בסד
“וירא אליו השם באלוני ממרא, והוא יושב פתח האוהל כחום היום”.
אומר הזוהר הקדוש: “פתח האוהל” הוא פתח של מלכות שמים, “כחום היום” משמעותו – אחר שנימול אברהם, אז נתגלו לו כל המדרגות העליונות, כי המלכות שמים היא פתח השגת כל המדרגות העליונות, “וישא עיניו וירא”, עינים מרמזות על חכמה “וישא עיניו” רמז להשגת החכמה, “והנה שלושה אנשים ניצבים עליו”, הם בחינת אברהם יצחק ויעקב. ופלא – אברהם רואה שלושה אנשים, שאחד מהם זה אברהם, הפשט הוא – שהוא השיג את ג’ המדרגות האלו, כי סדר האורות שנתגלו לו לאחר שנימול, צריך להיות מסודר בבחינת ימין שמאל ואמצע.
“והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, להשפיע לו, וירא, השיג ראיית אלוקות, וירץ לקראתם מפתח האוהל, הריץ או”ח לקבל את האו”י, וישתחו ארצה”, שהוא קיבל את הבחינות האלו, והם נחשבים למלאכים.
“ויאמר: אדנ-י אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך”. הזוהר הקדוש מקדיש הרבה תשומת לב לשאלה – אם אלו היו מלאכים ממש, ונדמו לו כאנשים, האם הוא ראה שאלו מלאכים או לא? ואם ראה שהם מלאכים, מדוע נתן להם לאכול? וחשבתי לעצמי – מה כל הדיון הזה? מה היא הנפקא מינה אם אלו מלאכים או אנשים? מה זה כל כך חשוב?
מה ההבדל בין מלאכים לנשמות בני אדם?
באופן כללי, מלאכים הם מדרגת מחזה ולמעלה, בחינת חסדים, כי המלאכים הם כוחות שעומדים לשירות הקב”ה. מה שאין כן נשמות בני האדם הן בחינת מחזה ולמטה, שמצד טבען צריכות להשיג חכמה, אלא צריכים לראות, שהחכמה הזאת שמשיגים, שהיא אור התגלות אלוקות, הוא לא יאיר בעל מנת לקבל אלא בעל מנת להשפיע, ועל זה יש תיקונים שונים. זו הנפקא מינה אם מדובר על מלאכים או אנשים.
גם אם אומרים שהיו מלאכים ממש, מדברים הכל כלפי האדם. התורה לא מדברת משהו, שהוא לא כלפי האדם. המלאכים האלו הם בחינות שמתגלות באדם, אולם הם למעלה מהתכונה של האדם עצמו שהיא קבלה. הזוהר מתדיין בזה – איך הם אכלו? וכי מלאכים יכולים לאכול? אלא הם עשו את עצמם שהם אוכלים, לכבודו של אברהם, אבל למעשה, הם לא אכלו. גם כאן צריך לפרש – הם התנהגו בצורת התנהגות שמתאימה לנשמות בני האדם, מטעם שצריך שתהיה השתוות בין העליון והתחתון, שבזמן שהעליון רוצה להשפיע לתחתון, אז הוא צריך לרדת למטה למדרגת התחתון, ולהשתוות אליו, לכן נהגו כמנהג נשמות בני אדם באכילה ושתיה, דהיינו, כמו שנהנים מסעודה, כמנהג נשמות שיש בהן ענין של הנאה ותענוג מקבלת חכמה וחסדים.
אין מלאך אחד עושה ב’ שליחויות
רש”י: אחד בא לבשר את שרה על לידת יצחק, ואחד להפוך את סדום ואחד לרפא את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. גם את זה צריכים להבין – למה מלאך אחד לא יכול לעשות שתי שליחויות? מה זה כל כך קשה? אדם אחד לא יכול לעשות כמה תפקידים – לבשר לשרה את לידת יצחק, לרפאות את אברהם, והפיכת סדום? למה לא יכולים לעשות כמה וכמה שליחויות? אדם אחד עושה הרבה דברים – הולך לעבוד, ואח”כ הוא אוכל, ואח”כ הוא הולך ללמוד, הוא עושה הרבה פעולות במשך היום, וכי מלאכים הם יותר גרועים מבני אדם?
אלא שליחות נקבעת על פי צורך, כי כל גילוי האור העליון, הוא דוקא על פי הכלי שמקבל אותו, והאור עצמו הוא מופשט מכל צורה. שליחות היא – פעולה של האור העליון, על פי צורך מסוים של הכלי של התחתונים. אם כן, אם יש צורך בתחתון לענין מסוים, למשל לענין הולדת יצחק, אז צריך להמשיך אור מלמעלה שיגלה בתחתונים את ענין יצחק, שמשמעותו בחינת קו שמאל, שהוא גילוי אור האלוקות המכונה חכמה. ומכיון שכל גילוי האור הוא על פי הכלי, אז ממילא לא שייך שאור מסוים יעשה שתי שליחויות, כי כל השליחות מותנית בכלי, ובכל פעם הכלי ממשיך הארה של קדושה על פי החיסרון של הכלי, ממילא האור בכל פעם יפעל פעולה על פי החיסרון של הכלי, ולא שייך שהוא יפעל אחרת ממה שהצורך של הכלי. וזה הפירוש – שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, זה לא בא לרמז על מוגבלות של העליון, אלא להיפך – מכיון שכל הגילוי העליון הוא רק על פי צורך של התחתון, ממילא התחתון הוא זה שמוגבל, ולא האור העליון, התחתון מגלה בכל פעם צורך אחר, וממילא האור העליון מאיר בהתאמה לצורך של התחתון.
אם אני ממשיך חשמל על ידי מקרר, אז הוא יכול להופיע בכלי הזה שהמשיך אותו שהוא מקרר. ואם אני לוקח כלי אחר, למשל תנור, אז החשמל פועל לפי הכלי הזה של התנור. האם אפשר שהחשמל הזה שהוא פועל בתנור שהוא גם יקרר, זה הרי לא שייך כי הוא פועל רק לפי הכלי, הכלי של המקרר ממשיך אותו לקרר, והכלי של התנור ממשיך אותו לחמם, אבל להגיד שהחשמל הזה שהוא פועל בתנור, שהוא גם יקרר, זה לא שייך, ולא בגלל מוגבלות של העליון, אלא להיפך – בגלל המוגבלות של התחתון.
כך גם כאן, יש צורך אחד שנקרא גילוי בחינת יצחק, ויש צורך שני שנקרא רפואת אברהם, ויש צורך שלישי שנקרא הפיכת סדום.
רפואתו של אברהם
והנה גילוי בחינת יצחק הוא ענין אלוקי, הפיכת סדום היא גם ענין אלוקי – להפוך את הרשע שיש באדם, לבטל אותו, גם צריך לעזרת השם. אבל לרפא את אברהם, למה צריך בשביל זה מלאך? בשביל לרפא הולכים לרופא, בשביל זה צריך להמשיך מלאך מן השמים? נכון שהכל בידי שמים, אבל שני הדברים הראשונים ברור שאי אפשר שיהיה כאן שליח של אדם, שיהיה באמצע, אבל בשביל לרפא אדם צריך להמשיך מלאך מן השמים? ומה היתה המחלה של אברהם שצריך לרפאות אותו? זה ענין הברית, בשביל זה צריך להמשיך רופא מהשמים בשביל הברית?
אלא ענין הברית באופן רוחני, משמעותו – שכרת את ערלת הלב, דהיינו שהאדם כורת את הרצון לקבל שלו, וזורק אותו לעפר. א”כ מדוע צריך רפואה, הרי זה דבר טוב? הרי אם אדם חותך את הרצון לקבל שלו, זה כואב לו, אז מה צריך עכשיו לעשות? צריך להביא לו רצון לקבל חדש? מה הרפואה שלו?
הרבי זצ”ל היה מסביר את הדברים כך: המלאך בא לרפאותו מן המילה, לא הפירוש שהיה כואב לו מזה שהוא זרק את הרצון לקבל וביטל אותו, ועכשיו המלאך בא לרפאות אותו מן הכאב הזה, לתת לו משהו לשיכוך הכאבים. להיפך – אברהם בא בתרעומת להקב”ה – עד שלא נימולתי היו עוברים ושבים באים אצלי, תאמר משנימולתי אין עוברים ושבים באים אצלי? פירוש: עוברים ושבים משמעותם – מצבים רוחניים, עליות וירידות, פעם אדם נכנס בקדושה, ופעם אדם יוצא מן הקדושה, חושך ואור משמשים בערבוביא, עולה ויורד, אז אברהם אבינו, כביכול, בא בטענה להקב”ה – עד שלא נימולתי אז הייתי כל הזמן בעליות וירידות, אז היתה כל הזמן דינמיקה של עבודה למעלה ולמטה. גם כשנמצאים למטה בירידה, זה זמן של עבודה להתפלל להשם, שהאדם יכיר את הרע שבו, ואח”כ הוא עולה למעלה, אז יש עוד פעם עבודה עם נוכחות של אור, וחוזר חלילה. עכשיו משנימולתי אין עוברים ושבים באים אצלי, כי הקב”ה עזר לו לחתוך את הרצון לקבל באופן קבוע, וכתוב על אברהם “והוא יושב פתח האוהל”, שזכה למדרגות העליונות בקביעות, לאור השם בקביעות, אז כבר אין יותר עוברים ושבים, אין יותר עליות וירידות, ועל זה הוא התרעם על הקב”ה – “אם כן למה זה אנוכי?”, הרי כל התענוג שלי מזה שאני יכול לעבוד לפניך, לעשות משהו בשבילך, עכשיו נהייתי פנסיונר… כבר מאיר אור השם, וכבר לא שייכות ירידות יותר, כבר אין עבודה. על זה הוא התרעם, והיה כואב לו.
נמצא, “לרפאותו מן המילה”, לא שהיה כואב לו על זה שהוא חתך את הערלה, אז מה אתה רוצה? עוד פעם לקבל? להיפך – היה כואב לו על זה שהוא לא יכול לעבוד לפני הקב”ה יותר. על כך שנגמרה העבודה. היות והצדיקים, כל התענוג שלהם שהם יכולים לעבוד, לעשות איזו עבודה אצל המלך. כמה שהעבודה יותר קשה, יש להם יותר תענוג. כעת נגמרה העבודה. א”כ המלאך בא לרפאות אותו מהכאב הזה, כלומר: בא לתת לו מקום חדש של עבודה, וזו הרפואה שלו – לגלות אצלו עביות ורצון לקבל חדשים, בכדי שיוכל לעבוד מחדש, וזו הרפואה שלו. אמנם נתקן במדרגה הזאת ש”יושב פתח האוהל כחום היום”, אבל יכולים לחדש את העבודה, על ידי גילוי עביות יותר גדולה, וזאת היתה הרפואה שלו.
