חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מוצאי יום הכיפורים – בניית סוכה תשפ”ג

 

בסד

 

כתוב בהלכה שמיד במוצאי יום הכיפורים צריך להתחיל בבניית הסוכה. ילכו מחיל אל חיל.

מהות יום הכיפורים: סליחה, מחילה וכפרה. אין אפשרות למחילה, סליחה וכפרה אלא דווקא ע”י הארת האור האלוקי, אור החכמה האלוקית, בתודעת האדם. כי התגלות השי”ת בתוך העוונות והזדונות, היא המנקה אותם, ואין שום אפשרות אחרת לגילוי מציאות הבורא בתודעת האדם, אלא דווקא ע”י חשיפת הרע והמשכת האור ההופך את הרע לטוב.

ומיד לאחר גילוי האור בתודעת האדם, ניגשים לבניית הסוכה. ומהות הסוכה היא צילא דמהמנותא, ישיבה בצל האמונה, כלומר האדם צריך להושיב את התודעה שלו תחת צל האמונה בבורא עולם. מדוע האמונה נרמזת בצל? כי רק כאשר שורה צל בתודעת האדם, אז שייכת אמונה. האמונה עצמה מחייבת צל בתודעת האדם. דהנה רק כאשר יש דברים הנוגדים את הדעת וההרגשה של האדם, אז נק’ זה אמונה. למשל, כאשר אחד מבני הזוג מעליב את משנהו, ומגלה חוסר התחשבות משווע, ויש כאן פגיעה צורבת לתוככי הנשמה של האדם, או כאשר צרות נוראיות פוקדות את האדם, והיסורים רבים, אז צל מכסה את ענין “הטוב והמיטיב”, כי השכל וההרגשה מכחישים בהחלט מציאות של בורא שהוא טוב ומיטיב, וכולו אהבה. ודווקא אז שייך לקיים את מצוות האמונה, ולהאמין למעלה מהדעת שהוא טוב ומיטיב.

כלומר, אדם אז צריך לאבחן את עצמו: אני מרגיש זעם גדול על הבורא וצורת הנהגתו אותי, כל מה שקורה לי, כל מה שקורה סביבי. אבל אני מקבל את זה שהבורא הוא גדול ועצום, אין סוף של אהבה, ואני, היתוש הקטן, לא מסוגל להבין בהגיון האגואיסטי שלי, איך זה יתכן. אבל אני מבטל את דעתי בפני דעת גדולי ישראל הקדושים האלקיים, ואני מקבל זאת בתור אמת מוחלטת. זוהי מצוות הסוכה.

מנין יקח האדם את הכח הנפשי ללכת למעלה מהדעת? דהנה יש באדם נשמה אלוקית, חלק אלוק ממעל, שמהותה רצון להשפיע, והיא זו המסגלת לאדם תענוג בהליכה למעלה מהדעת. כי האדם אז מבין שע”י פעולה זו הוא מתחבר עם הכח העליון של השי”ת, הוא משיג מדרגת דביקות. שהרי, בכדי שהאדם ישיג דביקות בה’, צריך שלילי וחיובי, סור מרע ועשה טוב, לסור מן הרצון לקבל ומן ההיגיון של הרצון לקבל, ולהרגיש את הרוממות של הרצון להשפיע, את התענוג של לשרת את המלך. ואז האדם יכול לעשות זאת.

והנה אחר האורות הנפלאים של יום הכיפורים, ובפרט תפילת הנעילה, אז תיכף ומיד במוצאי יום הכיפורים צריך להתחיל בבניית הסוכה, בכדי להטמיע בנפש האדם, שהאמונה למעלה מהדעת היא העיקר.

וזהו שאמרו חז”ל: צא מדירת הקבע, ושב בדירת ארעי. כי הופעת ההרגשות המרוממות ברגש האדם, זוהי דירת הקבע, בבחי’ “פה אשב כי איויתיה”, כלומר: זה הרצון לקבל רוצה בקביעות. כעת, מיד במוצאי כיפור, צריך לבנות את הסוכה, בכדי לומר: את דירת הארעי אני רוצה כעת. כלומר: את האמונה. כי האמונה היא למעלה מן הטעם והשכל, ומורגשת אצל האדם כערטילאית, לא משהו מוחשי, היא מאירה לרגעים, ומיד מתמוססת, ונראית כדבר ארעי ביותר. משא”כ, מה שמתלבש ברגש ובשכל מורגש כדבר קבוע ואמיתי.

אולם, קשה מאד, הלא הסכך בנוי מפסולת גורן ויקב לפי הגדרת הגמרא. כלומר: אם אין פסולת בתודעת האדם, לא שייך לבנות סוכה כלל, כי האמונה למעלה מהדעת היא רק כאשר מופיעה פסולת בתודעת האדם, ואז האדם הולך באמונה, ומאמין שהוא נשמה אלוקית טהורה, נפלאה וטובה, וכל הפסולת היא קליפה זמנית, שתפקידה לייצר אור, כי יתרון האור ניכר מתוך החושך. אולם מנין יש פסולת, אם השי”ת מחל לעוונותינו ביום הכיפורים?

משמע, שמיד אחר יום הכיפורים מתחיל סבב נשמתי חדש, עם פסולת חדשה ותיקונים חדשים. והאמת שכל יום הוא סבב נשמתי חדש. אלא שיש סבבים יומיים, ויש סבבים חודשיים, ויש סבבים שנתיים. הדבר לעולם לא נגמר, כי תמיד אנו יכולים מחדש, לחבר את הלכלוך שלנו לבורא, וליצור אור חדש בתודעתנו ובעולם כולו. א”כ מתחדש לכלוך ומתחדש אור, וזה היופי של הבריאה, שיש בנו כח ליצר אור ואמונה ותקוה ותודעה אלוקית חדשה – בכל יום.

slot qris