בסד
(לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ:
“כל זאת”, “כל” הוא יסוד, ונק’ כך, מטעם שכולל את שאר הספירות. “זאת” היא המלכות שמים, ואומר פרעה ליוסף: אחרי שאלקים הודיע לך את זווג יסוד ומלכות, קוב”ה ושכינתיה, ממילא זכית במוחין של בינה וחכמה העליונים, “אין נבון וחכם כמוך”. הדגש הוא, שגם קליפת פרעה מודה, שגילוי החכמה והבינה העליונים הם דוקא בכלי של האמונה הנקרא “זאת”.
הזווג הזה הוא בהדגשה של שמאל, כי אלקים מורה על קו שמאל, גם אומר “נבון וחכם”, מקדים את בינה לחכמה. וזוהי באמת השאיפה של הקליפה, שהשמאל יהיה יותר חשוב מן הימין. כי ידוע שמחזה ולמעלה הקו האמצעי נוטה לימין, ואילו מחזה ולמטה הקו האמצעי נוטה לשמאל, וזו בחי’ יוסף, שהוא קו אמצעי שמחזה ולמטה.
יש לזכור ש”פרעה” הוא השכינה הקדושה, באופן של פריעה, כלומר של גילוי האור האלוקי, בשליטה של שמאל.
(מ) אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, בית בחי’ חכמה, כמ”ש “בחכמה יבנה בית”, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק, זווג דנשיקין, כָּל עַמִּי, כל חילות הס”א, רַק הַכִּסֵּא בגימטריא אלהים אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. היה צריך להיות כתוב “רק הכסא יגדל ממך”, מדוע כתוב “אגדל ממך”? פרעה רומז לו, שהוא נושא לעצמות החכמה האלוקית, וזה יותר גדול ממדרגת יוסף.
(מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: רְאֵה במידה שתראה את המציאות האמיתית, שאין עוד לבדו, נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, תוכל לשלוט על הרצונות המצריים.
(מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, רמז לנתינת סמכויות מלכותיות, הטבעת עגולה, ומרמזת על שלימות, ומרמזת על התגלות השגחה פרטית של השי”ת על האדם, ואת זה הוא מסיר מעל ידו, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, מהיד שלו ליד של יוסף, מיד של טומאה ליד של קדושה, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, בגדים מלכותיים, שיש בהם שש דוגמאות, כנגד ו’ ספירות של זעיר אנפין, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, הצואר הוא אמצעי בין הראש לבין הגוף, וצריך לשים שם רובד זהב – זה הב, את הקב”ה אני רוצה, זה צריך לרצות בראש, בכח, וזה צריך לעבור לגוף, לבפועל.
(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, “משנה” לשון דבר שני, כמו לחם משנה, כי יש מטרת הבריאה, שהיא דבר ראשון, ויש את תיקון הבריאה, שהוא דבר שני בחשיבותו. “אשר לו”, פרעה עצמו החזיק במרכבת המשנה, כי צריך חסדים להלבשת החכמה, ואצל יוסף זה היה העיקר, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו בפרסום ובגילוי חכמה אַבְרֵךְ, אבא הוא בחי’ חכמה, ואז הכל רך, דכאשר החכמה האלוקית מאירה בכלי הקבלה, הכל מתרכך ונעים, לפי הטבע, וְנָתוֹן אֹתוֹ לשלוט עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אֲנִי פַרְעֹה, המולך על כל המציאות, ואני מצווה – וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: הרמת הידים והרגלים משמעותה גדלות, גדלות של חכמה זה הרמת ידים, וגדלות של חסדים זו הרמת הרגלים (ח”ז תשובה קנד).
(מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ, מפענח כל הצפונות, דע”י הדביקות בהשי”ת יש כח לאדם לפענח את הצפונות, ולהוציא מן ההעלם אל הגילוי, את הכוחות האלקיים אשר בו. וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת שנאת בַּת פּוֹטִי מפטפט פֶרַע גילוי, עורף, כֹּהֵן אֹן, כח גברא, לְאִשָּׁה, וַיֵּצֵא נתגלה יוֹסֵף במלוא קדושתועַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:האשה מרמזת על הכלי לאור.השנאה לקדושה מגלה את הקדושה. הטומאה מתאפיינת בפטפוט וגילוי של מה שצריך להיות נסתר ומוצנע. כח הגברא, אף הוא מתאפיין בבליטה של הזכר, שמורה על גילוי והזדקרות במלוא הקומה. וכאשר האדם מתגבר על כל אלו, מתגלה הצדיק בפנימיותו, מושל על מצרים אשר לו.
(מו) וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה, מרמז על ג’ ספירות ראשונות, בְּעָמְדוֹ עמידה מורה על גדלות, לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה, נתגלה בהקשר לפני פרעה, וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, במעבר בעלמא. רצ”ל שג’ ספירות ראשונות מתגלות, אבל רק ע”פ שליטת הקדושה של פרעה, שהיא קו אמצעי, ולא בשום קיצוניות של ימין או שמאל. הקשר שלו לחכמת מצרים, אשר היא ערוות ארץ מצרים, הוא במעבר בעלמא, רק בכדי לקחת משם את מה שצריך עבור הקדושה.
סיכום: יש לתמוה על הקשר בין יוסף הצדיק לפרעה מלך מצרים, שהוא הכתר של מרכבת הטומאה. הרעב הגדול הכריח את הקליפה להזדקק לקדושה ולציית לה. א”כ יוסף מתחבר לחכמת מצרים, אבל גורר את הכל לכוון הקדושה. ושליטתו שליטת הקדושה על כתר הקליפות, ועל כל אבריו וספירותיו.
