוצאה מצמצום, המדרגות שהן אין סופיות, אור אלוקות, נעשות מחולקות לפי תפישת הנאצל. הנאצל אינו יכול להכיל את כל האור, לכן תמיד הוא חייב לחלק את המדרגות לעשרה חלקיקים שאותם הוא יכול לקבל.
כפל– אור ישר לבדו אין בו תפישה, אבל ע”י הכפלה של האו”י עם האו”ח, אז יש בו תפיסה. ומדוע אין זה חיבור של האו”ח לאו”י, אלא כפל? כי האו”ח גורם שתודעת האדם שהיתה מזערית מכפילה את עצמה כעת, ע”י ההסתכלות בעינים של הרצון להשפיע. ולפי גודל המסך והאו”ח – כך נכפלת תפיסת האו”י בתודעת המקבל.
