הקשר בין הרב לתלמיד

שאלה

בס”ד

 

שלום לכבוד הרב

ברצוני לשאול שאלות בנושא הקשר בין רב לתלמיד ( במציאות שאיש מקבל על עצמו רב ולא נמצא בקרבתו ביום יום אלא לשם ביטול הספיקות, הדרכות, פסיקה וכו’, ולא תלמידו בישיבה וכדומה):

א. האם רצוי שהרב יכיר את הרקע הכללי של התלמיד שפונה אליו, ואם כן – האם התלמיד צריך להקדים לרב רקע על מנת שיכיר אותו, וגם התלמיד ירגיש שיכול להיפתח לרב גם אם הרב לא מתעניין ברקע על חייו הפרטיים של התלמיד? – ואם כן אילו פרטים נחוצים בכלליות?

ב. אילו דברים/ שאלות עלולות להוות כטורח עבור הרב: מה לא שואלים רב ומנסים לברר בעצמנו? ומה כן צריך/ נחוץ לשאול רב ( באילו עניינים)? האם זה “בסדר” להתקשר / להתכתב בשאלות עם הרב אפילו יום יום אם זהו צורך של התלמיד- האם התלמיד לא צריך לחשוש מטרחת הרב ?

ג. האם ניתן להתייעץ עם רב- פוסק הלכה לחוד ורב ל”עבודת ה’” במקרים בהם הרב לעבודת ה’ נוהג לפי מנהגים שונים?

ד. האם יש לעדכן את הרב בהתפתחויות אישיות במהלך חייו של התלמיד ( בדומה לבן שמספר לאביו) שאין בהם שאילת שאלה, אלא לצורך איכות הקשר ?

ה. איך תלמיד עם ביטחון עצמי נמוך יכול להבחין אצלו אם הוא לא שואל מפני יראה מהרב או מפני חוסר הביטחון העצמי שלו?

יישר כוח וכל טוב.

………….

תשובה

בס”ד

לכב’ ……………. שלום וברכה.

א) בנוגע להדרכה בעבודת ה’ – אכן הרב צריך להכיר את התכונות האישיות של התלמיד, למה הוא נמשך ולמה לא, מהן החולשות ומהם הצדדים החזקים, גם את הרקע שלו, דהיינו את מה שמתרחש איתו ומסביבו בהווה, ואת הרקע בעבר, במידה ויש לו קשר להווה, בכדי להדריכו וליעץ לו איך ינהג ואנה ילך. אבל כל זה מותנה בכך שהתלמיד אכן רוצה להשתנות, ע”כ צריך להכיר ולדעת מה לשנות, והיכן נקודות החולשה והתורפה. אבל אם תלמיד שואל שאלות פילוסופיות כלליות, להבין אידאולוגיות מסוימות, אבל לא משהו שנוגע לו עצמו, לשינוי שלו עצמו, או ששואל שאלות הלכתיות בלבד, או ששואל שאלות הנהגה עניניות: כגון: איך היתה הנהגת בעה”ס בתפילות ראש השנה? לכך לא צריך לדעת שום רקע של השואל.

ב) שאלות שעלולות להיות טורח לרב, הם כל מה שאין בו תועלת לא לרב ולא לשואל, דהיינו בזבוז זמן.

מה לא שואלים רב? כל מה שנוגע למבחנים אישיים של תלמיד, אחרי שברורים לו הצדדים העקרוניים דעבדות ה’, שנוגעים למצבו, ואחרי שברורים לו צדדיו שלו עצמו, הטוב והרע, והוא בא לרב בכדי שהרב יכריע במקומו, זה לא שואלים לרב. כי זו בריחה ממלחמה עצמית. לדוגמא: לאדם יש שיעור חשוב ובדיוק באותו זמן יש גם חתונה של קרוב משפחה, מה עדיף? לאחר שהתלמיד שמע מן הרב כבר את כל הצדדים העקרוניים, להיכן נושבת רוח הקדושה, ולהיכן רוח הטומאה, אזי כאשר מגיע זמן מבחן מעשי, הוא צריך להכריע לבדו, לטוב או לרע, ולא הרב יכריע עבורו.

אפשר לתקשר עם הרב יום יומית בענינים חשובים של עבדות ה’, בשאלות השקפה יסודיות, בשאלות הנהגה חשובות, בה במידה שהם חשובים לאדם. התלמיד צריך בהחלט לחשוש שלא להטריח את הרב בדברים שלא לצורך, שלא יהיה יחסו אל הרב בבחי’ “לבו גס בה”, שמזלזל ברב, ואז הנפגע הראשון זהו התלמיד עצמו (חשש זה הוא חשש תמידי גם באופן כללי, כי ככל שהתלמיד יותר רציני וקונה ידע והתקדמות, אזי ישותו גודלת ומתנפחת, ואז במוקדם או במאוחר, “הגולם קם על יוצרו”. ומזה צריך לחשוש כל תלמיד, ו”אל תאמין בעצמך עד יום מותך”), וע”כ צריך לבדוק את עצמו לפני ששואל, האם באמת שאלתו היא רצינית ונצרכת לעבדות ה’ שלו, להבנת החיים שלו, להשקפתו על החיים, וכו’. ובמידה שאכן צרכו הוא רציני ומהותי, אז לא צריך לחשוש להטריח את הרב, כי אז אין זו טרחה אלא שמחה עבור הרב, לעזור לתלמיד בדברים חשובים ויסודיים.

התלמיד גם צריך לסגנן את השאלה היטב לפני ששואל, בכדי שתהיה ברורה לגמרי בזמן הצגתה לרב, ולא יתחיל לחשוב איך להעביר אותה לרב, לאחר שכבר התקשר אליו.

ג) במציאות ניתן לפצל את הרבנות לשנים: רב פוסק הלכה, ורב לעבדות ה’. והראיה – שיש אנשים שעושים זאת. אבל לפי משנתו של רבינו בעה”ס,  אין הדברים קבילים, מטעם שכל ענין “עשה לך רב” שצוו חז”ל, הוא בכדי שהאדם יתרגל התבטלות כלפי אדם גדול, ואם כן יש טעם לפגם אם מתבטל בשטח מסוים, ובשטח אחר אינו מתבטל. ולכן אצל תלמידים של רבותינו שהיו עבדי ה’ אמיתיים, לא נהג בשום אופן פיצול כזה, אלא בכל ענין רצו לדעת את הנהגת רבם, ונהגו כמוה.

ד) ניתן לעדכן את הרב בהתפתחויות אישיות חשובות בחיי התלמיד, זהו חלק מן הקשר של התלמיד לרבו, כאהבת בן ואביו ממש. באם התלמיד מרגיש כבן, ירגיש צורך טבעי לספר, ובאם הרב מרגיש אהבה לתלמיד כאב לבן, ימצא את עצמו כנעלב, באם התלמיד לא ישתפו.

ה) יראת רוממות רבו היא מדרגה נעלה ונפלאה מאד, והיא לגמרי למעלה מן הטבע הפשוט של האדם. לפיכך סביר להניח שאי השאלה נובעת מחוסר בטחון עצמי.

בכבוד רב

אברהם מרדכי גוטליב

Cart
  • No products in the cart.