בסד
השאלה
מצד אחד אומר הזה”ק מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב, א”כ אדם צריך לבדוק את הסביבה שלו, להחליט מיהו אדם רע, ומיהו אדם טוב, מצד שני הבעש”ט היה אומר: אפשר ללמוד עבודת ה’ אפילו מגוי שמדבר בשוק.
ולפי דרך הזה”ק, אסור לי לשמוע אפילו מעצמי כלום, כי גם אני נחשב לאדם רע, א”כ איך אני בכלל יכול לחשוב משהו טוב, הלא מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב?
שאלה זו נוהגת גם לגבי חומר שאנו מזינים את עצמינו, למשל ספרים. אומר רבינו בעל הסולם – לא להסתכל בספרים של אנשים חיצוניים, אפילו אם שומרי תו”מ, אפילו אם לא כתבו שום דבר מעצמם, אלא רק ליקטו מאנשים אלקיים, דכיון שאותו החומר עבר במוחם המזוהם – כבר נזדהם. ואין לשתות מים שזרמו דרך צינור ביוב. לכן ממליץ בעל הסולם ללמוד רק בספרים שכתבו אנשים מפורסמים בקדושתם, ולא של כל מיני זוטרים.
ומפה נגיע גם למוסיקה, האם לשמוע ניגונים רק של אנשי קודש, או שאפשר לקחת אפילו חומר של גויים, ולחבר אותו לקדושה? האם עלי לדקדק בציציותיו של כל זמר, של כל מלחין, ושל כל משורר, ולבדוק האם הגיע לדביקות בה’ או לא? יש להזכיר שהאדמו”ר מחב”ד, לקח ניגונים של גויים, וגייר אותם, וחיבר אותם ליהדות.
וכן לגבי המדיות השונות, האם מותר לשמוע שיעורים מכולם, או שצריך להקפיד לשמוע שיעורים רק מאדם טוב, ומהו אדם טוב, כפי שאומר הפסוק בתהילים מ”ה: “רחש לבי דבר טוב – אומר אני מעשי למלך”.
רבינו בעל הסולם שהגיע לדביקות גמורה בה’ אלקי השמים והארץ, היה פרפקציוניסט מוחלט, כי אצל השי”ת, לא יתכנו פשרות, אלא בכל עניין הולך עד הסוף. וממילא כל חיתוכיו הם חיתוכי שלימות, אסור לעסוק במשהו שאינו מצוי בדביקות בה’.
אבל כיון שאנו עצמינו איננו נמצאים בדביקות בה’, א”כ שיקולינו אחרים. אמת הדבר, שאם אדם רוצה להגיע לדביקות בה’, ומבין שהדרך לדביקות היא לציית להוראותיו של בעל הסולם, א”כ אסור לו לקרוא ספר, שכתב צעיר בן זמנינו, או לשמוע שיר שנכתב והושר ע”י צעיר בן זמנינו וכו’. בלא פשרות.
אבל אנחנו בכללותינו, איננו נמצאים שם כלל, מבחי’ האמונה שלנו בבורא עולם, היא אינה כה מוחלטת, וכל שאיפותינו אינם כה מוחלטים, ולכן אנו יכולים להיות ניזונים גם ממקורות לא כ”כ מושלמים.
ובכל זאת, איך להבין את דברי הבעש”ט שאומר, שמותר לשמוע אפילו מגוי דברי עבדות הבורא? משמע שזה אינו בדיעבד, אלא לכתחילה, בתור הפלגה של קדושה ודביקות בה’, אפשר לשמוע דברי אלקים חיים אפילו מגוי?
תשובה:
אם אדם דבוק בחיצוניות, כאשר החיצוניות מקולקלת, אסור לו להתחבר עימה. אבל אם אדם נמצא בסוג של דביקות בבורא עולם, ומסוגל לזהות את הפנימיות והאלוקות שבכל דבר, א”כ יכול לשמוע דברים טובים אפילו מגויים. כי מתוך שאדם דבוק בה’, הוא מסוגל לזהות את דברי אלקים חיים שאומר הגוי, ויודע שאין עוד מלבדו, ואין כלל גוי בעולם, אלא רק השי”ת מתלבש בגוי. ולפי”ז אפשר לשמוע מוסיקה מכל אדם, ומכל מלחין, אם אדם מחובר לנפש האלוקית של עצמו, א”כ יכול לזהות את הקדושה שבכל אדם, בכל ניגון ובכל ספר. כי בכל דבר יש ניצוצי קדושה וניצוצי אלוקות פנימיים המחיים אותו. ולכן אין צריך לדקדק במהותו של מחבר הניגון, או במהותו של מחבר הספר, כי אין לדבר סוף, אלא יותר נכון לדקדק במהותו עצמו, ולהגדיל את הנפש האלוקית שבו, בכדי שתדע לאתר ולזהות בכל מקום את ניצוצי הקדושה שיש שם.
ולפי”ז יש להבין, מדוע אומר הזה”ק – מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב, כי אם השמיעה היא חיצונית ולא פנימית, אז אסור לשמוע, אבל אם השמיעה היא פנימית מותר ואף מצוה לשמוע.
ולפי”ז יש להבין: מדוע נקיי הדעת שבירושלים היו בודקים עם מי הם מסבין לסעודה. מה יש לבדוק, עדיף לבדוק את עצמך, ותתחבר עם הטוב שבכל אחד. ולפי”ז אין בעיה לשבת עם שום אדם, גם עם אדם שנחשב שלילי ביותר, שונא יהודים ויהדות, ומדוע חז”ל אמרו הרחק משכן רע, ומחבר רע ומאדם רע? הלא הרע נמצא אצלי בלב, וממנו אני צריך להתרחק, ובאם אני אתקן את הרע שבתוכי, שרק הטוב ישלוט, ממילא אני יכול להתחבר לטוב של כל אחד? ומדוע התורה אומרת להתרחק מן הגויים, ולא לאכול מפיתם, ולשתות מיינם, האם הבעש”ט היה יותר קדוש מן התורה עצמה? אלא יש לחלק בין שמיעה בעלמא, לבין התחברות. כי בשמיעה בעלמא, אני לוקח את הרעיון, ומכניס אותו לתוך הכלים שלי, ומגייר אותו, אבל להתחבר עם הגוי עצמו, זה א”א.
ובכלל יש לחלק, בין כל העולם לבין הבעש”ט, וכי כולנו יכולים להגיע לדרגת קדושה של הבעש”ט? הלא איננו אוחזים שם, הוא יכול היה לגייר דברי גוי, ולהפכם לקדושה, אבל אנחנו איננו מסוגלים תמיד לעשות דברים כאלו. ולגבי כלל ישראל אומרת התורה וחז”ל, שצריך להתרחק מן הדברים שבחיצוניותם הם שליליים, כי מי אומר שתוכל לגייר את הדבר שבחיצוניותו הוא רע, ולהפכו לקדושה?
סיכום:
א) עלינו לציית לכל הוראות ההלכה בקשר להתרחקות מאנשים שליליים ומגורמים שליליים, כגון ספרים, מדיות ומוסיקה, שיש בהם ניאוף, או שיש בהם אלימות וכדומה.
ב) אפילו מדברים שאין ההלכה אוסרת, עלי לבדוק את עצמי, האם הנפש האלוקית שלי מגולה, ואני יכול להידבק באלוקות שיש בזולת, ובגורם האחר, או לא. הדברים עדינים ביותר.
רואים אנו את המשנה המספרת על רבי יוסי בן קיסמא, שאמר: אפילו יתנו לי אלף אלפי דינרים, איני דר אלא במקום תורה. א”כ אע”פ שהיה הוא עצמו תנא אלוקי, לא סמך על עצמו, אלא ביקש מקום תורה, אפילו בחיצוניות.
