חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פנימיות פרשת “ויחי” – תשפ”ג

 

בסד

 

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, השי”ת אומר לצדיק: הִנֵּה אָבִיךָ שבשמים חֹלֶה, כלומר מכיון שהתחתונים חולים, לכן אין האור האלוקי יכול להאיר להם, אבל התחתונים זורקים את האשמה על העליון, ואומרים שהוא הסתלק, ואינו רוצה להאיר לתחתונים, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם: מנשה קו ימין שבאדם, מלשון נשיה ושממה, שאז האדם צריך להיות שמח בחלקו, וצריך להאמין בטוב ה’ למעלה מהדעת. אפרים קו שמאל שבאדם, מלשון פריה ורביה, שבאה מכלי הקבלה שבאדם.

(ב) וַיַּגֵּד השי”ת לְיַעֲקֹב שבאדם וַיֹּאמֶר: הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ, יוסף הוא הצדיק התחתון בא אל הצדיק העליון, להמשיך ממנו ברכות, וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה, הצדיק צריך התחזקות בכדי להמשיך ברכות לזולתו, כי הברכות אינן מס שפתיים, אלא להמשיך את האור העליון למתברך, וצריך הצדיק להתחזק בכדי להמשיך את האור העליון עמ”נ להשפיע לזולתו. ע”כ הצדיק יושב על המיטה, שהיא קבלת עול מלכות שמים, בחי’ אמונה ויראה, שהם מטה בחשיבות, אצל כוחות הטומאה שבאדם.

(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף: אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי: לוז הוא הרצון לקבל הגדול ביותר שישנו באדם, והתגלות השי”ת היא דוקא ע”י תיקון הקליפה הזו, והתיקון שלה נקרא אל שדי, אל הוא מידת החסד, כמ”ש “חסד אל כל היום”, והוא בחי’ אהבת ה’, ובחי’ אור חוזר, ושדי הוא בחי’ “שאמר לעולמו די”, כלומר בחי’ יראה, ובחי’ מסך. והתגלות ה’ הזו מביאה ברכה גדולה ליעקב.

(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם: ב’ ברכות מברך אותו, ברכת הזרע וברכת הארץ. הארץ היא הרצון, הרצון להדבק בהשי”ת, ארץ ישראל. והבנים, הם האור המאיר בתוך הרצון הזה, בתוך הכלי הזה. כמו בגשמיות, שהאנשים מסתובבים על הארץ וחיים בה.

(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: הפשט הפשוט שהם יהיו במנין השבטים. אבל יל”ו שהוא מסמן את דרגתם הרוחנית, כפי שראובן ושמעון הם ימין ושמאל, חסד וגבורה, כך גם אפרים ומנשה יהיו בחי’ ימין ושמאל, חסד וגבורה.

(ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם: הפשט – אפרים ומנשה יהיו הבחינה העליונה, וכל מה שתוליד אח”כ יכנס תחתם.דהנה יש בחינות ראשיות, ובחינות טפלות ופרטיות אשר נכללות בבחינות הראשיות.

(ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם: מדוע פתאם מזכיר את רחל ואת מיתתה? אלא רצ”ל שהיא היתה האהובה ביותר עליו, ולכן מברך את בניה ונכדיה במיטב הברכות. דהנה היא נקברה ובאה למנוחתה באמצע הדרך, וא”כ עדיין לא נשלמה בחינתה של רחל, אלא השלמתה תהיה על ידי בניה ונכדיה, שילכו בדרכה, דרך החסדים המגולים, דרך של מקבל עמ”נ להשפיע.

(ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:

והלא בירך אותם כרגע? אלא רמז למדרגתם, שמי אלה הם שם אלקים, ומי הוא בחי’ ימין והוא אפרים, כי בזמן שהגוף שואל “מי הוי”ה אשר אשמע בקולו”, אז האדם צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת, שהיא בחי’ ימין, ו”אלה” הוא בחי’ שמאל והוא מנשה, כפי שצעקו הערב רב “אלה אלהיך ישראל”.

(ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו: בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה, שהם מרכיבים את שם אלהים כנ”ל, וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי, בגמטריא אם, כלומר שידבקו במדרגת אמא, וַאֲבָרֲכֵם: ומזה תבוא הברכה, מבחי’ הרחמים דיעקב, שהוא תפארת, שהוא אמא.

(י) וְעֵינֵי בחי’ חכמה, כידוע שחכמי העדה הם עיני העדה, יִשְׂרָאֵל בחי’ גדלות, כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, זה קנה חכמה, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת, דכאשר החכמה מתגלה בשיאה ובמלוא גובהה, א”א לראות, בדומה למסתכל באופן ישיר בשמש, כך מי שמתגלה לו השי”ת באופן ישיר, וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם: נשיקה זווג רוחני של ראש (בכח), חיבוק ימין ושמאל של גוף (בפועל).

(יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, לא מלאני ליבי לחשוב שאוכל לזכות לבחי’ פנים שלך, כלומר להתגלות השי”ת של דרגתך, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ: כלומר אפילו את ההתפתחות של המדרגות המתפתחת מגילוי הפנים שלך הראני השי”ת. דהנה אב ובן הם סיבה ומסובב, דכל מדרגה המולידה מדרגות אחרות, נחשבות לאב ולזרעו.

(יב) וַיּוֹצֵא גילה את בחינתם של מנשה ואפרים, יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו, הברכים מסמלות ברכות, כי היסוד שהוא בחי’ יוסף, מגיע עד הברכים, דהנה הרגלים הם נצח והוד, והברכים הם הפרקים של הרגלים, כלומר המלכויות, כלים דקבלה, והנה היסוד משפיע לפרקים הללו את ברכות האור העליון. וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה, מורה שהם משתחוים ומתבטלים לבחי’ הקו האמצעי דיעקב.

(יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם, מורה על מיזוג ימין ושמאל, אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו: למעשה אפרים הוא כלים דקבלה, לכן שם אותו בשמאל ישראל, ומנשה הוא כלים דהשפעה ובחי’ ימין, לכן שם אותו בימין ישראל. אבל יש לשים לב שהתורה מציינת שלקח את אפרים בימינו ואת מנשה בשמאלו, כלומר בזה כבר רמז על התיקון המיועד להם, כי הימין שהוא כלים דהשפעה צריך להתכלל מן השמאל, והשמאל שהוא כלים דקבלה צריך להתכלל מן הימין. היראה צריכה להתכלל מן האהבה, והאהבה צריכה להתכלל מן היראה. כי יראה בלי אהבה מובילה ליאוש ועצבות, ואהבה בלי יראה מובילה לניאוף.

(יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר: כלומר נותן לכל אחד את מה שחסר לו, ולא את בחינתו עצמו. נתן חסדים לחכמה, וחכמה לחסדים. נתן ימין לשמאל, ושמאל לימין.

(טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק, ועבדו אותו בחסד וגבורה, שהם ימין ושמאל, הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי, את יעקב שהוא קו אמצעי, מֵעוֹדִי, בחי’ עדן וחכמה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, דהיינו עד תיקון עצם הרצון לקבל.

והלא בירך את בניו של יוסף ולא את יוסף עצמו, ומדוע כתוב “ויברך את יוסף”?! אלא הבנים הם המדרגות המשתלשלות ממנו, וברכתם היא ברכתו.

(טז) הַמַּלְאָךְ השכינה הקדושה, הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, משליטת הרצון לקבל והאהבה העצמית, הוא יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, כלומר שיזכו לעבוד את ה’ בג’ הקוים, חסד וגבורה ותפארת, אהבה ויראה ומיזוגם, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, שיזכו לרביה איכותית בהארת אור השי”ת כמו דגים.

(יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: כי לדעתו כל בחינה צריכה לקבל מן הבחינה המתאימה לה, דהיינו ימין מימין ושמאל משמאל.

(יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ:

(יט) וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם:

(כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה: וזהו ע”ד שאמר הקב”ה למשה רבינו: (דברים ז’ ז) לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְהֹוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים:(ח) כִּי מֵאַהֲבַת יְהֹוָה אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְהֹוָה אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם. פירוש: ההבדל בין ימין לשמאל, שימין הוא ראיה של גדלות הנשמה האלוקית שבאדם, והשמאל הוא הסתכלות על החיה שבאדם, ועל השחיתות שלו. והשי”ת אומר למשה רבינו, שמה שהוא חושק בעם ישראל, זה לא בגלל הכלים הזכים של הימין, כלומר ראיית הטוב שבאדם, אלא דוקא בגלל הכרת הרע שבאדם, כי חשיפת הרע היא זו שממשיכה את האור העליון, בסוד “הבא להטהר מסייעין אותו”. אבל גילוי הטוב אינו ממשיך שום אור חדש, כי משמעות הטוב הוא רצון להשפיע, ובחי’ “שמח בחלקו”, שאינו ממשיך שום אור.

slot qris