בסד
טרנד חזק היום ללמוד מנהיגות, אנשים רואים בעיני רוחם, איך הם מנהיגים את עם ישראל, ומאמינים שזה ממש תפור עליהם.
ברור שהתכונות הדרושות הם חזון, אומץ, יזמות, דינמיות, בטחון עצמי, כושר החלטה, כריזמה, וכו’.
- הצגת חזון – היכולת להגדיר באופן ברור ומוחשי את המטרה המשותפת שאליה המנהיג מוביל.
- דוגמה אישית – היכולת לבטא במעשיו ובהתנהגותו את הערכים לפיהם המנהיג מצפה מהציבור לפעול.
- קבלת החלטות ויישומן – היכולת לשקול שיקולים שכלתניים אל מול שיקולים רגשיים בעת קבלת החלטות וניהול סיכונים, יחד עם יישומן באופן עקבי עד השלמתן.
- הובלת שינויים – היכולת להתמודד עם מצבים של שינוי על כל המורכבות והקושי הכרוכים בהם.
- גישה פסיכו-חברתית – אינטואיציה לגבי האופן בו מושפעים הצרכים הנחוצים למונהגים, על מנת שיפעלו באופן עקבי ומלא אל הגשמת המטרות, אליהן מוביל המנהיג.
- כושר ארגון – היכולת לעצב, להפעיל ולתחזק ביציבות מבנים ארגוניים.
- אומץ – היכולת לקבל החלטות בסיטואציה ייחודית, שנראות למונהגים חורגת ממטרות העל (בשל מגבלות אתיות, אסטרטגיות או אינטלקטואליות) ולהוביל ליישומן, תוך שמירה על אמון המונהגים.
- האצלת סמכויות – היכולת להאציל מסמכויותיו לאנשים אחרים מבלי להפחית מאחריותו לתוצאות.
אבל יש עוד כמה ענינים חשובים, פנימיים, שצריכים להילקח בחשבון בלימודי מנהיגות:
- מנהיג צריך להיות מחובר עם עצמו, אם הוא מנותק מעצמו, אינו יכול להיות חובר לעם. ומהי העצמיות האמיתית של האדם? הנשמה האלוקית, שהיא חלק אלוק ממעל, וכולה השפעה ונתינה. אדם צריך לגלות את רוח האלקים אשר בקירבו, שהיא נותנת בטחון עצמי באישיות האדם. כי האלקים הוא כל יכול, והוא מאבטח את כל המציאות כולה, שאכן תלך למטרתה – פיתוח חברה שכולה השפעה. אחד בעד כולם, כולם בעד אחד. רק כאשר אור אלוקי קורן בתודעת המנהיג, הוא מסוגל להתיחס לכל אדם בשויון, באהבה, בסובלנות, והוא מהווה מודל לאהבת אלקים ואדם, דוגמא לכולם. כולם יונקים מהאור הגדול הקורן ממנו. כאשר אור אלוקי מאיר במנהיג, הוא מלא חזון וכוחות עשיה למען ה’ ולמען בניו ובנותיו, זה המנהיג האידיאלי, שחדור ברוח עצומה, ושום דבר אינו יכול לעצרו. זה צריך להיות המצע הבסיסי של מנהיגות, ללא זה, איך אדם יכול להנהיג עם?
- מנהיג צריך להיות כולו השפעה, מסור לציבור ברמ”ח אבריו ושס”ה גידיו, ולא מקבל שום משכורת משום גורם, עבור פעילותו לתועלת כלל ישראל. נבחרי ציבור, רבנים, מורים, וכו’ שמקבלים משכורת, א”כ כל עבודתם היא לתועלת עצמם, ואין כאן שום הנהגה ושום מנהיגות. המנהיג האמיתי אינו מקבל שום משכורת, לא כסף, ולא שום סוג של תשלומים אחרים עבור מסירות הנפש שלו. עם מנהיג כזה יכול העם להיות בטוח לגמרי, שאין כוונתו לשום תועלות, אלא כל חשבונותיו אך ורק לשרת אלקים ואדם.
- ואם תאמרו מנין יתפרנס המנהיג? קודם כל המנהיג האידיאלי צריך לחיות חיים צנועים מאד, שמוכיחים שאינו אדם נהנתן כלל, אלא אדם שמסתפק בהכרח הקיומי בלבד, ואיננו צריך הרבה בכדי לממן את כל הקריזות והיצרים שלו.
- הטוב ביותר שיתפרנס מעבודה פשוטה, ובשעות הפנאי ינהיג ויתווה דרך. והכי טוב, אם כולם ינהגו בדרך של השפעה, ממילא, לכולם יהיה הכל, ולא יצטרכו כלל לתשלומים.
- המנהיג צריך להיות מבוסס על חוקי התורה והמצוות, שהם החוקים האוטנטיים היסודיים של עם ישראל. ולא לקחת חוקים ויסודות זרים. מדוע ללכת לרעות בשדות זרים?
- מנהיג צריך להיות מסוגל להתעלם מקטנוניות, כלומר מחשבונות אישיים עם אחרים, שלא צייתו, או שהתנגדו, לדרכו. איך יתכן? ע”י שדבוק ומחובר עם בורא עולם, הוא מסוגל להתעלות מעל אינטרסים אישים, וחשבונות נקמניים, אלא להיות מעל זה לגמרי, ולדרוש טובתם אף של מבקשי רעתו לכאורה.
נחזור להתבונן בתכונות הכלליות אשר נדרשות, כפי שמובאות בויקיפדיה:
- הצגת חזון – היכולת להגדיר באופן ברור ומוחשי את המטרה המשותפת שאליה המנהיג מוביל. יש הבדל גדול בין חזון אישי לבין חזון אלוקי, חזון אישי הוא פעמים רבות נזיל, לפי אינטרסים ולפי מה שקורה בשטח, אבל חזון אלוקי הוא מוחלט. המנהיג האמיתי מציג חזון אלוקי – להוביל את האדם ואת החברה למצב של אפס אלימות, ושל פיתוח אהבת אלקים ואדם. דבר זה צריך להתחיל בחינוך, בכל הגילאים, ובכל הרמות. דבר זה צריך להחקק בחוקי הכנסת, ולהיות מופעל בתוך כל הרשויות הממשלתיות עצמן, הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, והרשות השופטת.
- דוגמה אישית – היכולת לבטא במעשיו ובהתנהגותו את הערכים לפיהם המנהיג מצפה מהציבור לפעול. המנהיג צריך להיות דוגמא לנתינה, צניעות מירבית, הסתפקות במועט בגשמיות, התנהגות מוסרית, שמירת הפה מלשון הרע, התרחקות מכל סוג אלימות שהוא. אדם שחי חיים גשמיים מינימליים, וחיים רוחניים מקסימליים.
- קבלת החלטות ויישומן – היכולת לשקול שיקולים שכלתניים אל מול שיקולים רגשיים בעת קבלת החלטות וניהול סיכונים, יחד עם יישומן באופן עקבי עד השלמתן. קבלת ההחלטות צריכה להיות קודם כל ע”פ התורה והמצוות, שהן קנה מידה אלוקי מוחלט, המוסרי ביותר, והברור ביותר. בכל דבר המנהיג צריך לשאול את פי השי”ת, מה רצונו, ובאיזו רוח השי”ת רוצה שהוא ינהל את הדברים.
- הובלת שינויים – היכולת להתמודד עם מצבים של שינוי על כל המורכבות והקושי הכרוכים בהם. גם זה תלוי בקשר של המנהיג עם בורא עולם, כי אדם שכפוף לבורא עולם קל לו לקבל שינוים, בצורה מהירה, באשר הוא יודע, שהאדם רק מנוהל ע”י בורא עולם, ודברים יכולים להתרחש ולהשתנות במהירות עצומה, והאדם אשר כפוף לבורא, בנוי לשינוים מהירים, ללא סנטימנטים והתרגשות מיותרת.
- גישה פסיכו-חברתית – אינטואיציה לגבי האופן בו מושפעים הצרכים הנחוצים למונהגים, על מנת שיפעלו באופן עקבי ומלא אל הגשמת המטרות, אליהן מוביל המנהיג. המנהיג צריך בראש ובראשונה לספק למונהגים את החומר הרעיוני הרוחני, שיתן להם את הכח לרתום את עצמם למען השפעה לזולתם, ולסרס כל נטיה לאלימות. ואח”כ צריך לדאוג לאספקת כל האלמנטים הגשמיים, שהם זקוקים.
- כושר ארגון – היכולת לעצב, להפעיל ולתחזק ביציבות מבנים ארגוניים. לשם זה על המנהיג לאסוף סביבו אנשים שנאמנים לו ולדרכו, והוכיחו את עצמם במשך שנים, כאנשים שמסורים לחלוטין למנהיג ולדרכו, ודרכם הוא יכול לתחזק את המבנים הארגוניים הדרושים לשינוי פני העם, מאהבה עצמית, לאהבת הזולת.
- אומץ – היכולת לקבל החלטות בסיטואציה ייחודית, שנראות למונהגים חורגת ממטרות העל (בשל מגבלות אתיות, אסטרטגיות או אינטלקטואליות) ולהוביל ליישומן, תוך שמירה על אמון המונהגים. האומץ יכול לבוא, לא סתם מסוג של הימור גשמי ונועזות גשמית, אלא אך ורק מתוך ההצמדות לבורא עולם, משם תבוא נועזות עצומה, לשרת את בורא העולם, ואת בניו ובנותיו, וללכת על מהלכים מפליגים ביותר, למען השלמת כולם.
- האצלת סמכויות – היכולת להאציל מסמכויותיו לאנשים אחרים מבלי להפחית מאחריותו לתוצאות.
המנהיג, מתוך דביקותו בבורא עולם, שש ושמח להאציל מסמכויותיו לאחרים, ואינו מחזיק לעצמו דבר, כי הכל בכדי להשלים ולתקן ולשמח את עם ישראל, ואת ריבונם.
