בסד
שני סוגי אסכולות בהנהגת דרך בעל הסולם והרב”ש:
אסכולת הימין – שמרנות גמורה, חדש אסור מן התורה. להישאר קבוצה קטנה של אנשים פנימיים, לא לצאת החוצה, לא לגלות דברים לחוץ. מה שחושבים לא אומרים בפה, ומה שאומרים לא כותבים, ומה שכותבים לא משדרים במדיות. וזו הדרך הטובה ביותר להפצה, כי אם אדם מתקן את עצמו בפנימיותו, אז פועל לתיקון כל העולם כולו.
אין להתעסק עם מתחזקים, עם חילונים, עם בעלי תשובה, קודם שישמרו תו”מ במלואם, ואח”כ נדבר איתם.
אין לחלום על הפצה כלל, מטעם שדרך זו שייכת ליחידים בלבד, וכפי שא”א לצפות מאבן שתהפוך לאדם, כך א”א לצפות מכלל הציבור שומרי תו”מ שיתקרבו לפנימיות התורה. אלא הם בשלהם, הכל עמ”נ לקבל, ויחידים שביחידים הם שארית הפליטה להם קורא ה’ אליו.
אין ללמד נשים כלל, נשים אינן שייכות ללימודים פנימיים.
אסכולת השמאל – פתיחות לשינוים. ההנהגה של אדמו”ר זצ”ל, שאחר ששנים חיכה לחרדים, החליט על שינוי כוון, והביא לתוך בית המדרש שלו, בלב בני ברק, את רחוב שיינקין תל אביב, עם שפת הרחוב שלהם, עם הסמים, עם התרבות החילונית, הגיטרות החשמליות, ניבול הפה וכו’. שינה את כל המהלך של בית המדרש, שינה את השיח (הלך בגיל שבעים וחמש ללמוד לדבר עברית אצל מורה מקצועי בגבעתיים), שינה את המוסיקה, שינה את המרקם האנושי בבית המדרש, גם גברים גם נשים, התחיל להנפיק מאמרים עבור החברה הללו, ומזה זכינו לכל מאמרי עבדות ה’.
הוא אהב אהבת נפש את כל החברה הללו, והחשיב אותם מאד, הוא ידע שהחספוסים שלהם אינם קריטיים, כי העיקר היא הנשמה המחפשת את האמת, מחפשת את האלקים. החברה הללו התיצבו בוקר בוקר בשעה שלש, כמו חיילים צמאים לדבר ה’, מוכנים לישם את הכל במסירות נפש עד כלות הנפש. הם הפכו להיות הקרובים אליו.
רואים אנו שאדם צריך להשתוקק להשפיע לכלל ישראל, ולהתאים את עצמו אליהם, מבחינה חיצונית. כמובן שמבחינה פנימית, ומבחי’ שמירת תורה ומצוות הם צריכים להתאים את עצמם. זה המסר האחרון שפעל אדמו”ר זצ”ל בפועל. וזה מתאים למה שרבינו בעה”ס כותב, שהגאולה אינה יכולה להתגלות, אלא רק ע”י הפצת חכמת הקבלה ופנימיות התורה, בכל חלקי עם ישראל. אדמו”ר זצ”ל חיכה שנים ליהדות החרדית, וזו לא הגיעה. לכן בסוף ימיו שינה כוון לחלוטין, וכך נוהג גם אני.
כמובן אשמח מאד אם היהדות החרדית או הדתית, תרצה ללמוד את היהדות מחדש, לפי חכמת הקבלה, אשמח למסור נפש עבורם, אבל זה כרגע לא קורה, הסיבה היא – מטעם שהם בטוחים לחלוטין שהם יודעים לגמרי מהי יהדות, ואין מישהו שיכול לחדש להם משהו בענין.
המנהיג האמיתי צריך להיות ער למה שקורה בשטח, בכדי להתאים את עצמו מבחי’ רעיונית ולשונית, להביא את המסרים של עבודה עצמית ועבדות ה’, באופן שיקלטו ע”י הדור אשר משתנה לגמרי, מדורות קודמים. ולא שייך להאחז בנורמה שהיתה בדור קודם.
גם אדמו”ר זצ”ל שינה דברים רבים שהיו אצל בעה”ס, מפאת הצרכים ומצב הדור. והוא המנהיג המודל, שאכן צריכים להיות שינוים.
ומה שבדרך כלל קורה, זה שכאשר המנהיג משנה, אזי הזקנים והשמרנים מתרעמים על כל השינויים, וחלק מהם עוזבים, וחלק מתנגדים ומפריעים ומקטרים ומבקרים, וכך גם היה אצל אדמו”ר זצ”ל, שרבים מאלו שהיו אצל בעל הסולם תלמידים, עזבו, ולא רצו להתחבר עמו, לא התאימה להם שפתו, והנהגתו. וכן בשנותיו האחרונות כאשר שינה את כל בית המדרש, בהבאת תרבות תל אביב לתוך בית המדרש, גם היתה ביקורת עצומה עליו, וחלק מן האנשים היותר מרכזיים עזבו.
והנה ענין זה חוזר על עצמו במשך הדורות, שבכל פעם שקם חדשן, ומגלה תורה חדשה, וסגנון חדשים, רבים חולקים עליו, ומנדים ומחרימים אותו. אבל הפתגם אומר: הכלבים נובחים, והשיירה עוברת. דהלא הבורא יתברך מעונין בחדשנות הזו, שהרי דור דור ומנהיגיו, זה טבע העולם. המנהיגים החדשים ממשיכים אור אלוקות חדש עבור הדור, בהתאמה לדור, למבקשי ה’, מגלים שמים חדשים וארץ חדשה. ושוב: הכל צריך להיות בהתאמה להלכה, ולתורה ומצוות.
וכבר אמר רבינו בעה”ס, ברוחניות – אחר היחיד להטות, ולא אחר הרבים. ואסור בשום פנים ואופן לנסות לקלקל את החדשנות של היחיד, כי מש”כ אחר רבים להטות, זהו רק בגשמיות, וברוחניות – חס ושלום, אלא המחלוקת וריבוי הדעות, והחדשנות, היא משובחת ביותר.
ומה שאסכולת השמרנות טוענת שפנימיות התורה היא רק ליחידים, זה כמובן ניסתר ע”י רבינו בעל הסולם עצמו, במה שאמר שלא תבוא הגאולה, עד שפנימיות התורה לא תתפשט לכל חלקי עם ישראל.
ובמאמר מסוים מתלונן על זליגת פנימיות התורה לאומות העולם, ואח”כ אומר אין רע בלא טוב, כי ע”י פרסום פנימיות התורה, ישובו פושעי ישראל בתשובה שלימה מאהבה, ודרך אחרת אין.
והשי”ת יאיר עיננו ללכת אך ורק בדרכו. וכל קבוצה תלך בדרכה, וזה אל זה לא יגע, והאמת והשלום אהבו.
והנה גם בפנימיות האדם יש את ב’ האסכולות הללו: מצד אחד אנו צריכים להיות בנויים על העקרונות הישנים, על דפוסי האמונה הישנים, על הציור והדמיון שכבר ראינו והשתמשנו, מצד שני צריכים להיות ערים לחידושים שמתרחשים אצלינו, והשאלה איך לקבל את פניהם, באופן שיקלטו בתוך המערכת, ויספגו בה, ויועילו לה, לעיתים רבות צריכים ליצר תחבולות אמונה חדשות, ציור ודמיון חדשים.
