בסד
צריכים להבין את המושג תשובה, שהוא מלשון שיבה הביתה. הבית האמיתי שלנו הוא הבורא יתברך, ואליו אנו צריכים לשוב. כי יש בנו נשמה אלוקית, רצון להשפיע ואהבה, שהם אלוקות, והם חלק מן האלוק, ולשם אנו צריכים לשוב.
ובעצם אנו צריכים לשוב לעצמינו, כי זו העצמות האמיתית שלנו, הגרעין השורשי שלנו הוא הבורא יתברך בעצמו המכיל אותנו. המושג תשובה הוא להחזיר את המשקל המרכזי לנשמה, והגוף בעצמו צריך לחזור אל הנשמה ולהיטמע בה.
כאשר הרצון לקבל רוצה לעשות מה שטוב לו, ומה שנגד האמונה ונגד התורה, צריך לקחתו בכח, ולהטמיעו בתוך הרצון להשפיע. אם אין ברירה צריך לקחתו בכח, ולהחזירו הביתה. הטוב ביותר, לגלות לרצון לקבל את האור הגדול שיש באהבת הזולת, באופן שהרצון לקבל בעצמו ירצה בזה.
*
ואז עשרת ימי תשובה, מלשון להשיב תשובה למחרפים ולמגדפים. כי הרצון לקבל הנאה ותענוג של האדם מחרף ומגדף את התורה והמצוות, כאשר מתברר לו איך הוא צריך להיכנע לבורא, ואיך הוא צריך לוותר לאנשים, זה גורם לו להתפרצויות זעם אדירות, חרפות וקללות, באשר הוא נדרש לוותר על הנאותיו ותשוקותיו. וכאשר האדם שב בחזרה אל הבורא, והבורא משתלט עליו, אז האדם מאמין שהבורא טוב ומטיב, גדול ונורא, והוא יודע מה שהוא עושה, והכל לטובת האדם, אז האדם מוכן להיכנע, ויש מה לענות לכל החרפות והגידופים הנוראים של המורדים שבאדם, של כל מבזי ה’, וכל אלו שאינם מוכנים לקבל את עול מלכותו.
*
תשובה – תשוב ה’ לגבי ו’, ה’ אחרונה של שם הוי”ה צריכה לחזור אל הו’. הו’ אות ארוכה נמשכת למטה, מרמזת על הימשכות המציאות האלוקית למטה אל תוך התודעה של עם ישראל, של כל איש ואשה. ה’ האחרונה היא מציאות הרצון לקבל עמ”נ לקבל הגדול, בנויה מד’ וו’ קטנה בתוכה. זו השכינה שמכילה את כל הנשמות, אשר נרמזות בו’ קטנה שיש בתוכה, כמו תינוק שמעובר ברחם אמו. החלק המקיף של האות ה’ הוא דלת, אם התחתונים אינם ראוים – “ראה עמידתנו דלים וריקים”, אז זקוקים להארה אלוקית מלמעלה עמ”נ לחזור בתשובה.
*
יש עשר ספירות שבשכינה, שהרי השכינה כוללת את כל נשמות ישראל, ונשמות ישראל מתחלקות לעשר מחלקות וקטגוריות, לפי עשר תכונות של התגלות הבורא יתברך. כי מדוע הבורא מתחלק, כביכול, לעשרה סוגים שונים של התגלות? הכל בשביל ישראל, בכדי לבוא לתודעת נשמות בעשרה נתיבים שונים: פעם כאבא לבניו ובנותיו, פעם כמלך לנתינים, פעם כמאהב לאהובתו, פעם כישות לא נודעת, פעם כרב לתלמידיו, פעם כמפקד עליון בצבא, וכו’. לכן יש עשרת ימי תשובה, עשרה נתיבים של חזרה הביתה, אל תוך עצמי האמיתי.
וכל זה כנגד “עשרת בני המן בן המדתא צורר היהודים”, כי כנגד עשרה נתיבים ומסלולים של תודעת קדושה אלוקית בנשמת האדם, שהיא חלק אלוק ממעל, כנגד זה יש את עשרת המסלולים של הטומאה והאהבה העצמית, ש”זה כנגד זה עשה אלקים”, והם צוררים ליהודים, ואויבים לנפש האלוקית שבאדם, ומתנגדים לכל דבר אמת, ולאהבה טהורה, ולכן צריכים עשרה נתיבים של חזרה בתשובה, בכדי להרוג את עשרת בני המן שבתוכינו, ולקיים “ואת עשרת בני המן תלו”.
*
“מציץ מן החרכים”, אלו עשרת ימי תשובה (תיקוני זהר כ”ב א’). בעשרה ימים הללו הקב”ה מציץ אלינו, בין הרווחים שיש ביומינו, בזמני התפילות, אנו מרגישים את מציאותו בתודעתנו, ומרגישים שרוצה אותנו אצלו, שנחזור אליו.
תשובה – היא יום הכפורים, כלולה מעשרת ימי תשובה דאינון י”ה, יום הכפורים הוא ה’ כלולה מחמש תפילות, עשרת ימי תשובה הם י’, לקבל שבים מרמז לו”ק, כל מי שחוזר בתשובה כאלו החזיר ו”ה עם י”ה, ועקר את הכל להעלותו למחשבה עליונה שהיא יו”ד ק”א וא”ו ק”א (תיקוני זהר ס’ א’).
*
ותנח התיבה בחודש השביעי על הרי אררט וכו’, רמז שעיקר הוא לאדם לתקן את מעשיו בחודש השביעי הוא תשרי, ואז תפילתו רצויה יותר משאר ימות השנה, כמו שדרשו חז”ל: דרשו ה’ בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה. שאז הוא כח יותר השראת הקדושה. וזה ותנח התיבה וכו’ בשבעה עשר יום לחודש, היינו לאחר שעברו גם כן ימי החג – שני ימי הראשונים – וקיים בהם מצות סוכה ולולב, ואז יש כח להקדושה לשלוט על הרי אררט. רמז להקליפות – לשבר אותן על ידי הקדושה (נועם אלימלך נח).
תיבה – תשובה, לתוב בתיובתא.
“דרשו הויה בהמצאו” – קדושת הימים הנפלאים הללו, ממציאה את בורא העולם בתודעתנו, לכן עלינו להרהר בו ביתר שאת וביתר עוז, לצייר אותו ע”י כח הדמיון שלנו, והוא מצידו ימציא את עצמו אלינו יותר ויותר. גם מצידו יש התרגשות גדולה, להתוודע אלינו, והכל בכדי לקיים את מצוות התשובה.
ככל שנחשוף יותר רע בתוכינו, כך יאיר בנו אור ה’ בגדלות יתרה, כי האור זקוק לכלי, כמו אור הנר הזקוק לפתילה (פסילה), וככל שהכלי יותר עמוק, כך האור יורגש ביותר.
אררט – לשון ארור.
