בסד
בכל יום ויום אמרנו סדר אחד של הושענות, בקשות ישועה מן הבורא. ביום הראשון בענין החסד, ביום השני בענין הגבורה וכו’, וביום השביעי – אוספים את הכל, ואומרים בבת אחת את הכל. כל סדר מתבטא בהקפה אחת סביב הבימה בבית הכנסת.
ענין ההקפה הוא להתמרכז סביב נקודה מרכזית, להתמרכז מסביב הקב”ה, שהוא מרכז חיינו. ובאמת הקב”ה נמצא בתוך מרכז התודעה שלנו, במרכז של המרכז, בתוך המקום הפנימי ביותר של התודעה שלנו. ארבעת המינים מסמלים את שם הוי”ה, מקור כל האורות, השפע והאנרגיות והתדרים, ואת פרטי הרצון האלוקי אנו צריכים להאיר לתוך התודעה שלנו. לכן אנו מקיפים את הבימה כל יום, ובפרט בהושענא רבא מקיפים ז’ פעמים, כל הקפה היא כנגד ספירה מז’ הספירות הידועות.
ההתאמצות שלנו בערכי הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות – מורה להאיר לתוך מרכז התודעה שלנו, ולאפשר למרכז התודעה להתגלות ולפעול.
מתחברות כאן כמה שביעיות: א) שבעת הימים של סוכות. ב) שבעת הפריטים של ד’ המינים (3 הדסים, 2 ערבות, לולב, אתרוג). ג) שבעת האושפיזין – שבעת האורחים. כל אלו באים להדגיש את שבעת הערכים של עבודתינו: חג”ת נהי”ם, שמטרתם להאיר את אור השי”ת, ולגלותו בתוך תודעתנו. כי נמצא הוא שם, טמון בתוך התת מודע שלנו.
לצורך מימוש כל זה צריך את עבודת הציור והדמיון האמוני.
חסד – כאשר עושים מעשי חסד, לצייר את גדלות הבורא האין סופית, ואיך האדם לאחר פטירתו עומד מול אין סוף ברוך הוא, גרגיר של חול מול אין סוף, זה נותן כח לרכז את כל מעשי החסד עמ”נ לשרת אותו ולהדבק בו.
גבורה – כאשר האדם מתגבר, שלא ללכת אחר יצריו, לא לענות כאשר מעליבים אותו, כנ”ל.
תפארת – המיזוג של יראה ואהבה, חסד וגבורה, הדביקות במידת האמת, תמיד לדבר אמת עם עצמו, ועל עצמו.
נצח – משה רבינו, בחי’ תורה, נצחיות, לנצח את כל השאלות והבלבולים.
הוד – להודות על כל דבר קטן שבקדושה, להודות על הגשמיות.
יסוד – שמירת הברית, לא לעשות מעשי ערווה אסורים, לא לדבר דיבורים אסורים, ולא לחשוב מחשבות אסורות.
מלכות – קבלת עול מלכות שמים באמונה למעלה מהדעת.
בהושענא רבה מבצעים את כל שבעת ההקפות בפעם אחת בתפילת שחרית, משמעות הדבר, שאז מתגלה אור של סליחת העוונות בדומה ליום הכיפורים. אלא שיש חותם בתוך חותם, בנעילת יום הכיפורים החותם העיקרי, ובהושענא רבה החותם החיצון.
מצד ההלכה, דבר חשוב צריך לחתום חותם בתוך חותם, בכדי לשמרו מאחיזת החיצונים. באופן הזה החיצונים אינם יכולים לזייפו. בגשמיות, שמים חותם בתוך חותם על חבי”ת – חלב, בשר, יין, תכלת. וכאן מדובר ברוחניות, כאשר מאיר אור העליון יתברך בכלים היותר נמוכים של המדרגה, זהו אור החסדים השלם של הבינה, אז החיצונים אינם יכולים לחדור למדרגה. כי החיצונים בורחים מן האור דבינה, באשר אור הבינה כולו השפעה.
ובאופן זה, כשעושים שבעה הקפות ביום זה מרכזים את כל שבעת האורות של תיקון המידות אל הנקודה המרכזית של התודעה, שהיא מציאות השי”ת בעצמו, ובזה משיגים את הארת החותם.
בסיום התפילה, חובטים את הערבות על הקרקע ג’ פעמים. הערבות מרמזות על סופניות של המערכת, לכן יש להן צורת שפתיים (שפה – סוף). הכלים דקבלה היותר גדולים, שצריך להתגבר ולעשות עליהם סוף וסיום, ולא להשתמש בהם, הם אמורים להיות מוקצים מחמת מיאוס, אין בהם לא טעם ולא ריח, כי אור ה’ אינו מאיר בהם, אבל הם הנושא האמיתי לכל ההתגברויות, ולכן דוקא על ידם ובשכרם מקבלים את האורות היותר גדולים.
חביטת הערבות על הקרקע מורה על כך שכללות המערכת של חודש תשרי מסתיימת, האורות, ההתגברויות – הכל נגמר, מגיע לסופו. חובטים ג’ פעמים בכדי לציין: יש כאן ג’ ספירות ראשונות של התגלות השי”ת, התוצאות מכל עבודת תשרי, ואנו מסיימים אותם כרגע, ומתפללים להשיג על ידם הושענא רבה לכל מצוקותינו.
בקשת הושע נא – סך כל הישועות הנצרכות לאדם ולעם ישראל, הכל מסתיים. ומקוים שלשנה הבאה אכן תארנה הישועות לנשמות הנצרכות.
הישועה מתבטאת בשמחת תורה. שוב ז’ הקפות ביום ובלילה, אבל הפעם לא מבחי’ הושע נא, אלא מבחי’ אורה של תורה, ממשיותה של תורה, שמותיו של הקב”ה, התגלויותיו של המלך עצמו. כל חודש התשרי – עבודה, שמחת תורה – כבר קבלת שכר, וראיית פני המלך. שמחת המשפיע והמושפע בהיפגשם יחד, אחר געגועים ותיקונים רבים. ז’ המידות מתבטאות כעת בז’ הארות שמותיו של הקב”ה.
ביום שמחת תורה אנו צריכים לשמוח בתורה עצמה, גברים ונשים, כי התורה היא הבלתי יאומן, נס ממשי, התלבשות המציאות האלוקית בחומר כתוב, בפסוקים, רעיונות, מצוות וסיפורים. ולכן, התורה יקרה עד מאד, גם פשט התורה, ומכש”כ הרבדים הפנימיים. ביום זה אנו צריכים לרקוד עם התורה, ולשמוח בה שמחת עולם, כי מביעה את הקשר והזווג שלנו עם השי”ת, אור אין סוף.
