בס”ד
פסוק יח: “כל שוכב עם בהמה מות יומת”
הפירוש הפשוט הוא ברור. הפירוש הפנימי – ענין של שכיבה מורה על ייחוד. אסור לאדם להתייחד עם הרצונות הבהמיים שלו. את הרצונות הבהמיים צריך להרחיק, לנטרל, לצמצם וכו’. “התרבות” של היום מעודדת את היצרים ואת התאוות הבהמיות. מה שיש אצל בהמות יש גם אצל אדם, אז יש אנשים חשוכים, נמוכים. ובאמת בתוך כל אדם יש את הרצונות הנמוכים הללו שנמשכים לתענוגים הבהמיים מפני שהם זמינים, הם חריפים. אבל כפי שכתוב בספרי הקודש הרי לא בשביל זה האדם בא לעולם, כדי להיות בהמה.
האדם הוא יצור שבפוטנציאל הוא יכול להיות עליון וצריך לרכוש תענוגי אדם ולא תענוגי בהמה. אבל, זה תלוי כבר בעבודה עצמית, זה יותר קשה. בשלב ראשון, אדם צריך להגיע למצב שקודם כל הוא מבין את זה ועושה מאמצים והשתדלויות לצמצם את השימוש ברצונות הבהמיים עד להכרח המינימאלי. אדם מוכרח לאכול, אבל אם אדם עושה את זה מצד ההכרח, אז הוא לא עושה מהדברים הללו, התענוג של החיים, אלא כמו ‘אורחא למעברא ביה’ – מין מסדרון שצריך לעבור אותו, וזהו, בלי הרבה תשומת לב. אלא אם כן יש מצוות של התורה שנוגעות לשימוש ברצונות הבהמיים, וגם אז צריך לראות להשתמש בהם רק לפי מה שרצון הבורא דורש.
וצריך לפתח את הרצונות והשגת תענוג מהתורה ומהמצוות, מנתינה, מהשפעה, מהחסד, שזה הרבה יותר קשה. זהו מה שכתוב כאן- “כל שוכב עם בהמה מות יומת”. מה זה המילה ‘כל’? צריך להיות כתוב ‘השוכב עם בהמה מות יומת’. מה זה כל? כאן יש פירוש יותר פנימי. כידוע, שספירת היסוד נקראת ‘כל’ מפני שהיא כוללת את חמשת הבחינות הידועות: חסד גבורה תפארת נצח הוד, והיסוד הוא המשפיע לכנסת ישראל. אבל הוא לא מתייחד עם הרצונות הבהמיים שבכלל ישראל, אלא דווקא עם רצונות אנושיים. ואם אדם רוצה להמשיך קשר וייחוד בין היסוד לבין נשמות ישראל על בסיס רצונות בהמיים, על זה נאמר “מות יומת”, מבחינה פנימית הכוונה ש – “רשעים בחייהם נקראים מתים”.
פסוק יט: “זובח לאלוהים יוחרם, בלתי לה’ לבדו”.
אומר רש”י, מה זה אלוהים? עבודת כוכבים. יוחרם – יומת. זובח זה נקרא הקרבה. אם אדם מקריב הקרבות אבל זה הולך לאלוהים אחרים, ז”א יתכן שהאדם מקריב וזובח את הרצון לקבל שלו, בשביל מה? מפני שהוא אח”כ יוכל לקבל יותר. על זה כתוב יומת, שוב בחינת ‘רשעים בחייהם נקראים מתים’.
אלא מה, צריך להיות בלתי לה’ לבדו, שכל החיים שלנו יהי קשורים לבורא עולם, ממוקדים בבורא עולם. צריך להתפלל על זה שבאמת יהיה לנו רצון להשפיע לבורא עולם ואהבת השם – על זה צריך להתפלל.
פסוק כ – “וגר לא-תונה, ולא תלחצנו: כי-גרים הייתם, בארץ מצריים”.
גר זה אדם שהיה גוי ונעשה יהודי ע”פ ההלכה. לא תונה – לא תרמה אותו הונאת דברים; לא תלחצנו – כי אתם בעצמכם הייתם משועבדים בארץ מצרים, הייתם משועבדים גם לאידיאליים המצריים ואח”כ יצאתם, השתחררתם משליטת קליפת מצרים. אז זה בגדר גרות. מכיוון שאתם בעצמכם גרים, אז אתם צריכם לדעת “מה ששנוא לך לחברך לא תעביד”, לכן לא לרמות ולא ללחוץ את הגר. וזה כמובן נכון מבחינה הלכתית, מבחינת הפשט, שעם אנשים שמתגיירים, נשים או גברים, צריך להיזהר משנה זהירות – גם עם אדם יהודי רגיל צריך להיזהר שלא לרמות ולא ללחוץ אותו, אבל עם הגר צריך להיזהר יותר מפני שהוא עשה דרך ארוכה, הוא עבר מצורת חיים רחוקה לצורת החיים היהודית, להאידיאלים היהודיים שזה מאוד רחוק, ולכן צריך להתחשב בו, לקרב אותו וכו’ וכו’.
כשמדברים מבחינה פנימית, אז הכוונה באופן פנימי אצל האדם עצמו. אם האדם רוצה לגייר את הגוי שלו, ז”א את הרצון לקבל הנאה והתענוג, הוא רוצה להכניס לצורת חיים יהודית. אבל מכל מקום אסור ללחוץ אותו. מדוע? כמו בחיצוניות ככה גם בפנימיות. התהליך צריך להיות תהליך הדרגתי; האדם לא יכול להעביר את הרצון לקבל בבת אחת ממצב של קבלה למצב של השפעה שהוא מצב יהודי, זה לא שייך. לכן לא ללחוץ, אלא לעשות את הדברים בצורה הדרגתית, גם כשאתה עושה עם עצמך תעשה את זה בצורה הדרגתית.
לא תונה : ז”א לא לרמות, אחיזת עיניים, כי האדם יכול להבטיח לרצון לקבל שלו כל טוב. האדם צריך לומר את האמת, שהטוב האמיתי זה השפעה ולא קבלה. מצד אחד לפעמים כתוב שרמאות כן מותרת, מפני דרכי שלום מותר לשקר. ז”א אם האדם רואה שהרצון לקבל לא יכול לקבל מלכות שמיים, רק אם יבטיחו לו שהוא יקבל ויקבל – אז שימכור לעצמו את היהדות בצורה כזאת. אבל האמת היא שהיהדות היא נתינה, והתענוגים של היהדות הם תענוגים אחרים לגמרי, תענוגים של הרצון להשפיע. לכן באופן כללי האדם צריך לומר זאת לגר מדוע? כי כשגר מתעתד להיות יהודי, הוא צריך לדעת מה זה יהדות, לכן מהצד הזה צריך להגיד לו בדיוק מה זו יהדות.
יש כאן שני צדדים: יש ענין כפי שהרמב”ם אומר בפרק 20 הלכות תשובה, שאדם שהוא בבחינת נשים וקטנים אסור לגלות לו את האידיאל של לשם שמים, כי הוא יעמוד לא בזה, אז צריך למכור בהתחלה את היהדות שלא מתוך שמיים, ואח”כ מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
מצד שני כשאדם רוצה להתגייר צריך להגיד לו בדיוק מה זה היהדות. מהצד הזה כתוב “וגר לא תונה”, לא תונה מצד אחד, “ולא תלחצנו” מצד שני. אז זה שני מצבים באדם: שני מצבים אדם רוצה להיות יהודי. אדם לא יכול לקבל בדיוק – אז צריך לתת לו מצבי ביניים.
(תשע”ב).
