בס”ד
התורה מפרטת כאן בפרשה כל מיני סוגי נגעים, דברים מסובכים. בהרת, ספחת, צרעת, מכות אש, כל מיני סוגים של נגעים. באופן כללי, עניין של נגעים מרמז על הרצון לקבל של האדם.
בגשמיות, כל הנגעים האלו הם מן פריחה כזאת, התפשטות של פריחה, של צבע לא בריא, מצב לא בריא. ממה באים כל הדברים האלו? זה בא מהרצון לקבל של האדם.
התורה מדברת על נגעי האדם, אח”כ נגעי הבגד, בבגד יש פתאום התפשטות של נגע, ויש גם נגעי הבתים. הכל בא מהרצון לקבל של האדם.
בספרי חסידות כתוב: עונג ונגע הן אותן אותיות רק בחילוף. אדם יכול לחיות חיי עונג בעולם הזה, אם הוא כפוף להשם יתברך אז יכול לחיות חיי עונג, כי זה דבר פשוט. הבורא יתברך שברא את הבריאה נתן גם הוראות לאדם, איך להתנהג בבריאה הזאת, איך להחזיק מעמד, איך להישרד בצורה הטובה והנכונה ביותר. ממילא אם האדם שומע להוראות של ה’ יתברך אז הוא יכול לחיות חיי עונג. ולהפך, אם הוא שומע בקול הרצון לקבל שלו, אז במקום עונג – העונג מתהפך להיות נגע.
התורה אומרת “וידבר ה’, אל משה ואל אהרן לאמור: אדם, כי יהיה בעור בשרו סאת או ספחת או בהרת” (ויקרא יג’, א’-ב’) מה זה סאת או ספחת? אומר רש”י: שמות נגעים הם ולבנות זו מזו. זאת אומרת, מן צורה לבנה כזאת בבשר, פתאום נהיה לבן.
על דרך הקבלה אנו יודעים, שיש עשר ספירות שנקראות: מוחא, עצמות, גידים, בשר ועור. מוחא, עצמות, גידים – זה כתר חכמה ובינה. בשר ועור – הם כלי קבלה, זעיר אנפין ומלכות.
וזהו שהתורה מציינת “אדם כי יהיה בעור בשרו”, בשר זה בחינה ג’ דעביות, עור זה בחינה ד’, בחינת מלכות, הבחינה העבה ביותר. שני אלו הם כלים דקבלה, ואמרנו שמהרצון לקבל נובעים כל הנגעים.
“והובא אל אהרן הכהן, או אל אחד מבניו הכהנים. וראה הכהן את הנגע בעור הבשר” רואה שהנגע בא מכלים דקבלה, “ושער בנגע הפך לבן” (ויקרא יג’, ג’) שיער רומז גם כן על כלים דקבלה, כי ס ו ש’ מתחלפים. שערות מרמזות על סערות עם ס’ שאדם סוער. אדם סוער מתי שהוא רוצה לקבל, כשהוא לא מצליח לקבל אז הוא סוער.
והנגע הוא מראה לבן, וגם השיער הופך להיות לבן, מה הרמז כאן? הרמז הוא ככה: לבן מראה על שלמות, אין שום חסרון, הכל בסדר, מתי זה נגע אמיתי? מתי שיש לאדם שליטה של הרצון לקבל, הרצון לקבל שולט בו, אז אם הוא מרגיש לא טוב עם זה, והוא יודע שהוא פושע, ומבקש מהשם יתברך שייתן לו את הכח להתגבר על הרצון לקבל, אז זה עוד לא כל כך נורא המצב שלו, עוד יש לו תקווה, עוד יוכל להתרפא מהנגע. אבל אם הנגע הוא לבן, זאת אומרת שאדם מרגיש שהוא בסדר, לא זו בלבד שהרצון לקבל שולט בו, אלא הוא עוד מרגיש שהוא בסדר גמור, אחד כזה כבר אין לו שום תקווה להתרפאות, זה נגע אמיתי, נגע צרעת.
צריכים להביא אותו לאהרון הכהן או לאחד מבניו הכהנים. אדם שמאבחן אצל עצמו את הנגע הזה, נגע צרעת, זה הרצון לקבל, למה נקרא צרעת? מלשון מצורע, אומר הזוהר הקדוש: מצורע – זה מוצא רע. החיים הם לא טובים לו. הרבה פעמים שומעים אנשים נאנחים, החיים לא טובים, יש לו טענות על כולם, על אשתו, על הילדים, על השכנים, על הממשלה, על כולם! אף אחד לא בסדר, זה נקרא מוצא רע-מצורע.
ולמה זה? המקור של הרע זה אתה בעצמך! היות והרצון לקבל שולט בך, אז ממילא אתה רואה את כל מה שמסביבך רע. בגלל שאדם נמצא בשליטת הרצון לקבל ויש לו מנה רוצה מאתים, יש לו מאתים רוצה ארבע מאות, אף פעם אין לו סיפוק. אבל במקום להטיל את האשמה על עצמו הוא מטיל את האשמה על כל הסביבה שלו, זה פשוט סימפטום של אדם שהרצון לקבל שולט בו.
אבל אדם שהולך בדרכי ה’, והרצון להשפיע שולט בו, אז טוב לו, הוא חי בעונג לא בנגע. הוא לא מוצא רע אצל אף אחד, הכל טוב לו, שמח בכולם, דן לכף זכות את כולם, והוא מאמין שה’ יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים והכל בהשגחה פרטית. ממילא אצלו לא שייך נגע צרעת אלא להפך, עונג יש לו.
אז מה עושים אם יש נגע צרעת? צריכים לבוא אל הכהן. הכהן זה ספירת החסד, אדם צריך להתחבר עם ספירת החסד, להמשיך אורות של חסדים לתוך נפשו, שע”י כך יתבטלו הכוחות של הס”א, של הטומאה, הנגעים שיש בתוך נפשו.
כתוב “והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים. וראה הכהן את הנגע בעור הבשר, ושער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמוק מעור בשרו, נגע צרעת הוא, וראהו הכהן, וטימא אותו. ואם בהרת לבנה היא בעור בשרו” (ויקרא יג’, ב’-ד’). אבל זה לא מושלם, עוד “מראה הנגע עמוק”. אחד מן הסימנים שיהיה מראה עמוק, והשיער לא הפך לבן זה סימן שני, אז צריך לחכות ולראות איך זה יתפתח.
“והסגיר הכהן את הנגע, שבעת ימים” (ויקרא יג’, ד’) זאת אומרת, האדם הזה צריך להתחבר עם ז’ המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ז’ מידות דקדושה. ואז ע”י אור דקדושה שממשיך, אולי הוא ירפא מהנגע.
“וראהו הכהן, ביום השביעי, והנה הנגע עמד בעיניו” הנגע עומד “לא פשה” לא התפשט, אז עושים עוד פעם הסגרה “והסגירו הכהן שבעת ימים, שנית. וראה הכהן אותו ביום השביעי, שנית. והנה כהה הנגע” (ויקרא יג’, ה’-ו’) זה לא נהיה יותר לבן, להפך, נהיה יותר כהה. מה פירוש נהיה יותר כהה? שאדם לא מרגיש טוב עם הרצון לקבל שלו, ולא פשה הנגע בעור, הנגע לא נהיה יותר גדול, זה ממילא הולך, אם אדם לא מרגיש טוב עם הרצון לקבל, אז הרצון לקבל לא מתפשט ולא גודל.
“וטיהרו הכהן מספחת הוא, וכיבס בגדיו וטהר” (ויקרא יג’, ו’).
אבל, “אם פשֹה תפשֶה המספחת בעור, אחרי הראותו אותו אל הכהן לטהרתו, ונראה שנית, אל הכהן. וראה, הכהן, אם פשתה המספחת, בעור וטמאו הכהן, צרעת הוא” (ויקרא יג’, ז’-ח’) הכהן מטמא אותו.
אם זה מתחיל להתפשט וזה נהיה יותר לבן, זאת אומרת, מצד אחד הרצון לקבל נהיה יותר גדול, מצד שני הוא חושב את עצמו יותר צדיק, הוא נהיה יותר לבן, אז אחד כזה אין לו שום תקנה.
זה פחות או יותר העניין של הנגעים. התורה אח”כ ממשיכה עוד.
התורה מונה סוגים שונים, אחד רואים בו בשר חי, אחד בהרת לבנה, אדמדמת, כל מיני סוגים של מראות. בודאי כל דבר ודבר מרמז על נגע מסוים שהרצון לקבל מביא על האדם, על נגע מסוים שהס”א מביאה על האדם, הכל סודות התורה (תשס”ח).
