בס”ד
שב”ק פרשת מסעי התשס”ח
בואי כלה:
כתיב (במדבר ל”ה י”א) “והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם, ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה וכו’ ואם בכלי ברזל הכהו וימת, רוצח הוא, מות יומת הרוצח”. ופירש אאמו”ר שליט”א הענין – שהרוצח בשגגה יכול להיכנס לעיר מקלט, והרוצח במזיד אין יכול. דרציחה, היינו שאדם עושה עבירה, דעושה מעשה נגד רצון הבורא, ועי”כ רוצח את הנפש דקדושה שבו. את הנקודה דקדושה שבתוכו. אם האדם רוצח בשגגה, והיינו שאותו אדם משתדל תמיד לעשות את רצון ה’ וללכת בדרכי התורה, ופעם אחת נכשל, הוי אונס ונקרא שרצח בשוגג, ואותו אדם יכול להיכנס לערי מקלט, וערי מקלט נקראים בחינת אמונה, חסדים מכוסים, לגבי אותו אדם שרצח בשוגג. היצר הרע שהוא גואל הדם, מגיע כאילו בצדק, ואומר לו: תראה איך חטאת, אתה לא שווה כלום, ואין לך שום סיכוי, ומכניס את האדם ליאוש, ולהיכנס ליאוש הוא הדבר הכי גרוע, כדאמר הבית אהרן: דעצבות היא לא עבירה, אבל העצבות יכולה לקלקל מה שהעבירה הכי גדולה לא יכולה לעשות, ולכן אותו אדם שחטא בשוגג, צריך להאמין שהקב”ה סיבב לו העבירה, דיש לעבירה כמה נקודות טובות: א) שעי”כ תהיה לו הכרת הרע. ב) מביאה את האדם לתפילה וחסרון. ואם האדם מאמין שהכל לטובה, והקב”ה וודאי עושה דברים רק לתיקון, א”כ אין לסט”א שליטה שם בבחינת אמונה. אבל אדם שעשה עבירות במזיד, ואומר: אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
טיש:
כתיב (שם י”ב) “והערים אשר תתנו, שש ערי מקלט תהיינה לכם”. ופירש: דשש הוא בחינת ו”ק שהוא בחינת אמונה, ביחס לג”ר שהיא ידיעה. דהאדם שרצח את הנפש היחידית שבו, צריך לתקנה ע”י אמונה, וכן כענין הזה חזינן במלאכים, דכתיב בזוה”ק, דלרוב המלאכים איכא שש כנפיים, ולאליהו הנביא איכא ארבע, דרוב המלאכים הם בחינת אמונה, חסדים מכוסים, ולכך יש להם שש כנפיים, דשש הוא ו”ק שהוא בחינת אמונה, משא”כ אליהו שהוא בחינת חסדים מגולים לכך יש לו ארבע כנפיים.
וכתיב (שם ט”ז-י”ח) “ואם בכלי ברזל הכהו וכו’ ואם באבן יד וכו’ או בכלי עץ וכו'”. ופירש: דברזל הוא דבר החותך, והוא בחינת הרצון לקבל, דע”י הרצון לקבל האדם נפרד מהקב”ה, והיינו דהברזל מחתך ומפריד, והיינו שמפריד האדם מהקב”ה משום שינוי הצורה, ומשום כן היה אסור לבנות הביהמ”ק ע”י ברזל, אלא חצבוהו ע”י השמיר, דהברזל מרמז על הרצון לקבל, ואסור להכניס רצון לקבל לביהמ”ק. ועוד: דברזל הא נוטריקון לב זר. ואבן הוא מלשון הבנה. והיינו בחינת רצון לקבל שהאדם רוצה ללכת בהבנה וידיעה, ולא ללכת באמונה,. ועץ הוא מלשון הצצה, והיינו שרוצה לעבוד בידיעה, ולא בהשפעה ואמונה, וע”י ועל אלו בחינות רצון לקבל הרג הנפש היהודית שבו, שעי”כ נפרד מחי החיים, ואינו יכול להיתקן, כיוון שעשה במזיד, והאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו.
שב”ק פרשת מסעי התשס”ח
בברית דגיסי היקר ר’ הרש’ל ארנסטר שליט”א, כ’ תמוז התשס”ט
כתיב (במדבר ל”ג א’): “אלה מסעי בני ישראל”.
ופירש: דמסע הוא הליכה ממצב למצב, ומתי האדם עובר ממצב למצב? בזמן שהוא בבחינת אלה. דשם אלהים מורכב משני מילים – “אלה” ו”מי”. אלה מורה על שליטת הרצל”ק, דאלה מורה על דבר שנמצא לפני האדם, על דבר נוכח, כדכתיב (שמות ל”ב, ד’): “אלה אלוקיך ישראל”, שישראל הצביעו על דבר שלפניהם, משום שהרצון לקבל רוצה לעבוד רק בזמן שהקב”ה מגולה לאדם, רק בזמן שהשי”ת נוכח, ולא לעבדו באמונה למעלה מהדעת. ומי מורה על השפעה, משום שמי מורה על מצב של הסתרה, שאז האדם הולך באמונה כדכתיב (שמות ה’, ב’): “מי ה’ אשר אשמע בקולו”, והיינו מצב של הסתרה – שאין האדם רואה את הקב”ה, ואז האדם שואל את השאלה הזו, ואז האדם צריך ללכת באמונה.
וכתיב אצלנו בפרשה: “אלה מסעי” – דאלה מורה על שליטת הרצל”ק כדפירשנו, וכאשר יש לאדם הכרת הרע ורואה שהוא שקוע ברצל”ק, אז שייך מסעי – שילך למצב אחר, מצב יותר גבוה, דללא כלי אין אור, כדכתיב (בראשית א’, ה’): “ויהי ערב ויהי בוקר” – קודם ערב שהוא חיסרון, ואח”כ רק יכול להיות בוקר שהוא האור. וכדכתיב בזוה”ק (בזוהר הסולם פ’ בראשית אות קנ”ט, דפו”י דף כ”ב א’): ששמע רשב”י שאומרים בשמים: “שמעון שמעון”, ואמר אז רשב”י, שאם קוראים לו כאדם מן השוק, ולא רבי שמעון, זהו סימן שהוא עומד לזכות לגילוי גדול, והיינו כענין דאמרנו דללא כלי אין אור.
וכן הוא ענין הברית, דפירש רבינו בעה”ס: דמתי כורתים ברית בין איש לרעהו, דממ”נ, אם אוהבים זא”ז, יעשו את הדבר שכורתים עליו את הברית, אף ללא הכריתת ברית, משום אהבתם זל”ז, ואם הם שונאים זא”ז, א”כ מדוע הם כורתים ברית זע”ז, אלא צ”ל דכריתת הברית היא בזמן אהבה, בזמן שאוהבים זא”ז, וא”כ למה להם כריתת ברית? אלא הברית היא לגבי חשש שיבוא מצב שלא תהי’ אהבה ביניהם, דאף בזמן שלא יאהבו זא”ז ימשיכו באמונתם אחד לשני. וכן הוא ענין ברית מילה, דכורתים ברית עם הקב”ה, דאף במצבים של הסתר ימשיכו ללכת באמונה בהקב”ה שהוא הטוב והמיטיב, ויאמינו שההסתר שיש להם הוא בשביל שתהי’ להם הכרת הרע, ועי”כ יזכו לאלה מסעי, לעלות לדרגות גבוהות יותר, ובברית מילה כורתים זאת הברית, ועושים את הקשר עם השי”ת, ע”י שאדם חותך את הרצון לקבל.
