בס”ד
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מצותי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. (ויקרא כו ג’-ה’)
התורה מתנה את ישיבתנו בארץ בביטחון, בהקפדה על קיום החוקים והמשפטים האלוקיים הנמסרים לנו על ידי התורה. ניתן לפרש פסוק זה בכמה אופנים: בפשט הדברים, הישיבה בארץ ישראל – כל זמן שלא נקיים את חוקי התורה כנדרש לא נוכל לשבת בארץ ישראל בביטחון. הדברים הם דברים מאוד פשוטים והם לא דברים מיסטיים, אנחנו רואים זאת במציאות שלפנינו, אדם שקשור לחוקי ומשפטי התורה, אדם שחייו מנוהלים על פי התורה – לו ארץ ישראל יקרה. התורה מתחילתה ועד סופה מדברת על שבחה של ארץ ישראל ועל הבטחת הקב”ה לאבותינו את ארץ ישראל. ארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי – זה ברור כשמש, וכמו שאדם קם בבוקר ואין לו ספק שהשמש תזרח בבוקר, כי טבעי שהשמש זורחת והשמש שוקעת, אותו דבר הוא באדם שקשור לתורה, לו אין ספק שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, וממילא ההתייחסות שלו לארץ ישראל היא בהתאם – זוהי ארצנו.
נכון שהגיעו לכאן זרים שחמסו את ארץ ישראל, האם זה מקנה להם זכויות על הארץ הזאת? כדי להמחיש, נניח שאנחנו גרים באשדוד ויש לנו דירה של חמישה חדרים. אנחנו נוסעים להשתלמות בחו”ל למשך שנתיים, השנתיים מסתיימות ואנחנו חוזרים ומוצאים שמישהו גר בדירה שלנו, המישהו הזה אומר ‘רבותיי אני גר פה כבר שנתיים, איפה הייתם?’. האם זו טענה שהדירה שייכת לו, גם אם הוא גר בה עשר שנים? זאת הדירה שלנו, יש מסמכים ויש טאבו, הכול רשום והיא שלנו. הוא פלש לדירה וגר בה, זה שאף אחד לא אמר לו כלום, זה משום שלא היה מי שיגיד לו, אבל כעת חזרנו. כך זה עם ארץ ישראל, התורה היא המסמך, התורה היא מנהל מקרקעי ישראל בו כתוב, לא פעם אחת אלא הרבה פעמים, שארץ ישראל נתונה לעם ישראל, זו הבטחה אלוקית. זה שלא היינו בבית כך וכך שנים לא משנה דבר.
כשאדם שומר את חוקי ומשפטי התורה הוא אדם שקשור לתורה. בתורה, בין היתר, ישנה הוכחה שהבעלות על ארץ ישראל היא של העם היהודי, זאת הוכחה שאין עליה ויכוח. זה בדיוק כמו המשפחה שחזרה אחרי שנתיים לדירה שלה, האם כעת הם צריכים לבוא ולהוכיח באותות ובמופתים שהדירה שייכת להם ושחמסו להם את הדירה? מספיק להסתכל בטאבו ולראות שהיא רשומה על שמם ולא יעזור אם הפולשים לדירה יגידו שעשו להם נכבה, עשו להם שואה והם כבר גרים בה ואין להם לאן ללכת, דבר לא יעזור – היא לא שלהם.
ואילו אנשים שאינם קשורים לתורה, לא קשורים למצוות, הם לא בטוחים באמת של מי הבעלות. מי שלא קשור לתורה, לא קשור לקב”ה, מי שלא מאמין בבורא, מי שלא מאמין שיש מנהל לעולם, בשבילו התורה היא ספר ישן נושן שמישהו המציא, אדם כזה באמת יבוא ויאמר ‘מי אומר שארץ ישראל באמת שייכת לעם ישראל’. האנשים האלה מקבלים בעצם את דעת הפולשים שאומרת: זה שיש עדויות היסטוריות שגרתם כאן לפני אלפי שנים, בסדר, אבל אלפיים שנה לא להיות בבית זה זמן מספיק כדי להפקיע מכם את הבית’. הם יגידו שיש פרק זמן סביר שהבעלות נשמרת, אבל אם אלפיים שנה אדם לא היה ואחרי אלפיים שנה חוזר, אף אחד לא מכיר בבעלות שלו. הם יטענו, נכון שהיינו במצב קשה מאוד באירופה, אבל בעצם השתמשנו בתירוץ של התנ”ך להגיע לכאן ועשינו נכבה למוסלמים וארץ ישראל בעצם שייכת להם. יוצא שאחד ועוד אחד הם שתיים, ומי שלא קשור לתורה באמת לא בטוח בזכותנו על ארץ ישראל, איזו זכות יש לנו כאן בכלל?
אבל אם באים עם התורה, הרי התורה מחייבת עוד הרבה דברים, כי אתה לא יכול להשתמש בתורה בתור הוכחה לבעלות שלך על ארץ ישראל ולהתעלם משאר התורה, התורה היא מסמך אלוקי שמכיל הרבה מאוד חוקים ומשפטים שצריך לקיים. לכן יש כאן אלפים רבים של אנשים שלא בטוחים בזכותנו לארץ ישראל. יגידו, שהיינו בצרות באירופה ומצאנו את ארץ ישראל כמפלט ושהערבים לא צריכים לסבול, ולכן לטענתם העסק כולו נזיל.
כרגע מדברים על מדינה מוסלמית על שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, אבל הערבים הרי גרו גם ביפו, גרו בתל אביב, בפתח תקווה, בירושלים, כפרים ערביים היו בכל מקום, הערבים רוצים את כל הארץ. כרגע מדברים על פשרה של שני עמים בשתי מדינות, מדברים על פשרה. אבל מי שסבור שהמוסלמים והחמאס ואחרים יסכימו לפשרה, יגלה שזו בדיחה. ממילא יוצא שהדברים הם פשוטים אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מצותי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם …. וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. אבל אם לא תקיימו את חוקותיי ומשפטי, ולא תהיו קשורים לתורה לא תוכלו לשבת על הארץ. אלו דברים פשוטים, לא תרגישו שיש לכם זכות, לא תרגישו שאתם קשורים.
במציאות, היום רואים שאלפי צעירים עוזבים את ארץ ישראל כי מבחינתם, למה צריך לשבת על פיסת אדמה שנתונה במחלוקת שלא נראית פתירה, למה לשבת על פיסת אדמה עם פיגועים ומלחמות, מי צריך את זה? – אומרים ‘נלך לגור באמריקה וגמרנו’. אנחנו רואים שיהודים נמצאים בכל העולם, היהודי מחפש את עצמו, הוא מחפש משמעות לחיים שלו, מחפש את הסיבות לחיות. אלפי יהודים פרוסים על פני כל העולם כולו, יש שמחפשים שקט, יש שמחפשים משמעות לחיים ומתחברים עם כל מיני עבודות זרות שבעולם, בטיבט בנפאל, בהודו, באפריקה, בברזיל ובכל מקום הבנאדם מחפש משמעות לחייו. יש מתחברים לשיטות בודהיסטיות, יש שנתקעים בסמים, בכל מיני משקאות משכרים ובכל מיני עבודות זרות למיניהן, תקשור, רוחות ומדיום וכדומה. חבל על הזמן של כולם כי האורגינל של משמעות החיים נמצא בתורת ישראל.
היו לי לא מעט תלמידים שבאו מהודו ומכל מיני מקומות אחרים וסיפרו כשהם ביקשו להתקבל למנזרים ולכל מיני כתות ורצו להתחבר לכוהני דת שונים, הם סיפרו שכשכוהני הדת שמעו שמדובר ביהודי הם אמרו ‘אתה יהודי ואתה בא ללמוד אצלי, הרי האורגינל של משמעות של החיים, האורגינל של המיסטיקה של טעם החיים, של רוחניות, של התחברות עם כוחות האלוקיים הרוחניים, הכול נמצא בתורה, מה אתה עושה פה? אדם שהולך בדרכי התורה, החיצוניות או הפנימיות, מגיע לפסגות עצומות’. אילו את התזה הזאת הייתי אומר אני, מילא, יכולתם לפקפק בזה, אבל כשכוהן דת הודי או יפני קובע ואומר, הוא הרי יודע את זה, הוא אומר ‘הספרים שיש לנו, כל המידע שיש לנו בא מכם, זו העתקה שבאה מכם’. הם שואלים, ‘מה יש ליהודים לחפש פה? אתם לא תמצאו אצלנו, אצלנו תמצאו נירוונות בכל מיני צורות, תמצאו ניסיונות לשלב בין גוף ונפש, כל מיני דרכים שונות של סמים, משקאות כאלה ואחרים’.
היהדות לא גורסת לא סמים ולא משקאות משכרים, לא נירוונות. היהדות מחנכת את האדם בלי שום אמצעים מלאכותיים וגם לא לאמצעים מן הטבע, היהדות מחנכת את האדם על ידי התורה עצמה, על ידי עסק התורה והמצוות היא מחנכת את האדם להתחבר עם האלוקים. בתורה נמצא האורגינל של משמעות החיים. הגענו לזה מאחר ודיברנו על כך שאלפים עוזבים את ארץ ישראל, היות והם לא מחוברים לתורה ולמצוות ולא מוצאים קשר עם ארץ ישראל, ולכן הם מחפשים משמעות בכל מיני מקומות, רבים מהם מגיעים למבוי סתום וחוזרים הביתה. אבל יש רבים אומללים, שכבר לא יודעים איך לצאת מהמקום אליו הם נכנסו. “לעולם לא יתייאש האדם מן הרחמים”. המקור של הרוחניות, המקום של האהבה, של האושר, של המיסטיקה, הוא בתורת ישראל ובמצוותיה (תשס”ח).
