בסד
אתרוג – פרי עץ הדר
הדר מושג של יופי. עיקר ההקפדה באתרוג הוא על נקיות בחלק העליון שלו, שלא תהיה שם אפילו נקודה שחורה, אלא יהיה כולו במראהו הטבעי, עשוי כמין מגדל, ירוק או צהוב.
אנו צריכים לעצב את חיינו בצורה כזו, שלא תהיה אפילו נקודה שחורה בתוך התודעה שלנו. כל נקודה שחורה משליכה על בוראינו, היות שהוא המנהל הכללי של כל המערכת הפרטית והכללית.
אנו צריכים להביט בעמקות תודעתית פנימית על התדר האלוקי. זהו תדר שכולו במגמת השפעה ונתינה, כולו אהבה, אין בו רע כלל, אין בו שום עוולה, או אהבה עצמית, שום פשיעה, שום זדון, שום אפשרות לקלקול, הוא גם כל יכול, ואין מי שימנע בעדו לעשות את מה שרוצה.
הבעיה היא שאנו לא תמיד תופסים את הטוב שיש כאן, לדוגמא: בחורה בת ארבעים פלוס, רווקה, מתיפחת בוכה, לא הצליחה להתחתן כלל, ומה יהיה עליה? עולמה נחרב לחלוטין, אינה מוצאת סיבה לחיות, הכל נראה כאוב שחור, לאף אחד לא אכפת ממנה, וככל שהיא יותר ממררת בבכי, כך יותר מתרחקים ממנה, כי לכל אחד יש את הצרות שלו, מה הוא צריך להוסיף לעומס הצרות שלו, גם צרות של אחרים?
הבעיה היא – שהבחורה אינה מאמינה שהבורא הוא ישות טובה ברמות אין סופיות, ולא יתכנו בה שום החמצות. וברור שהישות האלוקית היא זו שמתכננת את המציאות בצורה כזו, שהבחורה עד כה לא התחתנה, ועושה זאת מתוך אהבה גמורה. לכן היא כ”כ כאובה, אבל לו היתה חודרת לתוך התודעה האמיתית הזו שבאמת הכל לטובתה, היתה יכולה אפילו לשמוח, ולהודות לה’ על כך שעדיין לא התחתנה.
לא הכל אנחנו יכולים וצריכים להבין, אבל זו מעלת האמונה המכונה פרי עץ הדר, פרי של עץ יפהפה, העץ הזה הוא עץ החיים, עץ התורה הקדושה, אשר מאירה לנו את האורות האלוקיים הטמונים בתוך נפשינו.
חנניה מישאל ועזריה.
לולב – כפות תמרים
כפות לשון כפיה וכפיתה. תמר הוא השוקולד של הטבע, תם מר, אין יותר מר בעולם. אדם עם הצרות שלו, לא מבין איך יתכן שאין מר בעולם, אבל צריך לכפות את עצמו לחשוב כך, כי זו האמת, לא ללכת שולל אחר ההרגשות והניתוחים של הרצון לקבל שלו, אלא אחר גאוני וצדיקי עולם, שהגיעו לדביקות בבורא, והם מסרו לנו – אין רע בעולם כלל, כל הלחץ והסבל, הם מצבים שהבורא מסובב, בכדי להביא אותנו לתיקוננו.
אדם צריך לכפות את עצמו, לא את השני חס ושלום, לשני צריך לאפשר בחירה וחירות, אבל את עצמו, אדם צריך לכפות. דוגמת בית חולים לחולי נפש, יש לפעמים כאשר החולה נמצא במצב נפשי מטורף ונואש, וא”א לדבר איתו, והוא מסוגל לפגוע בעצמו ולפגוע באחרים, חייבים להשתלט עליו בכפיה, בכח, לקשור אותו למיטה, להזריק לו תרופה בעל כורחו, זה ממש פיקוח נפש, אין ברירה.
נמשל: בזמן שאדם מטורף מבחינה רוחנית, לא מסוגל להוביל את עצמו למצב שלוו של אמונה, אלא הוא בפאניקה מוחלטת, כמו אדם שנמצא בתוך מערבולת נפשית, הוא לא יכול לעזור לעצמו, הוא צריך מישהו אובייקטיבי מחוץ לכל המערכת, שיעזור לו. לכן הוא צריך לקחת את עצמו בכח, ללא הגיון, ללא הרגשה, ולקשור את עצמו לספרים ולסופרים, דהיינו לרב ולחברים, להזריק לעצמו הוראות רוחניות שבאות מן הרב והחברים, אין לו שום ברירה זה ממש פיקוח נפש. כמו חייל שחייב לבצע הוראות בכפיה, אע”פ שאינן מוצאות חן בעיניו, אולם הן לטובתו, ולטובת כל השאר.
הדסים – ענף עץ עבות
עבות – עבה, לשון עביות, אדם צריך שתהיה לו עביות גדולה, כלומר רצון לקבל ותאוות גדולות מאד, ללא פשרות. תאווה לבורא עולם, שאינה יודעת שובע. יחד עם זאת צריך להיות מוכן לפשרה. ג’ עלים בכל קומה של ההדס, מורים על ג’ קוים, ג’ אבות – אברהם יצחק ויעקב, בורא נברא והשילוב ביניהם. הרצונות של הנברא, ההכתבות של הבורא, וההכנעה של הנברא לבורא, מתוך אמונה שהכל לטובתו.
ערבות – ערבי נחל
הן גדלות במקומות של נחלים ומים, אבל הן ללא טעם וללא ריח. אהבת הבורא צריכה להיות לוהטת ויוקדת, עד כדי נכונות לעבוד אותו במדבר, ללא טעם וללא ריח. כך גם צריכים להיות הקשרים האנושים ביננו, “ואהבת לרעך כמוך” משמעותו שאני נאמן לא לעצמי, אלא לזולתי, אני נאמן לאשתי, אני נאמן לחברי, אני נאמן לרבי, גם ללא טעם וללא ריח, לא באנו לעולם בכדי לבנות את חיינו על רווחים פרטיים אינטרסנטיים. הנכונות ללכת אחר הזולת גם ללא טעם וללא ריח, מראה על ערכיות ואהבה. אבל כאשר הכל בנוי על אינטרס אף אחד לא יכול לבטוח בבן זוגו, או בבת זוגתו, הכל יכול להתפרק בשניה, הכל מאד לא יציב.
הזהר הקדוש מחנך לתקשורת, לאהבה, להכלה לסובלנות, מערכת הבחירות מציגה בפנינו אלימות נוראית, הכפשות נוראיות שמתאימות לתחתית של התחתית האנושית. אין זו דרך היהדות, המיליטנטיות צריכה להיות מופנית כלפי היצרים שלי עצמי, ולא כלפי הזולת. הקנאות לכבודה של שבת כביכול, או הקנאות לערך המשפחה היהודית, או לכל ערך יהודי אחר, אם היא מלוות בהקזת דם יהודים ויהודיות היא פסולה לחלוטין. הקזת דם רק של עצמי ולא של אחרים.
