בסד
מה מייצגת רחל אמנו ע”פ פנימיות התורה?
בכל אדם יש ניצוץ בורא וניצוץ נברא, רחל היא בחי’ ניצוץ נברא שיש בכל אדם, הכלי, השכינה, המקום בו ישכון השוכן. רחל היא הרצון לקבל הנאה ותענוג המתוקן לחלוטין בעמ”נ להשפיע, ואפילו במשפיע עמ”נ להשפיע. היא הנפש האלוקית שישנה בתודעת כל איש ואשה, שבה צריך להתגלות האור האלוקי. היא נחשבת אמן של כל נשמות ישראל, מאמע רחל. הפסוק “כרחל לפני גוזזיה נאלמה”, מרמז על אחיזת הקליפות בכלל נשמות, אשר גוזזות מן הנשמות את הקדושה שבהן, והרחלה נאלמת דום בפני כוחות הרשע האוחזים בה.
רחל, אשתו של יעקב שהוא קו אמצעי, אמו של יוסף הצדיק שהוא קו אמצעי, נמצא שהיא המאפשרת קו אמצעי עליון קו אמצעי תחתון, שהוא למעשה בסיס כל היהדות.
בראשית כ”ט:
(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יעקב לרועי הצאן הֲשָׁלוֹם לוֹ ללבן וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן:
רחל, הנקודה האלוקית שבאדם, באה עם כלל הנשמות, עם כלל האברים של האדם, לשאוב את מימי התורה, מתוך עמקות תודעת האדם, ולהשקותם לכללות האברים המחשבות והרצונות.
(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:
(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן:
(ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא:
(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ:
כאשר האור האלוקי רואה את הכלי, שהכלי משתוקק אליו בצמאון גדול, אז האור האלוקי פועל לבטל את כל ההסתרות והחסימות מעל פי באר תודעת האדם, בכדי שיתגלו בו מימי האור האלוקי.
(יא) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ:
זהו זווג דנשיקין, שהוא זווג גבוה מאד של ב’ התודעות – תודעת הבורא יתברך, ותודעת הנברא. זווג זה גורר את הרמת קול השי”ת בתוך האדם, וגורר בכיה. הבכיה היא מצב של קטנות, כי בכל מצב של גדלות יש שיא, ואח”כ צריכה להיות ירידה, וזו הבכיה. אסור לאדם לקבל את מלוא האור האלוקי, אלא צריך תמיד למעטו, ומיעוט זה מכונה בכיה.
(טז) וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל:
(יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה:
זה אומר שהיא הכלי הנושא לאור האלוקות, משא”כ עינים דלאה רכות, כלומר אינן מסוגלות לקבל את אור האלוקות, כי בכדי לקבל את אור האלוקות א”א להיות רכרוכי, אלא צריך מסך קשה. וזה אומר שלאה משמשת רק בחסדים, אבל לא באור דגילוי המלך.
(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, כי היא הכלי האמיתי לאור האלוקות, ובכלי זה יכול להתקיים רצון הבורא להיטיב לנבראיו. וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: עבודה בשבע המידות חג”ת נהי”ם, בכדי לקבל את הבת הקטנה, כי הבת הגדולה מתוקנת בחסדים מכוסים, ואינה כלי לקבל את מטרת הבריאה.
(יט) וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר, איש של הס”א, שגם חומד את יפיה של רחל, דהיינו היופי של הנפש האלוקית שבאדם. שְׁבָה עִמָּדִי:
(כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ:
(כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ:
(כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה:
(כג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:
(כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי:
(כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה:
א”א לקבל את גילוי החכמה האלוקית, מטרם שנתקנים בחסדים שהם תכונת לאה, רחל בלי לאה, היא חכמתו מרובה ממעשיו, שאין חכמתו מתקיימת.
חז”ל אומרים, שרחל מסרה סימנים שהיו בינה לבין יעקב ללאה, בכדי שלאה לא תתבזה. זה דבר שצריך להבינו, וכי בעל צריך מאשתו סימנים? אפילו בלילה, האם בעל אינו מסוגל לזהות ולהרגיש את אשתו, עד שצריכים לעשות סימנים? ובכלל למה לעשות סימנים, האם יעקב חשד שעומדים לרמות אותו? אלא סימנים משמעותם ניצוצי יופיה של רחל, כלומר ניצוצי אור האלוקות שמתגלים רק בכלי של רחל, זה נתנה רחל ללאה, בכדי שלאה תשדר אותם ליעקב, כי יעקב מרכבה לקוב”ה ורוצה להשפיע לכלי את אור האלוקות, ותכונתה של לאה אחרת לגמרי, שהריהי היא ניזונת מן החסדים, ולא מן החכמה האלוקית, לכן רחל מסרה לה בחינות שלה, בכדי שתהווה כלי לרצון הבורא להיטיב לנבראיו.
(כז) מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:
(כח) וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה:
(ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה, כי הכלי של רחל הוא הכלי של מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, שבה מתגלה היופי האלוקי, משא”כ הכלי של לאה הוא כלי של תיקון הבריאה, לכן הבורא אוהב יותר את הכלי של רחל, וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:
(לא) וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, איך מותר ליעקב לשנוא את אשתו? הלא כתוב “לא תשנא את אחיך בלבבך”? אלא אין הכוונה לשנאה כפשוטה, אלא פשוט להפכיות הצורה, כי כלי החסדים של לאה הוא בהפכיות מענין גילוי החכמה של רחל, הבורא מעוניין להיטיב לנבראיו, כלומר להשפיע את החכמה האלוקית לתודעה של האדם, ולא חסדים שהם תיקון הבריאה, וההפכיות הזו מכונה שנאה. וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ של לאה,
וְרָחֵל עֲקָרָה: מדוע רחל עקרה? כי רחל היא כלי קבלה המתוקנים דקוב”ה, ומחזה ולמטה אין מלכות כלל, אלא צריכים לעלות למחזה ולמעלה, ושם לעשות זווג. זה אומר שהשכינה הקדושה אינה יכולה ליזום זווג, אלא צריכה להתכלל בעליון שהוא יזום את הזווג. כך האדם, אינו צריך ליזום פריצות דרך גדולות, אלא צריך לחכות שהעליון יזום ויארגן דברים, ואז האדם ישתלב בהם.
בראשית ל’:
(א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: כי כל תכליתה של השכינה הקדושה היא לגלות בנים ובנות, דהיינו הבנות חדשות בתורה, לגלות נשמות חדשות באדם, ומה שווה מציאותה של הנפש האלוקית אם אין ממנה שום התפתחות?
(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, ענין של אור המלך מכונה זכר ושלימות, וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, נעתר לצרכיה, הסכים לתת לה כעת את החכמה האלוקית, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, בית הקיבול של האשה לזרע הזכר מכונה רחם, לשון רחמים, כי א”א לעצב נשמה חדשה ללא תכונת הרחמים. וזהו “מחיה מתים ברחמים רבים”.
(כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי:
לכאורה, זה נראה כמו תחרות בינה לבין לאה, מי תביא יותר בנים לבעלה, ורחל מפסידה בגדול בתחרות הזו, והנה כעת יצאה מן החרפה הזו, שלאה יולדת כ”כ הרבה, והיא לא יולדת אפילו בן אחד, לכן החרפה והבושה הזו נגמרה בלידתה. אבל ודאי שאין מדובר כאן על 2 אחיות מגושמות וארציות, אלא מדובר על נשים אלוקיות. אלא הכלי צריך להוות בית קיבול לאור האלוקי, ובהיותה מנועה מכך, נחשב זה לחרפה, שאינה מצליחה להשפיע נחת רוח לעליון יתברך, ולהוות לו כלי לגילוי הבן, כלומר הנשמה האלוקית.
(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר:
במקום לומר תודה, היא מבקשת עוד? אלא כיון שיודעת שרצון השי”ת להשפיע ללא גבול לנשמות, לכן מבקשת עוד השפעה אלוקית עמ”נ להשפיע לו נחת רוח.
בראשית ל”ה:
(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:
(יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:
משמע שהיה לה פחד, אולי זו תהיה בת. מה הבעיה הגדולה אם זו בת? בת זה דבר כ”כ נורא? אלא בת זו מדרגה רוחנית של חסדים, של תיקון הבריאה, ואילו בן זו מדרגה רוחנית של מטרת הבריאה, וזה מה שרצתה רחל עמ”נ להשפיע נחת רוח ליעקב, שהוא בחי’ קוב”ה.
(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:
(יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:
(כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:
נקברה על אם הדרך, בכדי לרמז, שענין מטרת הבריאה עדיין נמצא באמצע תהליך, ויש עוד ועוד שלבים עד השלמתו.
ירמיהו ל”א.
(יד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי הקב”ה אֵינֶנּוּ:
(טו) כֹּה אָמַר יְהֹוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב:
(טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:
מדוע דוקא רחל בוכה, ולא לאה? הלא לאה ילדה הרבה יותר בנים ליעקב? תשובה: לאה מייצגת את תיקון הבריאה, ורחל את מטרת הבריאה, ולכן נחשבת לאמא של הנשמות, ולא לאה, כי הנשמות כולן משתוקקות מצד מהותן הפנימית, להכיר ולהרגיש את גדלות המלך, וזה מה שרחל צריכה לספק להן. רחל היא השכינה הקדושה, הכוללת את כל נשמות ישראל, מן הטעם הנ”ל, ולכן היא הממררת בבכי, על הליכתם לגלות.
