בס”ד
וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם–לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת-כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל-אוֹת הִוא, לְעֹלָם: כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַש.ׁ (שמות ל”א, י”ב-ט”ז)
וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. אומר רש”י: “אות היא ביני לביניכם, אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם בהנחילי לכם את יום מנוחתי, למנוחה לדעת האומות, אומות העולם, כי אני ה’ מקדשכם” – מה העניין של מקדשכם? – קדושה עניינה הבדלה, אני הבדלתי אתכם מכל העמים להיות העם שלי, עם ה’. מה הקשר של יום השבת לזה? מה הקשר בין היות האדם שומר את השבת לכך שנבחרנו על ידי ה’ להיות לו לעם? – הקשר הוא פשוט, השבת יום מנוחה שיש בו איסור מלאכה. השבת מציינת ומדגישה שה’ יתברך משגיח בכל שלב ושלב ועל כל פרט ופרט בבריאה כולה, מתוך רצונו להיטיב עם נבראיו. כל התרחישים הקשים מלאי הכאבים והייסורים שבחיינו ובחיי כלל עם ישראל ובחיי כלל האנושות, הכל מכוון מאת רצונו להיטיב לנבראיו, בכדי לקדם את האדם, בכדי לפתח אותו, בכדי להביא אותו למצב שיכונן צורות חיים אחרות לגמרי ממה שחי עד עכשיו, שיעבור מחיים של אהבה עצמית לחיים של אהבת הזולת. כשהאדם יגיע לצורת חיים מקסימאלית של “ואהבת לרעך כמוך”, אז לא יהיו יותר כאבים ולא יהיו יותר ייסורים, לא תהיינה מהפכות, לא יהיה אי הסדר והאנדרלמוסיה שאנו רואים בבריאה. לעתיד לבוא אומרים הנביאים: תהייה מנוחה, המשמעות של מנוחה היא לא סוג של עצלות, אלא המנוחה מראה על שלמות הבריאה. הבריאה תגיע לשלמותה. כדברי הנביאים: “וישב איש תחת גפנו ותחת תאנתו” – זה יהיה כשהבריאה תגיע לשלמות גמורה.
השבת היא אות כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם, אני בחרתי אתכם לי לעם, ואם אני בחרתי אתכם לי לעם ז”א שאתם תגיעו לשלמות גמורה. השבת מסמלת את השלמות. שמירת השבת רומזת על הנקודה שאתם העם שלי, ולעתיד לבוא אתם תגיעו לשלמות. אין שום חסרון בשבת, אין שום מלאכה בשבת, השבת היא בבחינת “וקראת לשבת עונג”. האדם צריך בשבת, לשבת ברוגע, להיות בשמחה, להתענג על ה’, ולקיים ג’ סעודות, ועוד מצוות הקשורות לשבת.
“וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם. השבת למעשה מבדילה אתכם מכל העמים, שבת מבדילה אתכם מכל אומות העולם שבתוככם. השבת קובעת שאכן הבריאה הולכת למצב של שלמות גמורה, של תענוג גמור, למעשה, שמירת השבת קובעת שמתחילת הבריאה ועד סופה ה’ יתברך הוא הטוב והמיטיב המשגיח על הכל. מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת – מי שמחלל את השבת יומת. מה המשמעות של חילול שבת? – רש”י : “הנוהג בה חול” – מי שנוהג בה מעשה חול פוגם בכל רעיון השבת. מתי האדם עושה עבודות ומלאכות? – כאשר חסרים לו דברים הוא עושה להשלימם, ודווקא משום כך הוא פוגם, כי השבת באה לרמז על שלמות שלא חסר דבר. ואם האדם מחלל, כלומר נוהג בה מנהג של חול, בכך הוא פוגם בכל הרעיון של השבת. גם המושג מחלליה בא להראות על חלל. חלל מרמז על מצב של חסרון, ההפך מרעיון של השבת. השבת מרמזת על שלמות, על מצב של מילוי שאין בו שום חסרון. אם אדם מוצא פגמים אצל עצמו ואצל אחרים זה נקרא שהוא עושה חלל, הוא עושה חסרון. מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת – הוא מוכרח להיפרד מהקב”ה, מה’ יתברך מבחינת “רשעים בחייהם נקראים מתים” – האדם המוצא חסרון בשבת הוא בבחינת מוות המנותק מהבורא, מנותק משלמות הבורא.
כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. – אדם שעושה מלאכה בשבת למעשה הוא עוקר את כל האמונה בבורא יתברך, את האמונה שה’ יתברך הוא הטוב והמיטיב, שמביא את כולנו למצב שלם. כי כשהוא עושה מלאכה, הוא בעצם אומר שיש חסרונות שצריך לתקן אותם. אם כן, הוא לא יכול להתאחד עם הבורא יתברך. וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ – לא יהיה מחובר עם כלל ישראל המחובר עם הבורא. “ שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה – שישה ימים אנו מצווים בעשיית מלאכה, כלומר למצוא את הפגמים ולתקן אותם, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָה – השבת מיוחדת לה’ יתברך. ה’ יתברך שהוא שלם, ולכן גם השבת היא מושלמת. כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת – פוגם בשלמות השבת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל-אוֹת הִוא, לְעֹלָם – עצם שמירת השבת היא ברית, היא כמו חוזה בינינו לבין הבורא. בחוזה הזה כתוב שמתחייב הבורא להביא אותנו ואת כלל האנושות לתיקון שלם, של “ואהבת לרעך כמוך”, בשלמות גמורה, הן בחיים הגשמיים והן בחיים הרוחניים. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל-אוֹת הִוא, לְעֹלָם כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַש – שישה ימים פעל הקב”ה את הבריאה, וביום השביעי לא פעל. בא לרמז על כלל מציאות ששת אלפים שנה שהעולם קיים על כאביו, ייסוריו וניסיונותיו, אבל האלף השביעי הוא בחינת שבת שאז נבוא למצב מתוקן לגמרי. עניין זה נרמז לנו על ידי השבת השבועית.
פירוש נוסף לעניין של שמירת שבת: כתוב “ואביו שמר את הדבר” – אומרת התורה כששמע יעקב את חלומותיו של יוסף הוא שמר את הדבר. אומר רש”י: מה זאת אומרת שמר? – “חיכה וציפה לראות איך יתקיימו הדברים”. במובן הזה שמירה פירושה – לחכות, לצפות, ומכאן שמירת שבת. על פי הזוה”ק: “שבת נוטריקון ש- בת, ש- מרמז על בחינת קודשא בריך הוא, באות ש’ יש ג’ ראשים המרמזים על האבות: אברהם, יצחק ויעקב שהם מרכבה לקודשא בריך הוא, ובת היא כנסת ישראל, כלל עם ישראל. לפי זה שמירת שבת פירושה שהאדם מחכה ומצפה מתי יהיה הקשר הזה, הייחוד המושלם הזה שבין הקב”ה לבין כלל עם ישראל, שנגיע למצב מושלם שלא ינתק עוד.
“בעל-הסולם” מפרש עניין נוסף: יש את הבורא, והבורא פעל פעולה. ומהי כל הפעולה של הבורא בבריאה? – להסתיר את עצמו, להסתיר את מציאותו. שעל ידי ההסתרה שלו יש לנו עבודה גדולה בעניין האמונה ובעניין התורה והמצוות. שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ – שישה ימים ה’ יתברך פעל פעולה שהיא ההסתרה של עצמו. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַש – כבר לא פועל שום פעולה. כלומר, מפסיק להסתיר את עצמו. ויוצא שביום השבת הוא מתגלה. בששת ימי המעשה עבדי ה’ המכינים את עצמם להיות ראויים לביאת המלך, דהיינו מכינים את עצמם מבחינת אהבת הזולת, מבחינת הליכה נגד הרצל”ק, אלה הם האנשים שזוכים שביום השבת יוסר הלוט וההסתרה, הם ירגישו את מציאותו יתברך בהרגשה מוחשית שנותנת להם תענוג עצום והרגשת קרבת המלך. נקווה לה’ יתברך שנשיג באמת את מהות השבת, את השלמות, את קרבת ה’, נשיג את מהות השבת השבועית ונשיג את מהות השבת הכללית האמיתית (תשס”ט).
