בסד
הבורא הוא טוב ומטיב, שלם בתכלית השלימות, אין בגבולותיו רע או חסרון.
מכיון שהבורא הוא טוב ומטיב, לכן ברא נברא שמהותו חסרון ורצון לקבל הנאה ותענוג, בכדי למלאות אותו בתענוג. נמצא שמהות כל החסרונות הם בכדי למלאותם.
המציאות האלוקית היא שלימה לגמרי, אחידה, כולה טוב, במציאות של הנברא יש רע, שצריך להפכו לטוב, ולמלאותו, דלכן יצרו הבורא. במציאות של הנברא יש ב’ חלקים: א)רצון להשפיע, שהוא נשמה אלוקית. ב)רצון לקבל לתועלת עצמית.
בכדי להשתוות עם הבורא אנו צריכים גם כן להידבק בטוב, ולהפוך כל רע לטוב, להיות אחידים כמוהו. כל חסרון שנותן לנו הבורא, מגמתו היא שנהפוך אותו למלא, ולטוב.
למשל, אנו רעבים מאד, באים לחתונה מלאה וגדושה אוכל טוב, אנו שמחים מאד ברעב שלנו, כי הוא הכלי לתענוג הנפלא של האוכל בסעודת החתונה.
אדם חושב שאשתו מרשעת, כי היא מציקה ומענה אותו. דבר ראשון צריך לחשוב שהרשע הזה, והעינוים שעוברים עליו, באים מאת הבורא, בכדי שיהפוך את השלילי לחיובי וימלא אותו בטוב.
יש כמה צורות למלאות אותו בטוב:
- להתפייס עם האשה, להעניק לה, לחבק אותה, ואז יש שמחה, “שמחנו כימות עיניתנו”.
- להאמין שכל זה הוא לטובה, למעלה מהדעת ולמעלה מהשכל. ההליכה למעלה מהדעת היא פעולה על טבעית של אהבת הבורא, ודרך זה יזכה להשראת השכינה.
בכללות, יש ב’ צורות למלאות את החסרון בטוב:
- דרך הטומאה
- דרך הקדושה
בדרך הטומאה – אין מילוי אמיתי, מטעם שמי שיש לו מאה רוצה מאתיים. לכן אדם שסובל מאשתו, או אשה שסובלת מבעלה, ותנסה למלאות את עצמה בשוקולד טעים עם אגוזים, לא תקבל מילוי אמיתי, רק החסרון ילך ויגדל. אבל בדרך הקדושה – אם אשה תמלא את עצמה באמונה, כאשר תבין שכל מצוקה באה מאת הבורא, בכדי שנמלא אותה בטוב, דהיינו באמונה, אז תוכל לקבל מילוי אמיתי על מצוקתה.
והענין, שאדם בנוי מנשמה ומגוף, הנשמה היא רצון להשפיע, והגוף רצון לקבל, ובאם האדם נותן מילוי לרצון לקבל, עדיין הנשמה אינה מסופקת לחלוטין. לכן הסיפוק האמיתי יכול להגיע רק מתרגום של כל צרה לצורה של אמונה ורצון להשפיע.
“מכה אביו ואמו מות יומת”. אדם שונא את אביו ואמו, בגלל רעות שעשו לו, וסבור שחסרונו יתמלא ע”י שיכה אותם, או שיקלל אותם, אבל התוצאה תהיה מות יומת, כלומר: רשעים בחייהם נקראים מתים, הוא ינקוט בפעולות שמתיחסות רק לגוף שלו, דהיינו לרצון לקבל, וממילא דינו מיתה וניתוק מן הבורא. אבל אדם שמבין שכל היסורים הנוראים שעבר באו מאת הבורא, בכדי שימלא אותם באמונה למעלה מהדעת, שהבורא הוא טוב ומטיב ואינו שונא, עי”כ יקבל מרגוע אמיתי לנפשו.
כי יש לדון ביסורים ב’ ענינים: א)עצם היסורים עצמם. ב) התפיסה שאין בורא בעולם, או שהוא אכזרי בתכלית. ובעוד שעצם המכות עצמם שאדם סבל, פג טעם המכות עצמם, אבל הפן הנפשי, של שנאת ההורים, ושנאת הבורא אליו, אשר הפך את חייו לחלולים לגמרי, נטולי אהבה, זהו הגורם חסרון אמיתי בנפש האדם, ולכן המרפא האמיתי הוא קבלת האמונה למעלה מהדעת.
הבורא יצר את מערכת חיינו בצורה שהיא מלאה ביסורים, יסורי גוף ויסורי נפש, כאשר יש שתי ברירות, או מילוי גופני, שבעצם רק מגביר את הריקנות, או מילוי רוחני אמוני, המביא את האדם לאור מאד גדול.
