אל מי האדם מתפלל ?

שאלה

לכבוד הרבי שליט”א שלום,
האם נכון לומר שבעת התפילה אל ה’ (התבודדות) אני בעצם מדברת אל הנקודה הפנימית שבי, עצמי, שהיא חלק אלוק ממעל, או הדבר שנמצא בתוך כל הברואים, והנקודה הזו היא בעצם השם שמתגלם בתוכי ומשם נענה לי?

תשובה

לגב’ …. שלום וברכה

נשמת האדם מורכבת מאור וכלי, ממילוי וחסרון, מאנרגיה חיובית ומהשתוקקות לתענוג והתפעמות, מרצון להשפיע ורצון לקבל.

חלק האור שבנשמה הוא חלק אלוק ממעל. דהיינו שמצד חלק האור שבה, שהוא החלק החיובי שבה, היא היתה במצבים קודמים מחוברת וחלק מן האלוקות. וע”ז אנו אומרים בכל בוקר: “נשמה שנפחת בי טהורה היא”.

הרצון לקבל הנאה ותענוג הוא מהות הנברא, ויחודו, באשר אינו קיים בבורא כלל.

כאשר אור הנשמה של כל אדם התפשט והתלבש בתוך הרצון לקבל, התחיל להפרד מן הבורא. תהליך הניתוק היה הדרגתי, ככל שהרצון לקבל גדל, כך התמעט אור האלוקות והסתתר, עד המציאות שנולד תינוק בעולם הזה, ואור האלוקות שבו נתמעט ונסתתר לחלוטין, ולכן כשהתינוק גדל הוא ניזון בתחילה רק מתענוגים גשמיים, כי אין האור האלוקי מגולה בו כלל, ואינו משתוקק לדבר שהוא נעלם ממנו.

כלל: אין שינוי באור העליון, האור העליון אינו מסתלק, ואינו משתנה. כל השינויים הם באדם. כאשר מתעצם הרצון לקבל באדם, הוא אינו מסוגל להבחין יותר בבורא שיצרו, ובאור שבתוכו, מחמת הפירוד שביניהם. ככל שהאדם מתפתח בענין הרצון להשפיע, ומצמצם את הרצון לקבל, ע”י התורה והמצוות, מתגלה אור האלוקות הנשמתי, שקיים בו מאז ומתמיד במלוא עוצמתו והקיפו האבסולוטיים, אלא שא”א היה להבחין בו כנ”ל.

מאידך גיסא יש כלל אחר: הבורא יתברך אינו מוגבל במקום, לכן א”א לומר שהוא נמצא בתוך האדם, שהוא מין הגדרה מגבילה. ולפי”ז גם נשמתו של האדם אינה מוגבלת במקום או בזמן, ואין לחפשה באברים הפנימיים של האדם (למרות שודאי האור האלוקי מחיה כל אבר ואבר, אולם אינו מוגבל שם). אלא שעם התאמצות האדם להתפתח בענין הרצון להשפיע, מתגלה מציאות האור האלוקי בכלים של המחשבה וההרגשה של האדם. כדוגמת היחס של האדם לחבירו, שהוא מותנה בתפישת האדם את מציאות חבירו, ולפי תפישתו והכרתו, כך התיחסותו לחבירו. ולא מחמת זאת נאמר שחבירו נמצא בתוכו.

לכן הגם שאנו אומרים “נשמה שנתת בי”, שלפי המינוח הפשוט היא נמצאת בתוך האדם, מאידך גיסא השי”ת אינו מוגבל, אלא שמתגלה ע”פ הכרת המחשבה והרגש של האדם, ולכן נחשב כמו שנמצא בתוך האדם.

לכן אין לטעות ולומר שהאדם מתפלל לעצמו, כי עצמו הוא רצון לקבל, נברא ולא בורא. וא”א לומר שהבורא עונה לאדם מתוכו, כי הוא אינו מוגבל בתוך האדם, אלא נמצא בכל המציאות כולה. אלא האדם מתפלל אל הבורא המורגש בתוכו, במחשבתו והרגשתו. ולפי שיעור שמגולה אור נשמתו האלוקי אליו, כך שיעור התרגשותו ותפילתו, וע”פ שיעור זה גם נעשית עניית התפילה.

א”כ אין לומר שהבורא נמצא בתוכו, אלא אפשר לומר שהבורא מתגלה בתוך הכרת האדם, ומתוך וע”פ ההכרה הזו נענה אליו.

בכבוד רב

Cart
  • No products in the cart.