בסד
לכל הקהילה הקדושה
האם נפרדנו בגלל הדרמה המתחוללת? ודאי שלא, שהרי אנו חושבים אחד על משנהו, ובמקום שהאדם חושב שם הוא נמצא. ומחשבות מתרוצצות פעם על קבוצה זו, פעם על קבוצה אחרת, וכן על פרטי כל קבוצה, אדם זה או אדם אחר, אף בענינים הפרטיים ביותר, מה הוא עושה כעת, ואיך הוא מסתדר, והאם הוא לומד לבד או בחברותא, אע”פ שכעת אין שיעורים חדשים באינטרנט. האם הוא עצוב, או משתדל להתעלות על עצמו, ולהיות שמח, שהרי אנו בזמנים של שמחה, בין אם רוצים ובין אם לא רוצים… זאת ועוד, הלא כל אחד גם יכול לבוא לבית המדרש, לו רק ירצה, ואין כל מניעה.
התשובה האמיתית לכל המצוקות היא הסוכה עצמה, יושבים תחת הסכך, תחת כיסוי שמכסים את השכל. לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, אין מחשבתנו מסוגלת לתפוס את המציאות האלוקית, את ההיגיון שלה, “כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי, נאום הוי”ה”. ממילא אנו צריכים להדביק את מחשבתינו בכך שהוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים כולם, והוא מקור כל האהבה הרחמנות החמלה, ממילא אנו צריכים להכניע את עצמינו למהלכים שלו, גם אם איננו מבינים אותם, אולם האמונה בישרותו ובצדקתו צריכה לתת לנו אפילו שמחה, כאשר אנו מכניעים את עצמינו אליו. אנו ממש צריכים להשתדל להיות שמחים, מתוך דבקותנו בגובה העצום של הבורא, ברחמנותו האין סופית, ובידיעה שהוא מלובש בכל המציאות כולה, אפילו בנמלה קטנטנה, כל שכן בכל אדם.
תלות היא טובה רק באופן זמני, לאדם שצריך תמיכה. אבל המטרה כמובן היא לצאת לעצמאות אינדיוידואלית, שבאמצעות כל העקרונות שלמדנו יחד, יוכל כל אדם לנהל את עצמו בדרך הקדושה. כמובן שברוב עם הדרת מלך, ולכן חובה להתקבץ בקבוצות עד כמה שניתן, ולהתחבר בחיבור של “ואהבת לרעך כמוך”, ולתמוך אחד בשני כראוי, בגשמיות וברוחניות.
כאשר מורי ורבי זצ”ל נפטר, חשך עלי עולמי לחלוטין, אבל הזמן לימד בתוך הכאב העצום, שחייבים ליצור סוג של חיים עצמאיים. אמנם החיים העצמאיים נתמכים על משנתו בכל יום ויום, אבל לא על גופו. לכן על כולנו לאזור אומץ ושמחה, ולעמוד על רגלינו שלנו.
אני מצרף מאמר בנוגע לענין של תלות.
בסד
ענין תלות
- רבות דובר על כך שמטפל או רב או יועץ צריך להיזהר שלא לגרום למטופל או לתלמיד ליצור בו תלות. זה לא טוב בשביל המטפל ולא טוב עבור המטופל.
- רב אמיתי צריך ליצור מודל של תלמיד שהוא עצמאי, ולא תלוי בו. כפי שאנו שואפים שילדנו יגדלו ויגיעו למצב שאינם תלוים בנו עוד, הגם שאנו אוהבים אותם אהבה עצומה, ואיננו רוצים בשום אופן שבעולם להפרד מהם, גם לא לרגע אחד.
- התלות האמיתית הבריאה היא התלות בבורא עולם, שהיא תלות מציאותית, דאנו אכן תלוים בו בכל עניני חיינו הפרטיים והכלליים.
- תלות בבורא עולם משחררת אותנו מכל סוגי התלות האחרים, במזג אויר, בילדינו, ברב, וכו’. כי האמונה שהבורא מסובב הכל בהשגחתו הפרטית העצומה, נותנת לנו חסינות מכל מיני כאבים ואכזבות. מזג אויר חם. ילדים לא ממושמעים. או להפך: ילדים טובים שמתחתנים ועוזבים את הבית, ומשאירים את ההורים בודדים. או רב שמכזיב, או רב מצוין שמסתלק, וכדומה.
- שאלה: הלא נצטוינו במצוות האהבה, אהבה בין בני הזוג, אהבת הזולת, וכו’. איך יתכן שנאהב באמת את זולתנו, ולא נהיה תלוים בו? אנו רואים מקרים רבים, שאחד מבני הזוג מסתלק, והשני אינו מוצא עוד טעם בחיים. איך אפשר לקיים “עשה לך רב, וקנה לך חבר”, ללא תלות?
תשובה: ודאי עלינו להשתדל לקבל תמיכה מרב וחבר, כי הבורא מצווה אותנו לעשות כך, וזה גם מוכיח את עצמו בשטח, כאמצעי תמיכה נפלא לאדם, וזהו כוונת הפסוק “איש את רעהו יעזורו, ואיש לאחיו יאמר חזק” ו”ברוב עם הדרת מלך”. אבל כאשר אהבת הזולת באה בגלל שהבורא ציוה, והיא גם כפופה לבורא, אזי היא תלויה בבורא בלבד, ולכן גם כאשר הנתונים בשטח משתנים, וקורה שהצדדים נאלצים להיפרד מסיבות שונות, על האדם להמשיך להדבק בבורא, ולקבל את הכתבותיו באהבה.
