אהבת חברים
אהבה, יראה או אמונה? מה הכי חשוב? (חלק ב')

אהבה, יראה או אמונה? מה הכי חשוב? (חלק ב’)

הסוגיה שאנו מבררים היא מהו הכלל הגדול ביותר שמכיל את כל עבודת ה’ בתוכו – אהבה, יראה או אמונה.

כי אם נקיים את הכלל הגדול מכולם ממילא נגיע לכל הפרטים הכלולים בו בלי שום יגיעה נוספת.

כדי לברר מי הוא הכלל החשוב מכולם נתחיל מהנקודה הראשונה של הבריאה.

תחילת כל הבריאה היא רצונו של הבורא להטיב לנו, הנבראים.

ולמדנו ששלושת הכללים אהבה, יראה ואמונה מכינים אותנו לקבלת כל הטוב שהקב”ה רוצה לתת לנו, לדוגמה כמו בית חרושת שמשייף ומשחיז ומתיך וכו’ את החומרים עד שהופכים לכלי ראוי ומוכן לשימוש.

הכלים שאמורים לקבל את כל הטוב שהבורא רוצה לתת לנו זה אנחנו, הנפש שלנו, הרצונות שלנו, ואותם אנחנו רוצים להכשיר לקבלת כל הטוב מהבורא.

איך אמונה, יראה ואהבה מכשירים אותנו לקבלת כל הטוב?

עבודת האמונה היא

  • להאמין קודם כל במה שמלמדים אותנו חז”ל שכל הבריאה ואנחנו בתוכה נבראנו אך ורק כי הבורא רוצה להטיב לנו. או במילים אחרות לפנק אותנו ולשמח אותנו הרבה יותר מכל הפינוקים והשמחות שאנחנו מכירים.
  • להיות בטוחים במאה אחוז שהמטרה הזו תגשים עצמה בוודאות עבור כולם ולא רק לגיבורים מיוחדים. גם אני, לא משנה מה מצבי אגיע לכל הטוב העצום הזה. ואין שום ספק כלל.

בהקדמת הזוהר הקדוש אומר הצדיק של דורנו ‘בעל הסולם’ שבשביל לזכות לאמונה חייבים קודם יראה, שהיא כוללת את כל המצוות, וכשיש אותה כבר זוכה לאמונה שהבורא משגיח על כל פרט בבריאה באהבה עצומה.

ומסביר שהיראה הנכונה היא לפחד אולי לא נוכל להשפיע נחת רוח לבורא הזה שרק רוצה להטיב לכולם.

ואיך נשיג יראה כזו? זה בכלל מעניין אותנו? באמת איכפת לי ממישהו חוץ מעצמי?

מאיפה נמציא רצון וחשק להשפיע (לדאוג לזולת ולתת לו במקום לדאוג לעצמי)?

כאמור נשיג רצון כזה אם נתאסף כמה יחידים שיש להם רצון כזה לצאת מאהבה עצמית, ונתחבר כמו גוף אחד, ונזכור לחשוב ולרצות את החיבור הזה בשביל לבטל את האהבה העצמית.

במקום לחשוב איך למלא את הרצון לקבל שלי אלמד ואתאמץ לחשוב איך לאהוב את החברים/החברות ולדאוג להם במקום לעצמי.

כך נוכל לקבל את הרצון החדש להשפיע לחברים, ומשם נוכל לעלות למדרגה הבאה של השפעת נחת רוח לבורא.

אם כך רק אהבת חברים יכולה להביא אותנו בכלל להבין שלהשפיע זה דבר חשוב ונחוץ. ולעבוד יחד ללמוד לרצות את זה עד שהכח של כולם ביחד יצליח לשבור את הטבע שלנו לאהוב רק את עצמנו.

אז עיקר היסוד לכל העבודה שלנו הוא “ואהבת לרעך כמוך” כי ממנו משיגים את הצורך לרצון להשפיע, ורק אז יש סיכוי שתהיה יראה אמיתית. וכשיש יראה אמיתית אז השם נותן אמונה אמיתית.

והאמונה מאפשרת לנו לפעול למען השם מעל הטבע של עצמנו, זה כבר נקרא שהפכנו צורה להיות משפיעים כמו הבורא, ונדבקנו בו עם כל האור והשפע האינסופי שממלא את כל מי שמגיע לשם.

-ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד- חגיגה ט ע”ב