בסד
סליחה – שליחה
הסליחה היא לא דבר פורמלי יבש, מעין מילוי טפסים בין אדם לחבירו ובין אדם לבורא, הסליחה היא מהלך נפשי עמוק שהוא ביטוי של חרטה וחזרה בתשובה.
סליחה – לשון שליחה, אני שולח ממעמקי לבי הדהודים של אהבה, אשר מתדפקים בתודעת הבורא, ומודיעים את אהבתי אליו, השליחה מייצרת סליחה.
אני שולח ממעמקי לבי הדהודים של חרטה, על חוסר אמונה וחוסר אהבה, הדהודים ותפילות אלו חודרים לתודעת הבורא, ומבקשים תגובה המכונה סליחה.
סליחה – משמעותה הארת אור של קירבה. כאשר אדם מבקש סליחה מאשתו, אזי היא מאירה אליו אהבה, ואהבה זו משמעותה סליחה.
נמצא, שהתקשרות אהבה ממנו אליה מייצרת את בקשת הסליחה, את ניסיון פתיחת הקשר מחדש, חדירה אל התודעה של אשתו בתצוגה של אכפתיות ופיוס.
בעולמות
העלאת או”ח מן המלכות לט”ר, נחשבת לשליחת בקשת סליחה: סליחה שע”י נוכחותי ואישיותי הפרעתי את הסדרים התקינים של האור האלוקי דמערכות הקדושה. אני מבקשת שהאור האלוקי יתגלה אלי ויאיר את אהבת האלקים אלי, ועי”ז תתגלה הסליחה. המסך – משמעותו חרטה על העבר, האו”ח – משמעותו קבלה על העתיד והאו”י המתלבש באו”ח – משמעותו אור הסליחה.
כל העלאת מ”ן משמעותה בקשת סליחה, התחתון מעלה ניצוצי רצונות שבורים, אגואסטיים, מדוכאים, לאן הוא מעלה אותם? לנוכחות האלוקית שנוכחת בתודעה שלו. הנוכחות האלוקית קולטת את בקשת הסליחה, ובודקת אותה, עד כמה כנה ואמיתית היא, מה עוצמתה, מה דחיפותה, ובהתאם הרצון להטיב לנבראיו מחזיר תשובה לאדם, ותשובה זו היא הסליחה.
במקום קריסה והתפרקות – התמרה
אדם חוטא נדבק ברע, ביצרים, בתאוות, בכעסים ועצבות, במקום קריסה והתפרקות, הוא צריך לעשות התמרה,
כלומר להמיר את הכל – לטוב:
א) להאמין שהכל מאת השי”ת: הנפילות, החטאים, בכדי ליצור באדם חרטה, כאב על עומק הרצון לקבל שלו ושליטתו.
ב) החרטה והכאב אמורים ליצור תפילה ובקשת סליחה.
ג) התגלות הסליחה בתודעה של האדם. כלומר: התגלות גדלות הבורא בצורה כ”כ עצומה, ששוללת את החטא והיצריות הבהמיות.
סליחה על מה
עיקר בקשת הסליחה היא על חוסר אמונה בבורא. על כך שלא התאמצנו לקיים “שיויתי הוי”ה לנגדי תמיד”. על כך שלא הפעלנו את הנפש האלוקית שלנו, לא התחברנו אליה, לא הפעלנו ציור ודמיון של המציאות האלוקית, אלא עסקנו בהא ודא, דברים שיותר נגישים לנו ונראים יותר ידידותיים.
למעשה, בקשת הסליחה היא מעצמינו, כי בגדנו בעצמנו, היות והמהות האמיתית שלנו היא האישיות האינדיוידואלית שלנו, כפי שהיא דבוקה בבורא יתברך. כי בפנימיות, התת מודע שלנו מפעיל את הכל: האור האלוקי, הטוב והמטיב, אור אחדות פשוטה של אין סוף אשר מצוי ברובד הפנימי שלנו, וא”כ בגדנו בעצמינו, וע”ז בקשת הסליחה באמת.
אנו שולחים את בקשת הסליחה אל מעמקי תודעתנו, בכדי לבקש מן האלקים אשר שם, את אור אהבתו, שהוא הוא המהווה סליחה מוחלטת לבגידתנו בעצמינו.
גם בגידה שבגדנו באחרים שסביבנו, היא אותו ענין, התעלמות מוחלטת מן הנוכחות האלוקית שהיא מהותם האמיתית, אנחנו לא סופרים את מהותנו עצמינו, ובמקום זה מתעסקים עם הקליפה החיצונית שלנו, שהיא הרצון לקבל עמ”נ לקבל, שהוא דבר זמני ואשלייתי.
כי סופינו שתתגלה הנוכחות האלוקית שבנו, וכל הקליפות ילכו לאבדון, כל צורות החיים של הרצון לקבל עמ”נ לקבל נטולות האמונה, כולן תתבטלנה.
סליחה למי
האלקים אשר בתוכנו צריך לשלוח אור סליחה לנברא אשר בתוכנו, ועי”כ הנברא עצמו שבאדם דבק בבורא אשר באדם.
סלח בגמטריא צ”ח, מרמז לצ”ח קללות שיש בפרשת כי תבוא, שע”י אור הסליחה יהפכו הקללות לברכות. בידינו הדבר.
סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָ לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה, וְשָׁם נֶאֱמַר:
וַיֹּאמֶר יְהוָֹה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ;
