בסד
מדובר בפסוקים הבאים בהעברת המנהיגות ממשה רבינו ליהושע בן נון. אומרים חז”ל: פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה. פירוש: חמה מרמזת לכלים העליונים דג”ר, ולבנה לכלים התחתונים דו”ק. מצד הטבע – הכלים העליונים משמשים בחכמה האלוקית, ואילו הכלים התחתונים רק באמונה. ומצד תיקון הטבע – הכלים העליונים נתקנים בחסדים מכוסים, ואילו הכלים התחתונים הם המשמשים בחכמה האלוקית.
כאן, בהחלפת המשמרות, נראה יותר לדבר מצד תיקון הכלים, דהיינו שמשה רבינו שהוא חסדים מכוסים, צריך לפנות מקומו ליהושע, שהוא חסדים מגולים, כי ארץ ישראל היא בחי’ חסדים מגולים, ולכן משה וכל הדור ההוא, שהורגלו ללכת במדבר בחסדים מכוסים, אינם יכולים להיכנס לארץ ישראל. המדרגה של חסדים מכוסים קשה מאד, ואילו חסדים מגולים קלה יותר. כאשר מגולה בתודעת האדם שהקב”ה מתנהג עמו בחסדים, דרכו הרבה יותר קלה, מכאשר אינו מבין כלום.
(א) וַיֵּלֶךְ משֶׁה ממדרגתו למדרגת יהושע,וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. “אלה”רומז לגילוי ה’, כמ”ש “אלה אלהיך ישראל”.
(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה (רומז לק”כ צירופי אלקים, שמשה השיג אותם והמתיקם לגמרי) אָנֹכִי הַיּוֹם (רומז לדיברה הראשונה שהשיגה משה “אנכי ה’ אלקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים”, שהיא בחי’ הכתר של כל הדיברות). לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא, ירידות ועליות, וַיהֹוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, דהנה לפני הכניסה לארץ ישראל צריך לעבור ירידה גדולה מאד, בכדי להשיג התאמה לארץ ישראל, להשיג שלימות בו”ק ובחסדים מגולים. וכיון שמשה רבינו אינו מורשה להיכנס, לכן כבר נפסקות לו הירידות והעליות, דאינו שייך בעבדות ארץ ישראל.
(ג) יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, מרמז לפנים האלוקיות, שהן במעבר בעלמא, הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ, גילוי הפנים האלוקיות משמיד את הגוים שבאדם, וִירִשְׁתָּם, יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוא הפנים שלך, הבחינה החשובה שלך, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה:
(ד) וְעָשָׂה יְהֹוָה לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם, כך יעשה לשבעת העמים המתגוררים בארץ ישראל, ומטמאים אותה בעבודות זרות שלהם.
(ה) וּנְתָנָם את הגוים יְהֹוָה לִפְנֵיכֶם, ע”י בחינת הפנים שלכם, כלומר כאשר בתודעתכם יתגלו הפנים האלוקיות, מציאות הטוב והמטיב, הנורא והאיום, וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם, כלומר לא להשמידם מצד עצמינו, אלא מצד מצוות ה’.
(ו) חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם, מן הפנים של האלהים שלהם, שהוא אלהי עבודה זרה, המתגלה ברצון לקבל, כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ בעבודת האמונה וְלֹא יַעַזְבֶךָּ בעבודת האהבה.
(ז) וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי (עינים בחי’ החכמה האלוקית, כמ”ש על חכמי ישראל “עיני העדה”) כָל יִשְׂרָאֵל, חֲזַק (במוחא) וֶאֱמָץ (בליבא), כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה, אורך יהיה מעורב בתודעתם, ועי”כ יוכלו לרשת ולהתגבר על כל תאוות ויצרים של הגוים שבקירבם, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם, וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. מביא רש”י: דבָּר אחד לדור, ואין שני דבָּרים לדור. כלומר: חייב להיות רק מנהיג אחד ולא שני מנהיגים, כי כאשר יש 2 מנהיגים, כל אחד סותר ומכחיש את השני, והעם נעשה מבולבל, וכאשר יש רק אחד, אזי יש קו אחד וערך אחד, שכולם מקבלים על עצמם.
(ח) וַיהֹוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוא יהיה הארת הפנים שלך, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ, בתוך נפשך, לֹא יַרְפְּךָ (במוחא – בעבודת האמונה, יעזור לך ללכת למעלה מהדעת וההרגשה) וְלֹא יַעַזְבֶךָּ (בליבא – בעבודת האהבה, יעזור לך ללכת באהבה אמיתית עם זולתך) לֹא תִירָא (במוחא) וְלֹא תֵחָת (בליבא).
