בסד
מיהו האדם
הגוף אינו האדם, לא האברים החיצונים, ולא האברים הפנימיים, הכל מתרקב במות האדם, כלה וזמני, אבל האדם עצמו אינה כלה.
האדם הוא רצון, לא שלאדם יש רצון, אלא האדם הוא הרצון לקבל הנאה ותענוג. רצון זה מלובש בגוף, אבל כפי שלאלקים אין הגבלת מקום, כך גם הרצון הזה אינו מוגבל במקום, גם אחר מות הגוף, הרצון חי וקיים, כפי שהיה. רצון זה מכונה נפש האדם, אישיות האדם.
רצון לקבל הנאה ותענוג זו המהות, בדרך הטבע, רצון לקבל הנאה ותענוג למען מילוי עצמי, זה מכונה בשפת חז”ל נפש בהמית, או יצר הרע. בדרך שמעל הטבע, רצון לקבל הנאה ותענוג מנתינה, מהשפעה, מאהבת הזולת, ממסירות נפש, מהתבטלות, מאמונה למעלה מהדעת, זה מכונה בשפת חז”ל נפש אלוקית, או יצר הטוב. אבל שניהם, הן היצר הטוב והן היצר הרע, שניהם רצון לקבל הנאה ותענוג.
הרצון לקבל נוצר כבר במחשבתו יתברך. המחשבה להטיב לנבראיו בראה את הרצון לקבל, ומלאה אותו באור האלוקות. מחשבה זו נמצאת בפנימיות התת מודע של האדם, וממנה הכל זורם ומופעל. הרצון לקבל נמצא בתוך המחשבה האלוקית מלא מאור האלוקות. משם באה השאיפה לאור האלוקות. משם באה השאיפה להדמות לאור האלוקות ולהיות משפיע. משם באים כל העולמות דקדושה שבנפש האדם, ומה שמכונה היצר הטוב, הנפש האלוקית. אבל הרצון לקבל לתועלת עצמית, בא מן העולמות דטומאה, שהם סדר של עולמות מקביל לעולמות דקדושה, שענינו הוא לנסות להדמות לקדושה, אבל הכל במגמת קבלה לתועלת עצמית.
הרצון לקבל הנאה ותענוג קיים בכל בני האדם, אבל הוא משתנה מאדם לאדם, בנשוא הרצון. כי כל אדם רוצה לקבל הנאה ותענוג מדברים אחרים. השוני נובע משינוים גנטיים תורשתיים, השוני גם נובע ממאורעות חיים אחרים, שעוברים על כל אדם, ודרכם מתעצבים הנשואים של הרצון לקבל שלו.
מלחמת החיים של הרצון לקבל היא איך לחיות, האם בצורה דקדושה שלו, או בצורה דטומאה שלו.
הרצון והשכל
השכל הוא מחשב העל, המפיק את כל המידע שהרצון לקבל צריך.
הרצון לקבל הנאה ותענוג, מפעיל באופן קבוע את המח, בכדי שיאסוף נתונים על אפשרויות קבלת הנאה ותענוג, ועל דחיית הפכם – היסורים.
בדרך רגילה, המח מחשבן את השגת התענוגים הגשמיים, הבהמיים. וכך אדם מתנהל יום יום, המח מביא אפשרויות, המח פוסק ומכריע בהתאם לנוכחות המוחלטת של הרצון לקבל.
הרצון לקבל רוצה להתחתן – יש הנאה ותענוג בחתונה, השכל מביא לו נתונים על אשה זו, אשה אחרת, הכל מתוך מגמה של בדיקה – היכן יהיה יותר תענוג.
הרצון לקבל רוצה להתפלל – השכל מביא לו נתונים על בתי כנסת, היכן יהיה לו יותר תענוג, כאן מתפללים מהר מידי, כאן מדברים בזמן התפילה, וכו’ וכו’, והרצון לקבל מחליט על סמך הנתונים היכן להתפלל.
אדם חילוני – הרצון לקבל מחפש הנאות. סובל יסורים, מחמת חוסר סיפוק בחיים, אין מספיק הנאות. סיבת הדבר –הנשמה האלוקית שבאדם, שהיא רצון לקבל את אור האלוקות. נשמה זו אינה מאפשרת סיפוק מגשמיות.
שומע שיעורי תורה – השכל מביא כאן נתונים, שאפשרי מצב של תענוג יותר גדול בחיים, הרצון לקבל מאשר בדיקה של צורת החיים הדתית, יתכן שיוכל להוציא יותר תענוג ממנה. המח בודק, מאתר נתונים, אם הנתונים חיוביים, כלומר, שאפשר להוציא תענוג גדול יותר מצורת חיים דתית, זה מענין את הרצון לקבל, והוא הולך על זה.
בהמשך השכל מביא לרצון לקבל נתונים, שאפשר להשיג עוד יותר תענוג, אם אדם ילך למעלה מהשכל. והרצון לקבל מעונין בתענוג, לכן הוא מנסה ללכת למעלה מהשכל, כאילו לעקוף את השכל.
השכל גם מביא לרצון לקבל רעיונות שצריך לבטל את הרצון לקבל, עמ”נ לקבל יותר תענוג, שאלו הם רעיונות הזוים מבחי’ הרצון לקבל. אבל עובדה שהרצון לקבל הולך על הרעיון הזה. הרצון לקבל הנאה ותענוג, מקבל על עצמו את עבדות ה’, שהעיקרון שלה הוא לצמצם את הרצון לקבל הנאה ותענוג לתועלת עצמית, ולפתח את הרצון לקבל הנאה ותענוג מהשפעה לזולת.
תודעה ותת מודע
התודעה היא מה שהאדם מרגיש בהווה, התת מודע קיים בנפש האדם בהעלם. ושוב נזכור נפש האדם היא רוחנית, היא לא אבר גשמי, אינה תופסת לא מקום, ולא חומר, ולא זמן, אלא שהיא מקושרת לגוף שכן נמצא במרחב הגשמי, חומר, מקום וזמן.
התת מודע מורכב ממעגלים רוחניים, מעגלות הנפש. המעגל הפנימי ביותר הוא מציאות השי”ת שהיא מהות האדם. כפי שמציאות השי”ת היא פנימיות האטום שבכל חומר. במעגל הפנימי, הרצון לקבל הנאה ותענוג דבוק במציאות האלוקית דביקות מוחלטת, מלא באור האלקים, מתוקן כולו בהשפעה. המעגל הפנימי הזה מייצר את שאר המעגלים היותר חיצוניים ומושל בהם. עד המעגל החיצון ביותר, שהוא מצב הנפש כאן בעולם הזה. המעגל הפנימי דוחף כל העת את המעגל החיצוני למצוא משמעות אמיתית בחיים, להשוות את צורתו למעגל הפנימי, ולהתחבר אליו. הדחיפה באה מבפנים, מאת האור האלוקי המצוי ומאיר בתוך התת מודע במעגל הפנימי.
המעגל הפנימי ביותר הוא ספירת הכתר. הכתר מיצר מעגלים נוספים בתת מודע, המכונים עולם האצילות, שהוא חזרה בתשובה מאהבה נצחית, עולם הבריאה שהוא תשובה מאהבה רגילה, עולם היצירה שהוא תשובה מיראה, עולם העשיה שהוא עבודת האמונה בזמן הסתר בתוך הסתר, או בזמן הסתר אחד. והחיצוני ביותר הוא מצב רצון לקבל עמ”נ לקבל המכונה עולם הזה.