בסד
האדם הוא נפש אלוקית, ולגבי האלקים כתוב “עוז וחדוה במקומו”, המציאות האלוקית היא אור פשוט אמיתי, תענוג פשוט ואמיתי, וא”כ כל מצב של עצבות, דיכאון, יאוש, רוגז, כעס, כאב, אומר – שיש חסימה בינך לבין עצמך, דהיינו בינך לבין הנפש האלוקית שלך.
מהי החסימה?
החסימה היא הרגשת הרצון לקבל הנאה ותענוג של האדם. רצון זה רוצה תענוג כאן ועכשו, הוא בחינת הבהמה של האדם. הוא יוצר באדם מציאות של בהמה, והבהמה הזו חוסמת את תודעת האדם מלהרגיש מיהו באמת, שהוא נפש אלוקית. כמו בהמה רוגזת, שרוצה את שלה, ואינך יכול לדבר על ליבה, כי אין לה אינטלקט לקבל דברי תבונה, כך גם האדם. הדרך היחידה לדבר לבהמה האנושית היא להבטיח לה תענוג אחר, חלף התענוג שנאבד ממנה. אבל זהו אינו פתרון אמיתי, אלא רק הרגעה של הכעס ע”י שוחד. אבל מכונה כזו שעובדת כל הזמן ע”י סיפוק תענוגים, סופה להישבר.
שחרור החסימה?
האדם צריך לזכור: האני האמיתי שלי הוא נפש אלוקית, הצורה הבהמית הכועסת והעצובה שלי היא רק קליפה עלי, והיא ניתנה לי רק לעבוד איתה, אבל אינה מציאותי האמיתית. אני צריך לדעת בדיוק מי אני, נפש אלוקית, חלק אלוק ממעל, הנפש הזו כל כולה אהבת הזולת, כל כולה אמת אלוקית, אין בה התנשאות וגאוה וכעס ותביעות, אלא יש בה שקט ורוגע ושמחה בחלקו וויתור והשלמה ואיפוק והמון המון חכמה, ויש בה גם תענוג נצחי עולמי, מפאת שקדושתו יתברך היא שמחה גדולה ונפלאה.
צורת אבחון
- אני עצוב וכועס.
- זה בא מחמת חסימה ביני לבין השי”ת המלובש באני האמיתי שלי בפנימיותי. הרצון לקבל שלי, חוסם את הקשר ביני לבין השי”ת.
- שחרור החסימה: אני נפש אלוקית, אני רוצה רק לתת ולהשפיע נחת רוח לאלקים ואדם, אני מאמין שהשגחתו יתברך מושלמת עבורי, לכן אני לא עצוב ולא כועס, כי אני מבין שמצד האמת המוחלטת הכל טוב גמור.
בעלי פגע בי אנושות פיזית ונפשית
- התגרשתי, ואני מתוסכלת מכל מה שהוא עשה לי, כועסת על השי”ת, לא רוצה לחיות יותר, אם לא הילדים הייתי מתאבדת. אני עצובה, אני מיואשת.
- אני מבינה שכל זה מצד שאני מנותקת מעצמי האמיתי, כי אני נפש אלוקית טהורה ויקרה. הקליפה שיש עלי היא שגורמת לי את ההרגשות הנ”ל.
- אני מתחברת לנפש האלוקית שלי, אני מציירת איך אני רוצה רק להשפיע לאלקים נחת רוח, ולא רוצה לקחת לעצמי כלום. איך עושים נחת רוח לאלקים? מקיימים את התורה. מה התורה אומרת:
א) הבורא הוא הטוב והמטיב. זה אומר שמה שנעשה לי, הוא הטוב ביותר שאפשר בשבילי. איך זה שיסורים איומים כאלה שעברתי, הם טובים בשבילי? אני לא יודעת, אבל אני סומכת על האלקים שאכן זה כך. כנראה שנשמתי היתה זקוקה ליסורים הללו, בכדי לכפר על חטאים שעשיתי בגלגולים קודמים.
ב) הבורא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים כולם. הוא בכבודו ובעצמו הוריד לי את האדם הפסיכופט שאיתו חייתי. אני מאמינה שזה לטובתי, כי היסורים הגשמיים הם צער לגוף, אבל אור גדול לנשמה.
ג) אני מודה לה’ על כל הטוב שעשה לי, ואני מאמינה לדברי החכמים הקדושים שיתרון האור ניכר דוקא מתוך החושך, ועוד אזכה עי”ז לאור גדול.
ד) אני כבר לא כועסת, אלא אני רגועה, אני לא עצובה, אלא שמחה, אני רוצה לחיות למעני, ולא להתאבד.
לא רוצים לקבל את הילדים שלי לבית הספר
- זה ממלא אותי פחד תיסכול ורצון לנקמה.
- אני מאבחן שיש חסימה ביני לבין הנפש האלוקית שבי, הנפש הבהמית של הרצון לקבל הנאה ותענוג לתועלת עצמית שולטת, ולכן יש לי את כל הרגשות השליליים.
- אני מתחבר לנפש האלוקית שלי, מצייר את מציאותה, חושב על הזוך והטוהר שיש בי, על אמונת אלקים. ובמקום שאדם חושב שם הוא נמצא.
- אני מאמין שהבורא עשה את זה שלא יקבלו את הילדים שלי לבית הספר, ולא יכול להיות יותר טוב מזה, לילדים עצמם ולי, ולבית הספר. לא הכל אני רואה, ולא הכל אני מבין, אבל מאמין שכך הוא בלי ספק.
פחד חברתי
אדם מפחד מחברה, יש לו חסימה בנוגע לחברה, המונע הגשמי: פעם פגעו בו, לכן תמיד מתעורר זה, וסבור שיפגעו בו. המונע הרוחני, חוסר אמונה בבורא.א) פעם פגעו, בגלל שכך הבורא רצה, וזה היה לטובתך. ואם הבורא ירצה ימשיכו לפגוע וזה לטובתך. ב) פעם הבורא רצה, זה לא אומר שבעתיד הוא ירצה וכו’. הכל תלוי בו, והכל לטובתך.
