בס”ד
(בראשית כה, כג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ שְׁנֵי גֹייִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:
רש”י אומר “שני גוים בבטנך” – גיים כתיב כמו (המו) גאים, אלו אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. “ושני לאמים” – אין לאום אלא מלכות: “ממעיך יפרדו” – מן המעים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו: “מלאם יאמץ” – לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל וכה”א אמלאה החרבה (יחזקאל כו) לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים.
במושכל פשוט רוצה לומר שאצל כל אדם יש שני גויים, שני גאים, אחד קדושה ואחד טומאה. איך להגדיר קדושה וטומאה, יש כל מיני הגדרות. יש שמגדירים קדושה כקיום מעשה המצוות וטומאה נקרא להפך, ויש שמגדירים שטומאה נקרא לקיים מעשה המצוות בדרך הכלל ז”א על מנת לקבל וקדושה נקרא מעשה המצוות על מנת להשפיע, שלא לשמה ולשמה. כמו כן בכל מדרגה ומדרגה יש להגדיר טומאה וקדושה כפי שאומר שפסולת בעולם העליון נעשה אוכל בעולם התחתון.
אז שתי שליטות יש – כשזה קם זה נופל וזה מזכיר את ההסבר שמסביר לגבי עניין של מגולה ומכוסה, יש שתי בחינות, בזמן שמלכות עלתה לבינה יש שתי בחינות, רצון לקבל ורצון להשפיע אלא מה לא ישוו בגדולה, לא יתכן ששתיהן ישלטו ביחד או שמידת הדין מגולה ומידת הרחמים מכוסה או להפך.
מפרש את זה גם על הביטוי עץ הדעת טוב ורע מה פירוש טוב ורע ביחד אלא יש פה שתי נקודות שאחת מגולה ואחת מכוסה וזה תלוי באדם. יש בזה עליות וירידות ז”א אם אדם מחליט שכל התענוגים הגשמיים חבל להשקיע בהם כי לא ישאר מזה כלום ויותר כדאי להשקיע בתענוגים רוחניים, לצמצם כל התענוגים הגשמיים לעשות מסכים והשפעה על כל התענוגים הגשמיים, וזו עוד הגדרה של קדושה וטומאה.
מקודם אמרנו שתי הגדרות אחת פשוטה שלקיים תו”מ נקרא קדושה לא לקיים נקרא טומאה, השניה לקיים תו”מ לשמה נקרא קדושה שלא לשמה נקרא טומאה ויש כאן הגדרה שלישית שלהיות דבוק בתענוגים גשמיים על מנת לקבל נקרא טומאה ודבוק בתענוגים רוחניים על מנת לקבל נקרא קדושה, אפילו שזה לא לשמה. ז”א לשם שמים אלו תענוגים רוחניים ושלא לשמה בתענוגים רוחניים זה נקרא קדושה. כמו שכותב שאדם צריך להגיע למצב של “בזכרי בו אינו מניח לי לישון” וזה ע”מ לקבל. בשביל להגיע לכזה מצב צריך לזרוק את כל התענוגים הגשמיים, לעשות מסכים צמצומים על התענוגים הגשמיים וכל ענינים גשמיים לוותר או לתת אותם, אז מתחיל להתפתח אצל האדם עניין של רצון לקבל לתענוג רוחני. רצון לקבל תענוג מחיבור עם הבורא, והגם שזה ע”מ לקבל הוא אומר שזו מדרגה חשובה מאד למרות שהאדם באופן כללי נקרא בגדר של רשע אבל זה כבר מדרגה חשובה מאד כי מהשלא לשמה הזה יכולים להגיע לשמה. משא”כ אם אדם אוחז בשלא לשמה בתענוגים גשמיים משמע שמזה אי אפשר להגיע ללשמה. ז”א אם אדם רוצה לקבל תענוגים גשמיים, נגיד עוסק בתורה ומצוות על מנת לקבל כסף או כבוד משמע שמזה אי אפשר להגיע ללשמה, רק אם עוסק בתורה ומצוות על מנת שרוצה להנות מחיבור עם הבורא על מנת לקבל מזה – כן אפשר להגיע לשמה.
יוצא לפי זה, שקדושה תהיה קיום תורה ומצוות על מנת להדבק בבורא,
אפילו שזה שלא לשמה זה, משא”כ אם דבוק בתענוגים גשמיים זה לא קדושה. ברור שיש בזה הרבה הגדרות בכל אופן לא ישוו בגדולה, באיזה עניין שאדם אוחז, וכל אחד אוחז במשבצת שלו לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל. ז”א לפעמים אדם מחליט שעל קדושה כדאי לתת את כל ההשקעה, כלומר שכדאי להשקיע את כל החיים בתורה ומצוות מפני שזה לנצח נצחים ולא בגשמיות כי חבל על הזמן בגשמיות אפשר לוותר על זה ולפעמים אדם חושב הפוך, לפעמים הרצונות דקבלה שבאדם אומרים לו לא כדאי לך הרי אתה רואה שתענוגים רוחניים זה “שמא” אולי תשיג אולי, לא הכל נשען על אמונה, תענוגים גשמיים יש לך “ברי”, “ברי ושמא ברי עדיף”.
זה הפירוש כאן, שהאדם נמצא עם תאומים כאלו בבטנו, שני כוחות, יש לפעמים שאדם יש לו רק כח אחד, אם אין לו שני כוחות אז אין מלחמה. איך יתכן שאין שני כוחות? או שכח ההשתוקקות להשם כלל לא מגולה אצלו, רק השתוקקות לרצונות דקבלה, אז יש לו רק כח אחד וממילא אין שום דיון.
ז”א כאן מדובר שאדם מרגיש שיש שני כוחות והם מתרוצצים בקרבו, כף הקלע, ואז ותלך לדרוש את ה’ מה לעשות והקב”ה אומר לאדם: דע לך שבראתי שני כוחות קבלה והשפעה וזו כל הבחירה והמלחמה שלך. אבל לפעמים אין שני כוחות ויש רק כח הקבלה וממילא זה לא נידון פה.
ויתכן שיש להיפך כמו בכתבים של רמב”ל שבעל הסולם היה בברית של נכד ואמרו שם תורה בשם הרבי ר’ שמעלקא מניקלשבורג שכתוב בוידוי על חטא שחטאנו ביצר הרע. והקשה שהרי כל החטאים זה היצר הרע? ואמר על חטא שחטאנו ביצר הרע כלומר שביטלנו את היצר הרע, וזה חטא כי אם הוא מבוטל כבר אין מקום עבודה, על זה אנחנו עוד לא כל כך דואגים. אבל ר’ שמעלקא כן דאג על זה.
בעל הסולם שיבח מאד את התורה הזו ואמר שתמיד צריך לדאוג שיהיה מקום עבודה, וגם במצב כזה אין שני גויים יש רק שליטה אחת ואין עבודה ואין מלחמה ואין בחירה, אין שום דבר. “ויאמר ה’ לה”. הקב”ה מודיע לרבקה מעניין שני גויים שבבטנה ואין כאן הודעה כהודעה גשמית אלא יש לאדם הרגשה של שתי שליטות בתוכו, האדם מרגיש את מציאות כף הקלע, קדושה או טומאה, מכריע את הכל לימין או לשמאל.
ביד בנימין ראיתי שאומר אין משהו בנתיים, אלא כתוב “וישלך משה את המטה ויהפך לנחש”, אין משהו בנתיים אלא או מטה או נחש. מטה נקרא אמונה, או אמונה או נחש.
