בסד
(יב) וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם:
צאן, המדרגות הרוחניות שיוצאות מחוץ לקדושה, שצריך להמשיך להן מילוי. יל”ה: מה יש לאחים לחפש בשכם, אם אביהם נמצא בחברון? אלא בגשמיות השכמות, הכתפים, הן תחילת התפשטות הזרועות. והזרועות הן בחי’ אהבת ה’ ויראת ה’, ועם הערכים הללו רצו למלאות את כליהם שנקראים צאן.
(יג) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא (בגמטריא מ”ב, מרמז לשם מ”ב שהוא ג”ר דע”ב המגולה, הצריך לתיקון דיוסף, שהוא תיקון קו אמצעי) אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם. כי יוסף הצדיק הוא בחי’ יסוד, קו אמצעי, וגם בערכים הללו של אהבה ויראה, צריך תיקון קו אמצעי, וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי, הנה אני – בחינת קו אמצעי.
(יד) וַיֹּאמֶר לוֹ: לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן, הקו האמצעי משלים את הקצוות, והוא בחי’ שלום. “שלום אחיך” – האור, “שלום הצאן” – הכלי. וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר, היינו מלכות שמים שהיא הדבר היותר משמעותי בחיינו, וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: והלא חברון נמצאת בהר גבוה? תשובה: מדובר על אותה עיצה עמוקה שאמר הקב”ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: איך בניך יוכלו להתחבר איתי (חברון)? ע”י שיהיו בגלות מצרים.
(טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, זה המלאך גבריאל, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה, תועה בנתיבי השכינה הקדושה, המכונה שדה, כי סבר שאחיו ירצו לקבל ממנו הארה והזנה לתקן את עצמם, ובזה הוא תעה וטעה, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. מ”ה בגמטריא אדם. האיש אומר לו: אתה צריך לבקש בחי’ אדם, שרוצה להדבק בבורא עולם, ואדם הוא דוקא מי שיהיה מוכן לקבל על עצמו בחי’ קו אמצעי. “וישאלהו”, לשון “שואלין על הגשמים”, מנחה אותו שצריך לשאול ולבקש בחי’ אדם.
(טז) וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, אני רוצה להדביק לאחי בחי’ “אנכי הוי”ה אלקיך”, ע”י שאשפיע להם בחי’ קו אמצעי שלי, הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים: “הגידה” – דברים קשים כגידים. איפה – גמטריא צ”ו, לשון ציווי, שאדם צריך לקבל על עצמו את ציווי התורה, שהוא מיעוט הרצונות דקבלה שלו.
(יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה, “זה אלי ואנוהו”, מורה על התגלות ה’ בדרך קו אמצעי, שמזה הם נסעו והתרחקו, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה. וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן – דת שלנו הפרטית, היינו שמאל בלי ימין. המדרש אומר: לבקש לך נכלי דתות, שימיתוך בהם, כלומר שרוצים להמית את הקו האמצעי.
(יח) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק, “ותתצב אחותו מרחוק”, אמור לחכמה “אחותי את”, כי בזמן שהחכמה היא בבחי’ שמאל בלי ימין, אזי היא רחוקה מן האדם. וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, להלביש את החכמה שלהם בחסדים שלו, היינו חסדים דקו האמצעי, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ: לבטל לגמרי בחי’ קו אמצעי.
(יט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, שמעון ולוי, שהם בחי’ שמאל גמור, הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: חלום – התגלות אלוקות שנמשכת מנו”ה דז”א. “הלזה” – מורה על התגלות הבורא, כמו “זה אלי ואנוהו”, אבל בדרך הקו האמצעי.
(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, נהרוג את בחי’ הקו האמצעי, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, התהומות של הס”א, וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, היא הס”א שאכלה את הקו האמצעי. כי לפי שיטתם, אם אדם לא מקיים את מטרת הבריאה, אז הס”א אוכלת אותו, ואינה מניחה לו לבוא לגמר התיקון, וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, האם החלומות שלו, שהכל יאיר רק בדרך הקו האמצעי, יתממשו. “נראה”, בחי’ ראיית המציאות האלוקית, האם השי”ת שורה בבחינה זו של קו אמצעי, או שצריך בדוקא כלי קבלה. “ונראה מה”, נראה האם בחי’ אדם שהיא בגמטריא מ”ה, היא כמו שהוא אומר, או כמו שאנחנו אומרים.
(כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:
אסור להכות את הנפש שלו, שהיא בחי’ קו אמצעי, הנפש הזו נחוצה לנו.
