בס”ד
(בראשית יח, ג) “ויאמר: אדנ-י אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך”.
ג’ מלאכים באו לאברהם. מלאכים ונשמות, אלו הן שתי בחינות באדם, המלאך הוא בחינת חסדים בלבד והאדם עצמו הוא בחינת קבלה. כלים דהשפעה וכלים דקבלה בשפה הפשוטה. אז באופן כללי כשבאים לדבר על מלאכים, הדיון הזה של הזוהר הקדוש אם מלאכים אוכלים שותים כבני אדם או לא. בכל אדם יש כלים דהשפעה וכלים דקבלה, אלא שרוב הנשמות הבחינה החשובה אצלן היא בחינת גילוי חכמה, דוגמת מלכות שהיא מחזה ולמטה וצריכה לגילוי חכמה. ויש נשמות מיוחדות שהן דוגמת ז”א שמחזה ולמעלה שהבחינה שלהן היא חסדים בלבד, זאת אומרת בחינת מלאך, דהנה יש נשמות מיוחדות שהן יוצאות מן הכלל שהן לא צריכות שום גילוי אלא יכולות ללכת בחסדים בלבד כדוגמת משה. ובהקשר לענין של אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, אז הביטוי של מלאך הוא פשוט הארה אלוקית שמופיעה באדם ופועלת פעולה זו או אחרת, כפי שהסברנו לא שייך שהיא תעשה שתי שליחויות.
וכמדומני שגם רמוז במה שאומרים בקדושה במוסף של שבת כתר יתנו לך השם אלוקינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה, זה אותו הסבר, מדובר על שתי בחינות באדם. כל מה שמדברים זה לגבי האדם. יש שני דברים בעולם בורא ונברא אז גם כשמדברים אודות מלאכים ושרפים זה הכל בחינות באדם, א”כ מלאכים המוני מעלה זה בחינה של מחזה ולמעלה שאפשר להגיד שזה נקרא למעלה בחשיבות שזה כלים דהשפעה. עם עמך ישראל קבוצי מטה שזו הבחינה של הנשמות עצמן שהוא בחינת מטה, זה כלים דקבלה. הם ביחד נותנים כתר להקב”ה. מחזה ולמעלה, נותנים כתר דהיינו ממליכים את הקב”ה מצד שמוותרים בכלל על חכמה הולכים רק על חסדים. מחזה ולמטה ממליכים את הקב”ה מצד שמקבלים חכמה על מנת להשפיע כן מקבלים חכמה,
כתר יתנו לך השם אלוקינו ביחד מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה יחד כולם קדושה וכו’, זאת אומרת המלאכים הם הבחינות באדם שהם כלים דג”ר ששם צריך להתגלות ג”ר דחכמה והוא מוותר לגמרי על הג”ר דחכמה ונשאר רק בחסדים, רק יש נשמות מיוחדות שזו הבחינה שלהן ורוב הנשמות אז יש להן את הבחינה הזאת, אבל זאת לא הבחינה השולטת, הבחינה השולטת זה דוקא בחינת מחזה ולמטה.
דברנו על ענין של ברית אז ראיתי שמפרשים את המושג מלאך על זה בעצמו מל זה מילה, ענין של הברית. מה זה אך? אז אומרים חז”ל אכין ורקין באין למעט, כמו שכתוב למשל בנוח: ויוותר אך נח לבדו אומרים חז”ל שהכישו האריה הוא נשאר ממועט, יוצא שהפשט לפי זה הוא כך. מה זה מלאך? זה הכלים שמחזה ולמעלה שבאדם שהם צריכים ג”ר דחכמה ובחלק הזה הוא מל, הוא חותך לגמרי את הכלים דקבלה כמאן דליתי דמי לא להשתמש בזה בכלל, ויוותר אך זה בא למעט שהוא מרגיש את עצמו ממועט אבל את המיעוט הזה צריך לתקן בחסדים,
כל נשמה כלולה מזה ומזה השאלה איזה בחינה שולטת באופן כללי, רוב הנשמות הבחינה ששולטת זה מחזה ולמטה, יש להן מחזה ולמעלה שזה נקרא כלים דג”ר שצריכים לקבל ג”ר דחכמה וזה לא שייך אז צריך לתקן את זה בחסדים, ושם יש רק חסדים. אז זה יש בכל הנשמות את השתי הבחינות, רק הבחינה השולטת היא מחזה ולמטה, ויש נשמות שהבחינה השולטת היא מחזה ולמעלה. זאת אומרת הנשמות האלו הם דוקא הנשמות היותר גבוהות ומכיון שהן נשמות היותר גבוהות השייכות לבחינת ג”ר והג”ר לא יכול להאיר בשיתא אלפי שני, לכן הן נתקנות בחסדים מכוסים וזה מה ששולט בהן דוקא בגלל שהן נשמות יותר גבוהות.
כל מדובר מהמלכות, זה אחרי התיקון אחרי שנתקן שהג”ר לא יאירו אלא ו”ק אז מאיר מחזה ולמטה, ולו יצוייר שלא היה נתקן התיקון הזה והיה מאיר ג”ר מחזה ולמעלה זה גם היה ענין שבא להשגה של המלכות היא פשוט היתה משתמשת בכלים דג”ר].
בפרשת וירא אנו מוצאים, בענין המלאך שבא ובישר את הולדת יצחק:
(שם ט-י) ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל, אומר רש”י באוהל, צנועה היא, מה זה כל כך משנה איפה שרה נמצאת הרי ממילא המלאך בישר את הבשורה לאברהם, ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך. את הבשורה הוא בישר לאברהם אז מה זה חשוב איפה שרה נמצאת כרגע, וכי הוא לא יכול לבשר לו את הבשורה בלי הידיעה הזאת שהיא נמצאת באוהל מילא אם הוא היה קורא לה ורוצה לבשר לה אז אני מבין שהוא מתענין איפה היא נמצאת אבל הוא ממילא לא קורא לה והוא מבשר את זה לאברהם אז מה זה משנה הידיעה הזאת.
אלא לפי דרך בעל הסולם לומדים הכל בגוף אחד, אומר הזוהר הקדוש: אברהם זו הנשמה, שרה היא הגוף – שני חצאים של ענין אחד, שרה מלשון גדלות. כפי שאנו יודעים בעברית מודרנית ששר בממשלת ישראל הוא אדם שממונה ומושל על תחום מסוים או על נושא מסוים אם כן המושג שרה מורה על גדלות, ובכאן הענין הוא שכל אדם מסוגל לעבוד את הקב”ה במצב של גדלות, זאת אומרת בזמן שהאדם מרגיש את מציאות האלוקות הוא מרגיש טעם בתורה ובתפילה, והוא מבין בשביל מה הוא חי, מה המגמה של החיים שלו הכל ברור לו במצב, שהכל ברור זה נבחן לגדלות, לעבוד את השם יתברך מתוך גדלות זה פשוט אין בזה שום חידוש, אין בזה שום עבודה, אין בזה שום רבותא, יתר על כן האדם מצד טבעו הוא רוצה ומשתוקק בכל פעולה ופעולה שהוא עושה להרגיש את הטעם בפעולה, את המשמעות להרגיש שהוא מבין את מה שהוא עושה, זאת השתוקקות טבעית של הגוף באשר שהבורא ברא את טבע הגוף כרצון לקבל הנאה ותענוג, והנאה ותענוג הם באים בכמה וכמה אופנים: אם הנאה ותענוג חושניים או הנאה ותענוג שכליים, לכן האדם מצד טבעו רוצה לעבוד את השם מתוך גדלות.
אבל בזמן שהאדם רוצה לעבוד את השם מתוך גדלות אומר הקב”ה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד. סיבת הדבר כי הרצון לעבוד מתוך גדלות משמעותו בעצם רצון אגואיסטי של האדם, כי הוא רוצה להנות ולהרגיש תענוג, זה רצון אגואיסטי והקב”ה לא יכול לדור במדור אחד עם אגואיסטים, ולכן בזמן שיש לאדם תנאי בעבודתו שהוא רוצה להרגיש טעם ולהבין כל דבר, אז ממנו לא יכולים לצאת תולדות.
לכן המלאכים כאן שאלו איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל, נחלק את הפסוק לשניים: קודם נסתכל על החצי השני, הנה באוהל – אוהל ממושגי המשנה משמעותו הסתרה, כמו שנאמר מאהיל על הטומאה משמעותו עושה הסתרה, אם כן כשאברהם עונה ששרה באוהל, לפי מה שהזוהר הקדוש אומר, אברהם הוא הנשמה ושרה היא הגוף, אז אברהם בעצם עונה להם שרה באוהל, דהיינו שהרצון לקבל המכונה בשם שרה המשתוקק לגדלות הוא באוהל, ללמד שצנועה היא, דהיינו אברהם תיקן את הגוף שלו למרות שטבע הגוף לעבוד דוקא מתוך תענוג והנאה הוא תיקן אותו, צנועה היא, דהיינו שהאדם מוכן לעבוד גם אם הוא לא מבין את המהלכים האלוקיים מתוך אמונה, האדם מוכן לעבוד את הבורא בבחינת ואהבת לרעך כמוך ואהבת את השם אלוקיך גם אם הוא לא מרגיש טעם, גם אם הוא לא מרגיש תענוג, זה המושג של צניעות שהאדם מצניע את הרצון לקבל שלו,
וגם החצי הראשון של הפסוק “איה שרה אשתך“, כמו שאנו אומרים “איה מקום כבודו להעריצו”, הפסוק הזה מלמד שכבוד השם הוא נסתר, כי בפשטות הוא בלשון שאלה – “משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו להעריצו”, המושג איה מורה על הסתרה, איה הוא לשון של שאלה ותמיהה זה מורה שהאדם נמצא במצב של ספק, של שאלות לאדם, מתעוררות כל מיני שאלות בחיים שלו – מי השם אשר אשמע בקולו, מה העבודה הזאת לכם, הרבה שאלות יש לאדם, אלו האנשים שלא עובדים, אז אין להם שאלות. אם האדם אין לו שאלות, זה סימן גרוע, זה סימן שהוא לא עובד, אדם שהוא עובד מטבע הדברים מתעוררות אצלו שאלות, המושג איה מורה על שאלה, אבל כאן גם טמונה התשובה, אם אדם מוכן לעבוד את הקב”ה גם במצב של שאלות, גם במצב של ספיקות גם במצב של הסתרה, הרבה פעמים האדם נמצא בתוך קשיים שונים: אם קשיים פיזיים או קשיים נפשיים או קשיים רוחניים, כך גם האדם כך גם החברה הישראלית נמצאים פעמים רבות במצבים של חשיכה גדולה כאשר חושך יכסה ארץ והשאלות והתמיהות רבות מאד, אז הוא זמן המבחן של האדם אם הוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים, אם הוא יכול לקבל על עצמו אז עול מלכות שמים ולעבוד את השם כאילו היתה לו הרגשה וטעם והבנה בלי הפרש, אם כן זה סימן שהוא באמת מרוצה להיות עובד השם. אם הוא עובד רק כשיש לו טעם ורק כשיש לו הבנה, אז הוא לא עובד את השם אלא שהוא עובד את עצמו כשזה מתאים לו כשזה נוח לו כשזה מובן לו. המבחן הוא דוקא בהיפך. ולכן אפשר לומר שבשאלה עצמה גם נעוצה התשובה, איה – זהו מקום כבודו להעריצו, אם האדם נמצא במצב של איה הוא מחפש את מציאות השם את מציאות האלוקות והוא לא מוצא אותה ולא רק שהוא לא מוצא אותה אלא הוא גם רואה במציאות את ההיפך, ההיפך מהאמונה שלנו שאנו מאמינים שיש משגיח על הכל הוא רואה מציאות הפוכה.
איה, בזמן שהאדם נמצא במצב הזה של שאלות והוא עומד בזה הוא לא זז אלא הוא מבין שזהו זמן המבחן שלו אז מתלבש בו כבוד השם איה מקום כבודו להעריצו, אם האדם הוא בבחינת איה בסימן שאלה והוא מוכן לעבוד במסירות נפש ואהבת לרעך כמוך ואהבת את השם אלוקיך במסירות נפש, למרות כל השאלות ולמרות כל הפקפוקים, מתוך אמונה במה שמסרו לנו חכמים, סימן הוא שהאדם הזה עובד את השם ולא עובד את עצמו ולכן יתגלה בו כבוד השם איה הוא מקום כבודו.
וגם כאן אותו הדבר איה שרה אשתך אם אתה בבחינת איה אז הגדלות שנקראת שרה תתלבש בך, ואם אתה מוכן לעבוד במצב כזה של אוהל של הסתרה ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך, יוולד לכם הבן הזה, הבן הנחמד אשר מכונה בשם יצחק, והזוהר הקדוש אומר, מה המשמעות השם יצחק? משמעות חיובית השחוק הגדול של נחת רוח של שלימות שיתגלה בעולם לעתיד לבוא, כאשר תמלא הארץ דעה את השם, על זה מורה השם יצחק. אבל מי יכול לזכות להתגלות האלוקות הפומבית והמפורשת הזאת? רק עובד השם שמוכן להיות במצב של אוהל שמוכן להיות במצב של איה.
אנו נמצאים עכשיו באירוסין וכתוב וארשתיך לי לעולם, מפרש רבינו בעל הסולם: עולם מלשון העלם, האירוסין שהם הקשר בין החתן והכלה, חתן וכלה שלנו וחתן וכלה העליונים שהם הקב”ה וכנסת ישראל, האירוסין האלו הם מותנים בזה שהם יהיו לעולם. הקשר הזה בין החתן והכלה הוא צריך להיות כל כך חזק שהוא עומד בכל המצבים בכל הסיטואציות, עד עולם, דהיינו עד מצב של העלם, כי זה לא חכמה להחזיק את הקשר טוב בזמן שהכל טוב, אבל זרמי החיים מביאים תמיד את האדם לכל מיני מצבים של קשיים שאז נעלמת ממנו בינתו, ואז יש לו שאלות וספיקות ותמיהות, ואז הוא זמן המבחן שלו, אז הוא זמן המבחן של החתן והכלה האם הקשר שביניהם הוא נצחי, אהבה שאינה תלויה בדבר, או לא, לכן אומר הפסוק וארשתיך האירוסים וארשתיך לי לעולם זה צריך להחזיק בכל המצבים.
