בני זוג שדרכיהם הרוחניות שונות

שאלה

שלום כבוד הרב גוטליב

תודה על תשובותיך הרבות

בעניין המכנה המשותף הבינזוגי :

בעלי ואני בכלל לא במדרגה של לשבת ללמוד משהו משותף ביחד כמו שמתארת השואלת במכתב שצירפת. וזה משתי סיבות :
אחד, כל אחד מאיתנו  נמשך ללמוד בספרים אחרים, שלפעמים גורמים ממש סבל לשני או שהשני פשוט לא מעוניין אפילו לקרוא בהם.
שנית, אם כבר יש משהו שמעניין את שנינו, אז הדיון והלימוד המשותף של הטקסט יעורר קושי גדול בצד השני: אני מתקשה לשמוע את דברי בעלי, וגם כשהוא מגיב על דבריי אני תמיד מרגישה כאילו בוחנים אותי ותוקעים בי כידונות, אף שבעלי אומר שזה לגמרי בגללי ויתכן שכך. אך אין לי החוויה הזאת עם אף אדם אחר.
איך ליצור בכלל מכנה המשותף, איך לחיות חיי זוגיות שהם לא מבוססים רק על “אתה בשלך ואני בשלי”, שלך שלך ושלי שלי.

 

השאלה השניה היא, כי שאלת המכנה המשותף נחוצה לנו לא רק כדי לזכות לחיות בשלום, ואולי אפילו פעם ממש כמו שאתה אומר, שלנישואין יהיה גם בסיס של שיתוף רוחני.  אלא נחוצה לנו גם משום שבבסיס שנינו, כל אחד מאיתנו, מאוד מאוד היינו רוצים לחיות חיי קהילה ושיתוף, והשאיפה לאהבת חברים כן משותפה לנו. אלא שאנחנו כל כך שונים, שמה שיפה בעיני כאמור לא יפה בעיניו, ומה שיפה בעיניו מכוער בעיני עד כדי כך.

כך יוצאים מצבים אבסורדיים בהם יש את החברים שלו שהוא משתדל באהבת חברים איתם, וכשאנחנו מזמינים אותם זה ברור ביננו שלי זה ממש קשה ועושה את זה בשבילו. ויש את החברים שלי, שאני משתדלת איתם באהבת חברים, ושלצידם הייתי רוצה לחיות חיי שיתוף, ובשבילו זה ממש לא החברים שלו ומרגיש זר מהם. אין החברים של שנינו.

איך אם כן בכלל אפשרי לקיים את עניין הקהילה השיתופית היום, כשלא מספיק רק אהבת חברים, וצריך שגם לאישה תהיה אהבת חברות.

בכבוד רב

………………………..

תשובה

לגב’ ………………..

 

חיי נישואין הם חיי עבודה עצמית, אם כל אחד עושה את העבודה על עצמו כראוי, אזי החיים יכולים להפוך לחיי גן עדן, ובאם כל אחד עושה את העבודה על השני, החיים הופכים להיות גהינום. המטרה העקרית היא עבודה מחשבתית קודם כל – שכל אחד שמתבונן על השני, לא יראה אדם עומד מולו, אלא יראה בראיית רנטגן את הבורא המלובש בשני, וכלפי הבורא אין התנגדות, אין איבה, אין שלילה, אין ביקורת. כי הבורא הוא מושלם. וכשמסתכלים על השני בכזה גובה, לומדים לכבד את כל מה שהוא עושה, ולראות את הצדדים החיוביים של מה שעושה, הגם שזה לא מתאים לתכונות שלי ולנטיות שלי. רק בדרך זו הלבבות יכולים להתקרב וליצור סמפטיות ואהבה. ע”י עבודה מחשבתית זו אנו לומדים לכבד ולאהוב את בן הזוג, הגם שהוא שונה ממני. שני בני אדם לכתחילה נוצרו ע”י הבורא שונים, ועכ”ז ע”י הערכה וכבוד יכולים ליצור גשרים ביניהם, ליצור חיבורים בין העולמות של שניהם, והמפגש והשיתופיות בין ב’ העולמות הוא הפסגה המרגשת של חיי הנישואין.

ושמעתי ממורי ורבי זצ”ל משל: אדם עובר על יד ראי, ומביט בו, ורואה אדם שפניו מלוכלכות, לוקח הוא חומרי ניקוי וסחבה ומתחיל למרק את הראי, אולם ללא הועיל, המראה בראי נשאר כשהיה. עובר שם אדם אחד וצועק לו: הלו, תנקה את פניך שלך, ואז תראה ממולך במראה אדם נקי. וכך הוא חוק ברזל, ברגע שאני רואה פסול בשני, סימן הוא שיש בי את הפסול, ואני צריך לעמול לתקן את עצמי.

לדעתי אין כרגע מקום לחשוב על ענין של קהילה משותפת וכדומה, כי קודם כל צריכים הענינים האישיים שביניכם לעלות על דרך המלך בעז”ה.

Cart
  • No products in the cart.