בס”ד
שב”ק פרשת פנחס התשס”ה
בואי כלה:
כתיב (במדבר,כ”ו,ס”א) “וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה'”.
ופירש אאמו”ר שליט”א דאש הוא ההתלהבות של האדם, והאדם יכול להתלהב כשעושה רצון ה’, ויכול להתלהב לצרכיו העצמיים, ואם האדם מתלהב משום הרצון לקבל זה נקרא אש זרה. וכן על דרך זה אומרת הגמרא (שבת ק”ה ע”ב): “לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר”- איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע, ואפשר לפרש הפסוק בב’ אופנים: א) שלא יהי’ בך את הרצון לקבל שהוא נקרא זר. ב) שהקב”ה לא יהי’ אצלך זר. דאם האדם עובד את הרצון לקבל, הקב”ה נהיה אצל האדם זר, אלא האדם צריך לעבוד בע”מ להשפיע ואז הקב”ה לא יהי’ אצל האדם זר.
שב”ק פרשת פנחס התשס”ו
בואי כלה:
כתיב (במדבר כ”ז א’): “ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן מכיר וכו’ ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן וכו’ לאמר: אבינו מת במדבר, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה’ בעדת קורח, כי בחטאו מת, ובנים לא היו לו, למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן? תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו. ויקרב משה את משפטן לפני ה’. ויאמר ה’ אל משה לאמר: כן בנות צלפחד דוברות, נתון תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם וכו’. ואל בני ישראל תדבר לאמר: איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו”.
ופירש אאמו”ר שליט”א: דבן זהו רצון להשפיע – בחינת לשמה, ובנות זהו רצון לקבל – בחינת שלא לשמה. וארץ ישראל היינו השגת אור האלוקי, אור התורה, ורק מי שהוא עובד את הקב”ה לשמה, לא ע”מ לקבל, בבחינת זכר, הוא זה שיכול להשיג את אור ה’ ואור התורה {היינו בחינת א”י}. אבל אדם שהוא עובד שלא לשמה, ע”מ לקבל {והיינו בחינת נקבה} הוא לא יכול להשיג את אור ה’ ואת אור התורה, ולכך יש חלק בארץ רק לבנים שהם בחינת לשמה, בחינת להשפיע, ולא לבנות שהם רצון לקבל, וע”ז באו בנות צלפחד ואמרו למשה – למה נגרע, גם אנחנו רוצות להגיע להשגות אלוקיות {בבחינת נחלת א”י}, רק מה לעשות שהרצון לקבל שולט בנו, ואין לנו בכלל בנים והיינו בחינת להשפיע, ולמה נגרע? וע”ז אמר הקב”ה שהן צודקות, והן ג”כ צריכות לקבל קצת אור ה’, כי אחרת הן אף פעם לא יתקדמו, דהמאור שבה מחזירו למוטב. אבל זה ברור שאין אדם ששולט בו הרצון לקבל, מקבל את אותו האור של אדם שאין בו כבר שליטת הרצל”ק, אלא שולט בו רק הרצון להשפיע, דכל איש מקבל כפי השגתו, כדכתיב, “נודע בשערים בעלה” ואומר הזה”ק: כל חד וחד לפום מה דמשער בליביה.
וכן אותו ההסבר הוא לגבי הרבע’ס של דורינו, אע”פ שהם בדרגה הרבה יותר נמוכה מבדורות הקודמים דכתיב: “וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה’ אלקיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה ביּמים ההם”, ופירש”י דכל דור ושופטיו כפי דרגת הדור, דהרבע’ס משפיעים לחסידים אור בדרגה נמוכה כפי דרגת הדור. ועוד אמר אאמו”ר שליט”א: דהשגת אור ה’ ואור התורה – דבדורות הקודמים שהם היו יותר גבוהים, אזי היו התלמידים מבקשים להגיע לדרגה של לשם שמים, והרבי שלהם היה ממשיך להם את האור הזה. אבל הדורות האלו שהם יותר נמוכים אדם מבקש פחות, דאדם מבקש שיהיה לו אהבת תורה אפילו בשלא לשמה, והרבי ממשיך לו את האור, אבל זה אור יותר נמוך כדכתיב: “וקמת ועלית וכו’ אל השופט אשר יהי’ בימים ההם”, ופירש רש”י כל דור ושופטיו – דכל דור הוא יותר נמוך וכן השופט יותר נמוך, דהרבי מושך אורות יותר נמוכים, עכל”ק.
טיש:
כתיב (כ”ז י”ב): “ויאמר ה’ אל משה: עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל, וראית אתה ונאספת אל עמך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך”.
והקשה אאמו”ר שליט”א: דאמאי הקב”ה היה צריך להראות למשה רבינו את א”י, את ארץ זבת חלב ודבש, ואחר זה לומר לו: תראה א”ז אבל לא תקבל א”ז, וכי הקב”ה רצה להכעיס ולהעציב את משה רבינו!? ופירש אאמו”ר שליט”א: דהקב”ה רצה להביא את משה רבינו לאהבת ה’, דמתי האדם נבחן דהוא אוהב את חבירו, אם הוא מוכן לוותר לו. ולכך הקב”ה הראה לו את א”י, דלזה משה רבינו השתוקק, ושיוותר ע”ז משום שכך הוא רצון ה’, ואז הוא המבחן האם הוא אוהב את ה’. וע”י שמשה רבינו מוותר, נבחן שהוא הגיע לאהבת ה’ האמיתית, עכל”ק.
שב”ק פרשת פנחס התשס”ז
בואי כלה:
כתיב (במדבר כ”ז י”ב) “ויאמר ה’ אל משה: עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבנ”י וראיתה אתה ונאספת אל עמך וכו’ כאשר מריתם פי במדבר צין במריבת העדה וכו’ הם מי מריבת קדש” וכו’.
ופירש אאמו”ר שליט”א: מה היה החטא בזה שהכו בסלע ולא דיברו, דהסלע הוא הרצון לקבל, דקשה כסלע, כדאמרו חז”ל אם סלע הוא מתפוצץ (עיין בקידושין). וע”י שהאדם מתקן את הרצון לקבל, זוכה ונגלה לו מים שהוא אור ה’, והקב”ה אמר למשה: שידבר אל הסלע, והיינו שיתקן הסלע ללא כפיה, כדכתיב “ויאמר ה’ אל משה: קח את אהרון”, ופירש רש”י ז”ל קחהו בדברים, והיינו שיתקן הרצ”ל בבחינת אהבה ללא כפיה, ומשה רבינו חשב שלא יוכלו בנ”י לתקן הרצ”ל בבחינת אהבה, דהוא קשה מדי, לכן הכה הסלע, והיינו שתקנו בבחינת יראה ע”י כפיה, וזה היה חטאו שלא תיקן הרצ”ל ע”י דרגת אהבה שהיא יותר גבוהה מיראה, ולכך נענש בלא לעלות לא”י, דא”י היא בחינת עולם האצילות, דהיא בחינת אהבה, וכיוון דלא תיקן הרצ”ל דכלל ישראל בבחינת אהבה, נענש שלא יכנס לא”י שהיא בחינת אצילות.
