בסד
אומר רבינו בעה”ס:
כתוב “שיויתי הוי”ה לנגדי תמיד”. עבודת האדם לחשוב מחשבות על הבורא, לנסות לצייר את גדלותו העצומה, את אהבתו הגדולה. כי “במקום שאדם חושב, שם הוא נמצא”, יחד עם זאת צריך האדם לחשוב שהבורא יתברך אוהב אותו אהבה עזה, ולכן הבורא יתברך ביוזמתו נתן לו את המחשבות הנ”ל על גדלותו ואהבתו.
תחושה: אני עצמי יוצר את האלקים אשר יצר אותי.
דוגמא: אדם מתאמץ בתורה, אח”כ מחויב לומר – לא כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, אלא אני עצמי יצרתי את התורה, שעליה אני אומר שהבורא יצר אותה בקירבי.
כך היא דרך היהדות, מצד אחד אחריות עלי, מצד שני אני לא עושה כלום, הכל עושה הבורא, וזה מתחלק על דרך של – לפני המעשה, ואחר המעשה. לפני המעשה – האחריות עלי, אני צריך ליצר מחשבות השתוקקות לבורא, לצייר את גדלותו העצומה האין סופית, להתבונן בכל הבריאה הזו, בשמש בירח בכוכבים ובכל היקום האין סופי הזה, ממית ומחיה, מקצר ומרחיב, הכל זה הוא, והוא זה הכל. כל זה צריך להביא אותי למחשבות והרגשות: אני רוצה אותך, ריבונו של העולם,
לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי. בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי.
לְךָ לִבִּי וְכִלְיותַי. לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי.
לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלַי. וּמִמָּךְ הִיא תְכוּנָתִי.
לְךָ עַצְמִי לְךָ דָמִי. וְעורִי עִם גְּוִיָּתִי.
לְךָ עֵינַי וְרַעְיונַי. וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי.
לְךָ רוּחִי לְךָ כּחִי. וּמִבְטָחִי וְתִקְוָתִי.
לְךָ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי. כְּשֶׂה אַקְרִיב וְעולָתִי.
לְךָ יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי. לְךָ תּודֶה יְחִידָתִי.
לְךָ מַלְכוּת לְךָ גֵּאוּת. לְךָ תֵּאות תְּהִלָּתִי.
לְךָ עֶזְרָה בְּעֵת צָרָה. הֱיֵה עֶזְרִי בְּצָרָתִי.
לְךָ אוחִיל בְּעֵת אָחִיל. כַּיּולֵדָה בְאַנְחָתִי.
לְךָ שִׂבְרִי רְפָא שִׁבְרִי. וְאֶת צִירִי וּמַכָּתִי.
לְךָ אֶהֱמֶה וְלא אֶדְמֶה. עֲדֵי תָאִיר אֲפֵלָתִי.
לְךָ נֶצַח בְּךָ אֶבְטָח. וְאַתָּה הוּא אֱיָלוּתִי.
לְךָ אֶזְעַק בְּךָ אֶדְבַּק. עֲדֵי שׁוּבִי לְאַדְמָתִי.
לְךָ אֲנִי בְּעודִי חַי. וְאַף כִּי אַחֲרֵי מותִי.
כל זה צריך להביא את האדם להתרגשות, להתאהבות, לדמעות. ומיד לחשוב: הלא הבורא הוא אדון כל המחשבות, והוא עצמו בוער באש אהבה אלי, הוא כולו השתוקקות אלי, והשתוקקות זו שלו היא שיצרה את ההשתוקקות שלי, ולא כמו שמורגש אצלי, שאני הפעלתי את הכל.
זה ממש מרגש שבורא עולם מתגעגע אלי באופן אישי, עד כדי כך, שזה מפעיל אותי בעצמי.
בואו נעשה זאת שוב, בואו נתאמץ לעורר את המחשבה על הבורא, על גדלותו, ואת ההשתוקקות וההתבטלות אליו, ואז שוב תוך כדי זה, נזכור שבעצם זו רק אשליה שאנו מעוררים זאת, בעצם הוא זה שעורר אותנו לעשות את כל זה. אלא שבעצמותו יתברך אין שום השגה, ולכן נראה לנו שאנו היוזמים.
וכך הבורא והנברא, הנברא והבורא, מתמזגים ביניהם, בכל רגע ושעה, ובכל מאורע.