בסד
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
פְּרִי עֵץ הָדָר.
האתרוג – תר”י פלוס ג’ מינים אחרים תרי”ג, רצ”ל שד’ המינים כוללים את כל המצוות, בהיותם כוללים שם יקו”ק.
הדר – יופי, “מלך ביופיו תחזינה עיננו”. ספירת המלכות היא זו שמשיגה את היופי האלוקי.
האתרוג צריך להיות נקי בחלקו העליון, רמז לכך שהכוונה צריכה להיות נקיה, לשם שמים ולא לשם עצמיות.
צבעו ירוק צהוב. מורה על הארת השמש בו, כלומר הארת הקב”ה בנשמות, שהרי המלכות כוללת את כל הנשמות. פרי של עץ – עיצה מאת השי”ת, ללכת בדרכיו הנפלאות, דרכי אמונה ואהבה.
הדר באילנו משנה לשנה, כלומר יתכן שיצמח כל השנה, מטעם שרצון העליון להיטיב לנבראיו באופן תמידי.
האתרוג עשוי כמין מגדל המורה על גדלות, והוא הנקבה שבד’ המינים, כי הנקבה צריכה לקבל את אור הגדלות מבעלה קוב”ה.
יש בו טעם ויש בו ריח, מרמז לאנשים שיש בהם גם תורה גם אמונה ומעשים טובים. כלומר: מצב של הרגשת עשירות באדם.
כַּפֹּת תְּמָרִים.
הלולב. ארוך מרמז על גילוי חכמה. המרכזי בכל המינים, כי כולם קשורים אליו, כי הוא היסוד הכולל את כולם.
לו לב – ליבנו נתון לה’.
כפות – כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת. כף – בית קיבול. עשרה – עשר ספירות. זהב – אור החכמה האלוקית. מלאה קטורת – העלאת נחת רוח להשי”ת.
כפות – קשור ומהודק. השוואת הצורה. לעיתים צריכים לעשות דברים בכפיה, כאשר אין הגוף מסכים.
תמר – תם מר. למרות שהכל מר, מ”מ אנו צריכים להאמין שהכל לטובתנו, ולהתנהג בתמימות ובשלימות עם השי”ת.
טעם בלי ריח. אנשים שיש בהם תורה בלי חסדים.
וַעֲנַף עֵץ עָבֹת.
ההדסים – ענף עץ אבות. הליכה בדרך האבות – ג’ קוים: ימין, שמאל ואמצע. זה נותן לנו את העביות והחוזק שלנו. אברהם – קו החסד האמונה והאהבה. יצחק – קו הגבורות, התגברות על היצרים התאוות, העצבויות והכעסים. יעקב – קו האמת, “תיתן אמת ליעקב”.
העץ עצמו הוא עם ישראל, שבנוי על האבות, וכל ענף וענף מעץ זה, כל מצב ומצב הוא משולש.
הדס – הדת, דת ישראל, שהיא חוק למעלה מהדעת.
ריח בלי טעם. אנשים שיש בהם מעשי חסדים ללא תורה.
וְעַרְבֵי נָחַל.
הערבות. מלשון ערב לילה, ומלשון עריבות. כאשר האדם רואה שאין לו שום דבר, לא משנה אם זה נכון או לא נכון, אבל כך הוא מרגיש, ובכל זאת מקבל עליו עול מלכות שמים גם במצב זה, אזי מרגיש עריבות ומתיקות אח”כ, כי זהו “לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה”, ועבודה זו השי”ת רושם לפניו, ולכן כתוב “בערבי נחל לשעשעך”, דע”י זה יש שעשועים להשי”ת, כאשר האדם מבטל את עצמו לחלוטין לבורא יתברך.
לא טעם ולא ריח, אנשים שאין בהם לא תורה ולא חסדים, ובכל זאת שייכים לעם ישראל.
