בסד
רוב העולם בנוי על משימה של כמות – לגמור תהילים, לגמור דף היומי, הזוהר היומי, ההלכה היומית, להספיק חומרים, כך גם במוסדות החינוך השונים, הכל בנוי על לעיסת חומר, על הספקים, על מבחנים ותחרותיות.
זוהי קליפה – להתרכז בלעיסת חומר, במקום בקב”ה.
מהן קליפות? כח באדם, שגורם לו להתעסק בכל דבר רק בחיצוניותו, ולא להתחבר עם השי”ת שהוא פנימיות כל דבר, כמו בגשמיות שהקליפה היא חיצונית. א”כ, אם אדם אוכל את הקליפה במקום את הפרי, זה איום ונורא.
החיבור עם השי”ת הוא קשה, כי הוא מצריך הפעלת מערכות על טבעיות, כמו אמונה למעלה מהדעת, או אהבת הזולת, ויתור, הכנעה, איפוק. אפילו מערכת טבעית של ציור ודמיון, גם כן קשה ומצריכה מאמצים מסוימים. לכן נוח לאנשים להתעסק בחיצוניות של הדת, ובפנימיות התודעה שלהם אין כלום. זה אמנם יותר קל, אבל זה עושה את הנשמה חלולה לגמרי, אין בה תוכן אמיתי, אלא רק סוג של פולחן ריק חיצוני, נטול משמעות אמיתית.
כמו”כ, יחסי אנוש מתייחסים רק לחיצוניות, צורת הגוף, צורת הפנים, פחות לנשמה של האדם. ממילא גם צורת היחסים מתיחסת לגברים ונשים כחפצים, ולא כיצורים בעלי חשיבות עליונה, בעלי נשמה פנימית, בעלי אלוקות.
איכות – שימת הלב להתחבר לבורא עולם.
גם בסדר החיים החילוני, יש להבחין בין כמות לאיכות, הכמות היא הספקים, והאיכות היא הרגש וההרגשה. הספקת חומר מסוים נבחנת בהצלחה, אבל כמה רגש היה לך לחומר הנלמד. הצלחת ליצור קשר ומגע עם בחורה, אבל כמה רגש באמת היה לך אליה. הצלחת להגיע לדרגה גבוהה בצבא, אבל כמה רגש הרגשת כלפי חברים ופיקודים, וכמה רגש הרגשת כלפי עם ישראל וארץ ישראל שעליהם אתה מגן?
טיפים
סדר אמירת תהילים – אין למהר, ואין להספיק, אלא לומר פסוק אחד כמה פעמים, בהתרגשות, ולדבר אותו בשפה המדוברת, בין האדם לבין השי”ת, אפשר להיות עם הבורא באמצעות הפסוק.
סדר לימוד הזהר – באותו אופן, אין לנסות לסיים דבר, אלא ללמוד לאט, תוך כדי שימת לב על נוכחות השי”ת, איך מתגברת והולכת, איך מתעמקת ונכנסת לפרטים ולפרטי פרטים.
האיכות אינה מוגבלת בזמן כלל, יכולה לבוא באריכות זמן, ויכולה לבוא גם בקיצור עצום של זמן. אם אדם מחובר עם הבורא, אינו צריך לאריכות זמן, אלא מציאות האור האלוקי נספגת בתוך תודעתו באופן טבעי. כמו אדם שרואה יערות, אינו צריך לאריכות זמן, לצורך הראיה – אלא מיד הראיה נקלטת בתודעתו, בפשטות.
אמרו חז”ל: “אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים”. זוהי הנקודה – לכוון את ליבו לבורא עולם, לעשות רצונו, להתמזג בתוך נוכחות האור האלוקי, להתבטל אליו, לעשות לו נחת רוח. ומדוע הקב”ה נק’ שמים? מטעם שהוא עליון בחשיבותו, כפי שהשמים עליונים בנוכחותם, על פני כל המציאות. ועוד: מטעם ששמים הם אש ומים, כך האדם הבא במגע עם הבורא, צריך ללכת בב’ הפכים: א) שמחה ותודה, שהם בחי’ מים. ב) תביעה וטרוניה, שהם בחי’ אש התפילה.
כשאדם הולך לחפש ישיבה, שלא יבדוק כמה חומרים מספיקים, אלא מה טיב היחסים האנושיים שבין הצוות לבחורים ובין הבחורים עצמם. וכך גם בסמינר, זה העיקר מה שצריך לבדוק.
זוגיות – לשים לב בעיקר לערכים של בן הזוג, לנשמה שלו, פחות לגוף, הגוף הולך ומתבלה, הגוף לעיתים חולה, חורק, נסדק. למה לשים לב, להבל, ולא לעיקר? וכך בחברות, וכך בין תלמיד לרבו וכו’.
