בסד
(בראשית ז, ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל:
זכרים לחוד ונקבות לחוד, שנאסרו בתשמיש המיטה, מפני שהעולם שרוי בצער. בזמן שמבול מים הזידונים מציף את עולמו של האדם, אזי הנשמה והגוף שבו אסורים בחיבור, כי כל חיבור מביא שמחה ותענוג, וכעת הוא זמן אבילות ומלחמה, ולא שמחה וחיבור.
(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה:
כל סוגי המחשבות והרצונות באים אל תיבת האמונה. גם מחשבות בהמיות טהורות, ואפילו מחשבות בהמיות שאינן טהורות, בזמן שיש סכנה של ניתוק מהשי”ת, אזי האדם רוצה לתקן את כל מחשבותיו, שיתחברו אל האמונה ויקבלו תיקון. ומחשבות מעופפות ולא ראליות, ומחשבות ארציות שרומשות על האדמה. שחולמות להדמות לעליון.
(ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ:
כי כל הבריאה בנויה מזכר ונקבה, אור וכלי, דרק עי”כ יש פריה ורביה.
(י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ:
אחר מלאת התגלות שבע הספירות חג”ת נהי”ם של הס”א, התחילו להתגלות המים הזדונים על כל התכונות הארציות של האדם.
(יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ:
מדוע צריך את כל המספרים הללו? מדוע צריך לדעת בן כמה היה נח? אלא כל המספרים הללו מראים את דרגתו הרוחנית. שש מאות רומז לו’ קצוות העולם: ד’ רוחות ומעלה ומטה. “נבקעו כל מעינות תהום רבה”, כל החסרונות והצרכים היצריים השונים, של הס”א שבאדם, שהם עצומים ולא מידתיים, ולא מאוזנים, נפתחו ונבקעו ונשברו, ע”י הצונאמי של המים הזידונים. יש לו מנה רוצה מאתיים, המציאות של הס”א שנקרא מים הזידונים, מגדילה עוד ועוד את הרצון לקבל, עד שהוא מתבקע ומתפוצץ, ומוציא עוד ועוד רעל של יצרים ושחיתויות.
(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:
מספר שלם הוא חמישים, שנגזר מקוצו של יוד, ויהו”ה, אבל כאן מספר ארבעים, כי חסר הכתר העליון, דהיינו כיון שאין קישור לרצון הבורא להטיב לנבראיו, לכן מבול מציף את התודעה. ו”גשם על הארץ”, גשמיות וארציות.
(יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה:
“בעצם היום הזה”, ע”י עצמות האור האלוקי, באו אל תיבת האמונה. הפרדה בין גברים ונשים. כלומר הפרדה בין אורות וכלים. דאם האורות באים ביחד עם הכלים, הריהם מבטלים את הכלים, ורצונו יתברך שהכלים לא יתבטלו, אלא שירגישו את עצמם חיים וקיימים.
(יד) הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף: כל מין ומין לחוד, כל מין מרמז על סוג אחר של רצונות ומחשבות בתוך האדם.
(טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים:
וכי יכול לבוא מי שאין בו רוח חיים? אלא הכוונה מי נכנס לתוך תיבת האמונה? רק מחשבה או רצון שיש לגביהם תפילה ותקוה שינצלו מן המים הזדונים, הם שיכולים להכנס לתוך תיבת האמונה.
(טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה אור וכלי, מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהֹוָה בַּעֲדוֹ:
סגר ג”ר, סגר את ג’ הראשונות, שבתוך התיבה של האמונה א”א לקבל ג”ר. בעדו לשון עדן, שהוא מוחין דחיה.
(יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ, ארבעים – פלוני רבעני, לשון זווג, וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ: ככל שהרשע מתגבר יותר ויותר, והמים הזדונים, מתרבים יותר ויותר, אזי הם גורמים להתגברות האמונה, ולנשיאתה למעלה, והתרוממותה מעל הארציות.
(יח) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם: כלומר: תיבת האמונה הולכת ומתגברת כתוצאה מפני המים, אין מים אלא תורה,
(יט) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:
“ההרים הגבוהים” – הרהורים על גבהות השי”ת, שתחת שליטת השמים, אש ומים, חסד וגבורה, אהבה ויראה, אולם המים הזדונים מכסים את כל הקדושה הזו.
(כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים:
רומז לזו”ן דקדושה, חג”ת נ”ה דז”א, הם חמש ספירות, ועוד עשר ספירות של הנוקבא. המים הזדונים גוברים אפילו על הזו”ן דקדושה, ומכסים את כל ההרהורים של הקדושה.
