בסד
ראש השנה לאילנות נחגג ברוב שמחה וריבוי פירות. הפירות מגוונים, מהם מתוקים, מהם חמוצים, מהם מרים וכו’.
הנקודה המרכזית היא להראות את מטרת כל היקום הזה שבורא עולם רוצה להיטיב לנבראיו, וזה מתבטא בפירות רבים שלהם זוכים ההולכים בדרך האור העליון, בדרכי האמונה העליונה והאהבה האלוקית.
כל איש וכל אישה ההולכים בדרך התורה והמצוות זוכים לפירות הללו. קודם כל עצם לימוד התורה וקיום המצוות הוא פרי מתוק. אדם צריך לחשוב את האמת: אני מקיים את מצוות המלך הנשגב העליון, איזו מתיקות ועליונות זו. ואם זוכה להרגיש מעט את המלך, ואת אהבתו, הרי זה הפרי הנפלא ביותר.
ומה יעשה אדם שמרגיש גרוע? שאין לו חשק לחיות בכלל ואין לו חשק לכל התורה והמצוות, יחשוב: הלא גם זה מאת המלך, וגם זה פרי נפלא הוא, שהרי יתרון האור ניכר מתוך החושך, ועוד מעט עוד מעט אזכה. א”כ אפילו מצב של עוגמת נפש אדירה נחשבת לפי חשיבה זו לפרי נהדר. ובכלל, כל המצבים כולם הם פירות טעימים, שהרי אנו רואים בגשמיות, שיש פירות מרים דוגמת זית, ויש פירות חמוצים, ובכל זאת אנשים רוצים פירות אלו, ומרגישים בהם טעמים נחמדים.
וזה הסימן של הקדושה, תמיד שמחה והנאה ושביעות רצון, ועל זה מרמזים פירות הט”ו בשבט, כי זה הסימן להבחין בין עובד אלקים לעובד את עצמו, כי מי שעובד את עצמו, יש לו הרבה מצבים שהוא עצוב, ונרגן מפריד אלוף.
פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל
והנה, יש להבחין את החלק העליון של הפירות, שהוא פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ויש פירות שגדלים בחוץ לארץ. וההבדל הוא – שפירות דחוץ לארץ הם כולם מתוקים, כי הרצון לקבל רוצה תמיד להרגיש מתוק. אבל פירות דארץ ישראל, ארץ הקודש, הם מרים וחמוצים, ובכל זאת יש בהם קדושה ושמחה רבה. כי ארץ ישר אל, אדם שרוצה להשפיע לבורא יתברך. אל – “חסד אל כל היום”, “ואל זועם בכל יום”, השם אל מתיחד גם על החסד וגם על הזעם, כי לאוהב ה’ שני הדברים שוים לגמרי, והכל טוב בשבילו. והנה האיש הקדוש כ”כ מסור לה’, וכ”כ אוהב אותו עד שרוצה לישר קו איתו, בכל תרחיש. וזהו פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. אבל פירות חוץ לארץ, כלומר פירות שאינם במעלה כ”כ גדולה של תשובה מאהבה, לכן דוקא אם יש מתיקות אז יש שביעות רצון, וזהו “הללו את הוי”ה כל גוים, שבחוהו כל האומים”, זהו דוקא כאשר “גבר עלינו חסדו”, ומתגלה האמת שהבורא רוצה להיטיב לנבראיו, אבל אם לא מגולה, קשה להלל, זה כבר יכולת ישראלית.
ראש השנה לאילנות
אילן בגמטריא צ”א. צא מדירת קבע, ושב בדירת ארעי. אדם שמסוגל לצאת מכל השגרה שלו, לפי רצון הבורא יתברך, הוא בעל הפירות המתוקים של ארץ ישראל. כי אין יותר מתוק מן הקשר עם בורא עולם, אין נשגב ומרומם יותר. ואפילו קשר קטן, מורגש בתודעת האדם כשלם ומספק לגמרי, ואין האדם צריך דבר יותר.
אילן בגמטריא יחוד הוי”ה (26) אדני (65), כלומר יחוד הקב”ה וכנסת ישראל, יחוד האור האלוקי והכלים והנשמות המשתוקקות אליו. ראש השנה לאילן, היינו שצריכים בכל יום מחדש לחבר הוי”ה אדני, כלומר: לחבר את האור העליון אל סוגי העביות שלנו, ולקבל את אדנותו יתברך על כל סוגי היצרים והכעסים והפחדים שלנו, שעי”ז אנו זוכים בקירבת השי”ת, שהיא הפרי המתוק ביותר.
בראש השנה אדם צריך להחליט איך הוא רוצה שתיראה כל השנה כולה, לכן הקב”ה נתן את ראש השנה. “כי האדם עץ השדה”, נשמת האדם שייכת לשדה המגנטי של הנשמות, המכונה שכינה. כולנו קשורים אחד לשניה, ומעשים ומחשבות של כולנו משפיעים על כולנו, כי כולנו חלקים של שדה אחד. לפיכך עלינו לקבל על עצמינו בראש השנה, את רצון הבורא יתברך, לסקל את הנשמה שלנו מכל אבנים והבנות רעות, לא ידידותיות, לגזום את כל מה שהבורא אינו רוצה, ולנקותו מן החיים שלנו. להשקות את עצמנו מספיק במימי התורה והרוחניות, להכניס לתוך גידולינו מינרלים וויטמינים של עיצות חכמינו הקדושים.
