בס”ד
שמות כ’ פסוקים י”ד-י”ט
“וכל העם” – מאוחד, סביב מצב רוחני זה מלוכד העם בזמן מתן תורה, האהבה שוררת בין כל חלקי העם. לא תתכן אהבת ה’ ללא אהבת אדם – אלו שני דברים החוברים יחדיו. “רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן” (שמות, כ, י”ד) – ארבע דברים: קולות ולפידים – קודשא בריך הוא ושכינתא, י.ה של שם הויה. “קול השופר” הוא מבחינת בינה, “את ההר עשן” זו בחינת חכמה. כלומר בליבות ישראל יש גילוי שכינה, מדרגה שלמה של חכמה, בינה, תפארת ומלכות.
“רואים את הקולות” – את הקולות בדרך כלל שומעים וכאן רואים. התורה רוצה לרמז שהגילוי הגדול שמתגלה הוא בגדר בינה השבה להיות חכמה ולא עצם החכמה. על כן כתוב שהראיה האלוקית שהם רואים, ראיית חכמה, היא בגדר קולות. “את הלפידים” הקולות הם מבחינת קודשא בריך הוא, לפידים זה בחינת מלכות, מלכות שמיים הבוערת באש מתוך השתוקקות לקב”ה. “קול השופר” זה בינה מבחינת “שפרו מעשיכם”. “ואת ההר עשן“. הזוה”ק מפרש בדרך כלל ש’הרים’ זה חג”ת האבות, וגבעות הם נה”י, כאן כשיש גילוי כל כך גדול הכוונה היא למה שמכונה ג”ר דחכמה שמאיר בכלים של חג”ת. “עשן” – הכל מאיר בעולם שנה נפש, מקום זמן ואדם. “וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק” – הייתה כאן ראיית האלוקות, אין הכוונה לראיה האלוקית אלא לחוויה שהאדם חווה את המציאות האלוקית, וזה כל כך ברור עד שזה מכונה בשם ראיה. “וינועו ויעמדו מרחוק” (שמות כ’, ט”ו) – יש כאן תנועה ממצב למצב, הם משיגים כאן מצב אלוקי גבוה, “ויעמדו” – עמידה מורה על גובה הקומה ורק מרחוק, ומדוע? – כפי שאומר הפסוק: “אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני” (קהלת) – ידוע שכדי להשיג את חכמת האלוקות צריך כלים דהשפעה, צריך אור דחסדים. החכמה האלוקית ללא תיקונים של חסדים לא מאירה באדם, היא נמצאת ולא נמצאת. כמו בגשמיות כשרואים אדם מרחוק בעצם רואים ולא רואים, כך גם כאן.
עם ישראל אומר למשה רבנו, משה הוא בחינת האמונה רעיה מהימנא, “דבר אתה עמנו ונשמעה” – אנחנו רוצים לקבל את החכמה האלוקית דרכך, “ונשמעה” – כלומר תכונת הבינה, חסדים ובינה יהיו שולטים. “ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות” – המושג אלוקים מורה על מידת הדין, ז”א התגלות אלוקות כל כך גדולה. בשם אלוקים יש חמש אותיות וזה מרמז על חמישה כלים: כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות, וחמישה אורות: יחידה, חיה, נשמה, רוח ונפש. כלומר מדרגה שלמה, מדרגה מלאה, וזה נקרא אלוקים, מפני שהאדם יכול להיכשל לקבל את התענוג הגדול הזה לתועלת עצמו. “פן נמות” – שלא נהייה ח”ו מבחינת רשעים במותם נקראים מתים. “אל ידבר עמנו אלוקים” – שלא תהייה כזאת התגלות הגורמת אצלנו לדין, דבר אתה עמנו – שיהיה הדיבור דרכך, ז”א מבחינת קו אמצעי, מבחינת חסדים המלבישים את החכמה.
“ויאמר משה אל העם אל תיראו” – אל תפחדו אתם לא תיפלו, “כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים“– הקב”ה השפיע עליכם את המדרגה הנקראת אלוקים כדי לנסות אתכם, לראות אם אתם רצים אחרי התענוג הגדול או שאתם זוכרים תמיד שצריכים להיות בגדר משפיעים. לנסות אתכם זה גם להרים אתכם. “ובעבור תהייה יראתו על פניכם” – פנים נקרא גילוי כפי שנאמר: “חכמת אדם תאיר פניו” – החכמה, חכמת האלוקות היא זאת שנקראת ‘פנים מאירות’, אבל שהיראה תהייה שולטת על הפנים, על הגילוי. היראה והפחד שלא להיפרד מהקב”ה, שלא לפגום בקב”ה, זה צריך לשלוט בנו. “לבלתי תחטאו: ויעמד העם מרחוק” – העם באמת עומד מרחוק “ומשה נגש אל הערפל אשר שמה האלוקים” (שמות כ’,ט”ז- י”ז) – הם יקבלו את האור הגדול דרך משה, כי האלוקים עצמו מעורפל, כל זמן שלא מקבלים דרך הלבושים של האמונה דחסדים דמשה, אז האלוקים מעורפל, הוא מרחוק.
“ויאמר ה’ אל משה: כה תאמר לבני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם” (שמות כ’, י”ח) – “מן השמים” למה הכוונה? – “שמיים” זה אש ומים, הקבלה וההשפעה צריכים להיות ממוזגים, החכמה והחסדים צריכים להיות ממוזגים. “לא תעשון אתי אלוקי כסף ואלוקי זהב לא תעשו לכם” – בפשט, לא לעשות עבודה זרה, פסלים וכדומה כדי להשתחוות להם. כסף וזהב זה ימין ושמאל, “אלוקי כסף” נקרא שעובדים את הבורא רק מצד ימין, מתוך כיסופים לה’ שרוצים רק להשפיע לבורא מבלי לקבל. “אלוקי זהב” זה- הב – רוצים רק לקבל מבלי להשפיע וזה נקרא עבודה זרה. רק להשפיע בלבד מבלי לקבל, הרי הקב”ה ברא את האדם כדי שיקבל עליו את התענוג, כלומר צריך לקבל. גם לקבל מבלי להשפיע גם זה לא טוב, צריך שהאדם יקבל על מנת להשפיע. כדי להגיע לזה צריך להיות קודם במדרגת משפיע על מנת להשפיע, אבל זה רק מצב ביניים, אלא המדרגה הסופית היא שהאדם מקבל תענוג על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו ועל ידי כך הוא משתלם בשני הקצוות, זה נקרא מבחינת שמיים שהקצוות הם מלוכדים וממוזגים ביותר.
כל דרכנו היא דרך מיזוג, דרך מיזוג ההפכים. זו דרכה של היהדות וזה קשה. ישנם אנשים שרוצים רק להשפיע, ללכת רק באמונה, לא לקבל דבר, וזו עבודה זרה, כי כן צריך להגיע לקבלה. יש אנשים שעוסקים רק בקבלה, רק הרצון לקבל מתפקד וגם זה עבודה זרה. צריך לשלב תמיד את שני ההופכים (תשע”ב).
