בסד
- החגים אינם מסמלים רק הסטוריה חולפת, אלא משמעותם העיקרית בהווה. ידוע שהאור האלוקי שהאיר אז, בימי הנס שנעשה לעם ישראל, מאיר בכל שנה ושנה, וכך בכל החגים. בכדי להגדיל את התועלת מחג החנוכה, צריכים לדעת שיהודים ויוונים נמצאים בגוף אחד, בכל איש ואישה. יהודי מסמל אמונה למעלה מהדעת, יווני מסמל פילוסופיה, סגידה לשכל, הליכה על פי הדעת.
- רבי חיים פרידלנדר: שיטתם של היונים היתה שהשכל הוא השליט והקובע, ולכן רק מה שניתן להבנה בשכל אנושי או מושג בחמשה חושים, הוא חשוב וקיים. ואילו השקפת התורה של עם ישראל, הפוכה. מציאות דבר וחשיבותו אינה תלויה בכך שהשכל יבין אותו, אלא בזה שהוא רצון ה’ (שפתי חיים).
- גדולי ישראל בכל הדורות ענקי עולם השתיתו את חייהם על הקשר עם בורא עולם באמצעות התורה והמצוות. דרך התורה והמצוות אדם יכול לקנות כח לאהוב את זולתו, ולהאמין בו ובה’. איכות החיים אינה נעוצה ביכולות היטק גבוהות, וכדומה, כי היכולות הללו אינם עושים את האדם מאושר יותר. אלא איכות החיים נעוצה ביכולות להאמין ולדון לכף זכות את זולתנו.
- מדוע אנו צריכים להאמין, ומדוע איננו יכולים לראות ולהבין הכל? תשובה: המציאות האלוקית עצמה נסתרת, לא יתכן שמי שברא את כל היקום הזה בצורה מדויקת ומפליגה, יהיה לו משהו עם מושגי הגוף, שהרי כל מה שיש לו נגיעה למושגי הגוף הוא זמני, ואילו הבורא הוא נצחי. לכן כל מה שקשור לעולם הנצח אין לו גוף, וא”א לראותו, והוא נסתר, ולכן עבודתנו באמונה.
- מלבד זאת האמונה בונה אהבה. כאשר אדם קשוב לזולתו רק כאשר זולתו מוכיח לו באופן שקוף ביותר שהכל בסדר עבורו, אין מקום לאהבה, כי במצב הזה אתה שומע רק את עצמך והאינטרסים שלך. כאשר אתה מסוגל לנהל תקשורת על בסיס אמונה, יש מקום לאהבת הזולת לחול.
- הדלקת הנרות בחנוכה: נר ה’ נשמת האדם. הנשמה האלוקית שבכל אדם היא הנר שאמור להאיר את חייו, אמונה באלקים ואדם, ואהבת אלקים ואדם. אור משמעותו תענוג, דאין כפיה ברוחניות, המשמעות היא שכל דבר צריך להעשות מתוך תענוג והנאה. אנחנו אנשים המקושרים לחיי עשיה ועבודה גשמיים, אבל אין זה אומר שאיננו יכולים לחוות תענוג רוחני. התענוג הרוחני קשור לקישור נפשנו לבורא עולם, וזה נעשה ע”י המצוות. מצוה זו של נר חנוכה היא פעולה גשמית, שאמורה להעיר את נשמת האדם שבנו, לחשוק לרצות לעורר את האהבה ביננו לבין משפחתנו, ביננו לבין זולתנו האלוקי והאנושי. מצוה זו אמורה לעורר את כוחות האמונה החבוים בנו, ולרומם אותנו מעל שליטת השכל האיגואיסטי.
- הנר בנוי משמן או שעוה, פתילה בתוך השמן או השעוה, והאש נתפסת בפתילה המוזנת מן השמן. פסילה – הדברים הפסולים בחיינו. צריך לזהותם, חוסר הנאמנות והאמונה, חוסר אהבת הזולת. זה צריך להציק המציאות הזו, צריך לתקנה, חומר הדלק לתיקון הוא השמן, האור הבא מן התו”מ, ואת זה צריך להדליק באש של השתוקקות לחיים טובים יותר עבורינו ועבור ילדינו. דוקא הדברים הפסולים הם חומר הדלקת הנשמה, “נר ה’ נשמת אדם”.
- אבל כמו במלחמה גשמית, שכל צד נלחם בצד השני, כך גם במלחמת החיים אדם צריך להלחם עם עצמו, החיים הגשמיים סוחפים לגשמיות, והאדם צריך לעצור את הדבר, לפחות לכמה דקות ביום, בכדי להניח לנפשו לטעום מעט רוחניות.. דוגמת אלכוהוליסט שצריך להלחם עם עצמו, שלא לשתות ולהרוס את עצמו. וצריך לעשות זאת באמצעות תענוג, שיראה לעצמו איזה תענוג יהיה לו בחיים אם יפסיק לשתות, ואלו יסורים ישיג אם ימשיך לשתות. כך גם במלחמת היהודים והיונים. יש דרך תורה, המראה את היופי והתענוג שבקשר עם הבורא. ויש דרך יסורים. כלומר, לעיתים אדם צריך ללכת עם היווני שבו במלחמה, ולא לחכות שיסכים, אלא לקבוע עובדות בשטח, של מה שנכון לעשות. כמובן אין לאדם לכפות את זולתו, אבל עם עצמו בהחלט יכול ללכת בטקטיקות של תחבולות והכרח, בכדי להביא את עצמו לטוב.
- יש לכוון בזמן הברכות וההדלקה בערכים הנ”ל, תפילה זו מקנה לנו לאט לאט ערכים אלו. חשיבות עצומה לקיום המעשי, חשיבות גדולה לתפילה המתלווה, למעננו ולמען ילדינו. “באורים כבדו ה'” (ישעיהו כ”ד ט”ו), ע”י הדלקת אור ה’ באדם, מתגלה כבוד ה’. “ערכתי נר למשיחי” (תהלים קל”ב י”ז). הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד, מילים אלו מדגישות את ההתנתקות מן השימוש לתועלת עצמית. נשמת האדם לא נועדה בכדי להגדיל את האהבה העצמית של האדם, אלא בכדי להגדיל בו את אהבת הזולת. ולכן יש ענין לראות את האור הרוחני, בכדי לא להשתמש בשום דבר לתועלת עצמית.
- הדלקת הנרות בסדר של מוסיף והולך. כי זו מטרת החיים, בכל יום להוסיף יותר אמונה וראיה אופטימית, יותר אהבה לסובבים, יותר תורה ויותר מצוות עם יותר שמחה ושביעות רצון מן החיים.
- הסביבון, מסמל את סיבובי החיים על ידי מסבב הסיבות, כי הטוב והמטיב מסובב את כל הרפתקאות החיים, לטובתנו, עמ”נ לתקננו ולקרבינו אליו, וגם את התגברות היוונים בתוכינו עושה עמ”נ כן, בכדי ליצור מלחמה ומאבק, וצורך בעזרתו יתברך, כי הוא יתברך “מעוז צור ישועתי”.
- נצחון המעטים על הרבים, נצחון בעלי האמונה ואהבת הזולת על בעלי הביקורת והאהבה העצמית. באנו לעולם בכדי לגלות את נר ה’ שבתוכנו, דקה אחת של אמונה ושל מעשים טובים היא נצחית, וקשורה לאין סוף ברוך הוא, ומקנה לאדם אחיזה בחיי הנצח. היא נצחון על הרבים היונים שבאדם.
- ההדלקה היא בחוץ לרמז שגם אנשים שנמצאים מחוץ לקדושה יכולים להשתנות ע”י אור החנוכה.
- על הניסים ועל הנפלאות – היכולת להאמין אחד בשני, לאהוב אחד את השני, היכולת ליצור תקשורת עם בורא עולם, בימים ההם בזמן הזה.
