בסד
רבנים רבים מדברים על תזונה בריאה, ולנושא זה יש ביקוש גדול. ויש המקשרים זאת גם לרוחניות ולקבלה, כי “נפש בריאה בגוף בריא”. והנה הנושא הזה פורח בצורה עצומה בכל הרשתות.
אולם יל”ד שאצל רבותינו לא דיברו על הנושא הזה כלל. ופעם היה רבינו בעה”ס בטבריה, והיה אחד שמאד לחץ להכנס אליו, ובעה”ס לא רצה לקבלו, אבל הוא לחץ. ובסוף הכניסו אותו, ושאל את בעה”ס מה דעתו על נושא של בריאות. ואמר לו בעה”ס תשובה: הנה חמור, אשר הוא תועה מביתו, אם הוא חמור חולה, לא יתעה כ”כ הרבה, כי לא יהיה לו כח ללכת כ”כ הרבה. אבל אם הוא חמור בריא, יפליג בטעותו, ויטעה ויתרחק הרבה מאד מביתו… רואים אנו שרבינו בעה”ס עשה צחוק מן הנושא הזה.
וגם אצל הברכת שלום זי”ע, לא דיברו מזה כלל. ויש להבין מדוע.
ובתחילה נקדים שודאי מחובת האדם לנהל אורח חיים בריא, שהרי זה ענין אלמנטרי, שמופיע בשולחן ערוך עצמו. ולכל אדם יש טבעים אחרים, לפיכך צריך אדם להתייעץ עם מומחה, בענין צורת התזונה המתאימה לו ביותר. אבל אין להתעסק עם זה יותר מידי, אלא פעם אחת יש ללמוד זאת, ותו לא, ואח”כ לנהל את החיים על פי זה. ובאם אדם חולה, יעשה מה שצריך בכדי להיות בריא. אבל אין לעשות מזה ענין, ובודאי לא רוחניות.
וסיבת הדבר – כי זהו אינטרס ברור של הרצון לקבל. הרצון לקבל הבהמי והבסיסי רוצה להרגיש טוב תמיד, ובזמן שאדם הוא צעיר, וגופו חזק, אוכל מה שרוצה, אבל כאשר אדם מתבגר, זה כבר לא חכם, כי מתחילות להופיע מחלות וחולשות וכו’, לכן הרצון לקבל רוצה למנוע כל זאת. בבסיס, אין לדבר זה שום שייכות לרוחניות, אלא פשוט אינטרס בהמי בסיסי, כל אדם רוצה לחיות ללא כאבים, וכל אדם רוצה לחיות מה שיותר. וזה ענין בהמי, כל בהמה מנסה לדחות את מותה.
ומסיבה זו, גם פורחים במדיות השונות שיעורים בעניני זוגיות, וגם הרבה מאד רבנים נותנים שיעורים בזה, ואפילו מקשרים זאת לקבלה. אבל באמת זוגיות טובה של האיש והאישה במקור עצמו, בתת מודע, היא אינטרס מובהק של הרצון לקבל הבהמי, אלא שמנסים להלביש זאת בערכי אדם, בתלבושת אדם, אבל למעשה הכל ענין של להנות מהחיים.
והנה כל הנושאים הללו מבוקשים ביותר במדיות השונות, גם פורחים מאד בארגוני התשובה, כי הם אינטרסים ברורים של הרצון לקבל הבהמי א) בריאות (פיזית ונפשית). ב)זוגיות. ג)חינוך הילדים. ד)שידוכים וחתונה. כולם רוצים שהילדים יהיו ממושמעים, ושלא יצאו לתרבות רעה, אלא יצמחו כראוי, ויבנו משפחות. ומסיבה זו לא דיברו רבותינו על הדברים הללו, כי הדברים הללו הם להיט גם בעולם של הגוים. כל הגוים המתורבתים דואגים לנושאים הללו של תזונה ובריאות, זוגיות, חינוך ילדים, דייטים. שהרי אלו המרכיבים העיקריים של חיי האדם, ללא קשר לדת בכלל. ומסיבה זו הנושאים הללו כ”כ מבוקשים.
אבל נושא של רצון להשפיע, ואהבת אלקים ואדם, באופן הטהור, לזה אין כ”כ ביקוש. מטעם שאינו אינטרס של הרצון לקבל. ולכן גם שיעורים עמוקים בכתבי האר”י הקדוש, או בזהר הקדוש, אינם כ”כ מבוקשים, כי הם יותר רחוקים מן האינטרס הפשוט של הרצון לקבל.
אבל יש מצב ביניים. קו אמצעי. כלומר, יש קו אחד, שהנושאים הללו הם פשוט אינטרס של הרצון לקבל הבהמי, ולא מפסיקים לדבר על הדברים הללו. ויש קו אחר, שבכלל אין לדבר מזה, כפי שהיה אצל רבותינו, לא דיברו שם לא על זוגיות, לא על דייטים, ולא על בריאות, כי התעסקו שם עם רוחניות, ולא עם גשמיות. אצל רבותינו היה זה בית ספר לרוחניות, ולא בית ספר לדברים הפשוטים של החיים, אשר קיימים אפילו אצל הגוים.
הקו האמצעי נוצר כתוצאה מצרכי הדור. כי הדור עצמו רחוק מאד מן האטמוספירה שהיתה אצל רבותינו, והדור עצמו מגושם לגמרי, וכן נמצא בתוך הנושאים הנ”ל. אלא מה, אצל כללות הציבור, מדברים על זה מטעם אינטרס ברור של הרצון לקבל. אבל כאשר אתה מחבר זאת לדת, וליהדות, זה מקבל צביון דתי, ומקבל איזו הילה של קדושה. וא”כ לוקחים את הנושאים הללו, ומגיירים אותם, כי באמת גם היהדות דוגלת בכל אלה. וכאשר מחברים זאת להלכה, אזי זה מקבל צביון של רצון ה’. וכאשר מחברים זאת לקבלה, אזי זה מקבל צביון של רצון להשפיע. כלומר: אם אתה רוצה להשפיע נחת רוח לבורא, תדאג לבריאות שלך, כי זה מה שהבורא רוצה, שתהיה בריא, ותדאג לזוגיות שלך, כי זה מה שהבורא רוצה, שתהיה אהבה בין איש לאשתו, וזה מפורסם.
אבל מכיון שיש לרצון לקבל הבהמי בעצמו אינטרס בכל זה, הרי זה משפיע עמ”נ לקבל, ואינו השפעה אמיתית. וזהו הקו האמצעי, כלומר לדבר מן הנושאים הללו, בצורה של השפעה, והציבור מאד מתענין בזה, מטעם שהוא משפיע עמ”נ לקבל.
אבל להפוך זאת למשפיע עמ”נ להשפיע, זו כבר דרגה רוחנית לא פשוטה. כלומר: אע”פ שיש מצבים שהרצון לקבל נפגע וכואב, למשל בזוגיות, מ”מ מתוקף “ואהבת לרעך כמוך”, אדם צריך ללמוד לאהוב את השני, גם אם הוא עצמו פגוע לגמרי, ואינו מקבל שום מילוי לרצון לקבל שלו. וההבחנה בין משפיע עמ”נ לקבל לבין משפיע עמ”נ להשפיע היא גדולה מאד, כי משפיע עמ”נ לקבל זה בתוך הגבולות של הטבע לגמרי, משא”כ משפיע עמ”נ להשפיע זה למעלה מן הטבע לגמרי. וסימנו – “לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה”, ועוד סימן – שאם הבריאות והזוגיות יבואו מצד משפיע עמ”נ להשפיע, הגוף יתנגד לגמרי. וכאמור, כל הציבור נוהר לנושאים הללו, ואין הגוף מתנגד, מטעם שהכל בא בלבוש של מילוי הרצון לקבל הבהמי של האדם.
ברור שעדיף להיות בריא, ולחיות חיים טבעיים, ברור שעדיף לחיות בטבע במקום שאין זיהום אויר, ולאכול בעיקר צמחים אורגניים, וברור שאם אדם אוכל בשר, עדיף שיהיה מגידול חופשי אורגני, ללא הורמונים וזריקות וכו’.
השאלה ממה הצורך מתחיל, האם הצורך שלי הוא להיות בריא, ואז אני מגייס את הקב”ה ואת התורה, בכדי לממש את הצורך הזה. או הצורך שלי הוא הקב”ה, ויש לי געגועים להקב”ה, ומרוב געגועי להקב”ה אני חושב: מה הקב”ה רוצה ממני? האם הוא רוצה שאחיה חיים בריאים? האם הוא רוצה שאשמר את עור פני, ואת צורתי היפה למען בעלי? השאלה – מיהו העיקר, ומיהו הטפל?
אין להיות קיצוני בשום ענין. יש לזכור שיש הרבה מאד גדולי ישראל, שחיו בתוך העיר, ולא הפריע להם שום דבר, כי לא הפריעה להם רפואה קונבנציונאלית, כי עיקר חייהם היה הקב”ה ותורתו, וכל השאר היה טפל. ולכן רבים מאד, הגם שלא יצאו אל הטבע, אלא חיו בתוך חדר צר ואפלולי, מ”מ האריכו ימים עד מעל גיל מאה. ולעומת זאת יש אנשי בריאות מפליגה, שחיו בתוך הטבע ממש, וניזונו רק מאוכל אורגני, והכל הכל הכל גלאט בריא, ופתאם האשה מקבלת דום לב באמצע כל הבריאות הזו, והולכת לעולם שכולו טוב….
הדוגמאות הן בכדי להמחיש שאין צורך להיות קיצוני בשום כוון, אלא רק בדבר אחד צריך להיות קיצוני – בדביקות בבורא עולם, הוא אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו.
