בסד
מה ההבדל בין חוויה רוחנית שבאה ע”י הזדככות של קדושה, לבין חוויה רוחנית שבאה ע”י סמים, או ע”י חולי, של מחלות פסיכוטיות (הזיות)?
החוויות הרוחניות שבאות על דרך הקדושה, באות ע”י עמל רב ומסירות נפש, בהליכה נגד הטבע של הרצון לקבל, ובפיתוח הרצון להשפיע, החוויות הרוחניות באות טיפין טיפין, לא בבום עצום אלא בהדרגה, אורות קטנים מנצנצים בתודעת האדם, וקירבת השי”ת הולכת ומתגלה לאט לאט, בעדינות. הקב”ה מציץ מן החרכים של התודעה שלנו.
משא”כ חוויות שבאות ע”י סמים, הן באות באור גדול אשר מציף את התודעה בחוויה קיצונית, או לכוון של מטה, להכרת הרע של האדם, להרגיש את הרשע, וזה לוקח לכוונים איומים של דיכאון נורא, יאוש, אובדנות, כעסים וכו’. או לכוון של מעלה, כיוון של אושר ושמחה ואחדות עם הכל, הרגשות נפלאות של אהבה, סימפטיה, אמפתיה. החומרים פועלים על האדם בצורה לא מידתית ולא הדרגתית, ולכן זה עלול לפרק את האדם לגמרי, רבים מלוקחי הסמים השונים, נזקקים לתרופות שונות אחר כך, לאורך שנים. ולחלק מהם התרופות אינן עוזרות.
וחוויות הזיה שבאות מחמת חולי של פסיכוזה לסוגיו, גם הן אינן מידתיות, הן מעוותות את החשיבה של האדם, ואת התיחסותו למציאות, לעצמו ולסובבים אותו. רבים מן המוארים הללו נמצאים בגאולה, במשיחות, בהזיות אפוקליפטיות שונות ומשונות, מקבלים מסרים מן השמים, הוראות עבור הציבור, חוזי חזיונות אימה. חולי הפסיכוזה נמצאים ביסורים ובפחדים גדולים, מחמת רוב חזיונותיהם המפחידים.
לעומת המתקשרים להשי”ת, באופן בריא, דרך התורה והמצוות, שההארות שהם מקבלים הם הארות של תענוג, מאד מאד משמחות ובונות אמונה ובטחון בעתיד הטוב. עם שתי רגלים על הרצפההקרקע, מנהלים חיים יציבים, נורמליים, חיי משפחה, עובדים ולומדים, ומתקשרים את התקשורות האנושיות המקובלות, ויחד עם זה גם תקשורת צנועה מוסתרת עם אלקים חיים.
יש גם כל מיני מתקשרים למיניהם, מן העולם החילוני והדתי, קשורים לכל מיני קולות, לכל מיני חלומות, לכל מיני נשמות, שמוסרות להן מידע, בעלי יכולות ראיה, אשר גולשות אל מה שלרוב בני האדם הוא מכוסה ומוצנע. לכל זה אין שום קשר לקדושה ולבורא עולם באמת. על פי רוב, אצל אנשים בעלי אינטואיציה גבוהה, שעברו דרמות וטרגדיות חמורות וכואבות, או בעלי נזירות, אנשים שאינם אוכלים ואינם יושנים. גם בעולם אצל הגויים, אנשים שמצמצמים כמעט לאפס את הצרכים האנושים הרגילים של אכילה, משגל, שינה וכו’, כאשר כל האפיקים הגשמיים חסומים, אז נפתחים אפיקים חדשים בתודעה, של קליטת הנסתר, וכאילו תקשור עם קולות, או עם נשמות. אבל כל זה אינו שייך כלל לקדושה.
ודאי שעדיף לא להשתמש בכל אלה. גם הזהר הקדוש אומר שיש סוגים שונים של שדים ורוחות, כלומר כוחות על טבעייים בנפש האדם, אבל הם אינם יודעים דברים אמיתיים, אלא רק חצאי אמיתות, נוגעים ולא נוגעים, חצי ניחוש, וחצי מישוש.
הקדושה היא שונה לגמרי, כל מגמתה להשפיע לאדם שממול, ולפיכך הוא יכול להיות רגוע לגמרי, שאין כאן מישהו שמנסה לחלוב אותו, לעקוץ אותו, לנצל אותו. הקדושה בנויה על זיכוך מהאגו, ועל אהבת אלקים ואדם. משא”כ כל המתקשרים למיניהם, אמנם יש מהם המתנזרים מן הגשמיות, אבל זה אינו אומר שאינם אגואיסטיים, הם אגואיסטים לכוון אחר, לכוון הרוחני.
הדלקת נר חנוכה
לפני ההדלקה לומר את היהי רצון שמודפס בסידור לפני ברכות ההדלקה. “וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו”.
עצימת עינים, והתרכזות במילים ובמציאות הבורא, מדיטציה וריכוז, הדלקת נרות חנוכה רמז להדלקת התודעה של האדם, לחיבור עם הבורא. הבורא הוא מציאות של רצון להשפיע, שנמצאת בכל, וגם מפעילה אותי, הרצון להשפיע האלוקי נמצא בתוכי והוא השי”ת. הריכוז ברצון להשפיע שבתוכי, וההשתוקקות להדבק ברצון להשפיע האלוקי הזה, הוא קשר עם הבורא.
אין צורך בשום דבר מיסטי, אין צורך בערפל, בעשן, בנרות, ובכל שאר השטויות, אלא רק ריכוז המחשבה והלב.
הדלקת נרות חנוכה היא בכדי לפרסם אצלי את הנס, שלמרות שאין הדבר נראה כך, ששייך בחיי נס, למרות שהכל נראה אפור, רחוק ובלתי מושג, עלי לצאת מתוך היאוש, וההסתכלות הרעה שבאה מתוך הרצון לקבל שבתוכי. ולדעת שהכוחות המעטים שבי יכולים לנצח את הכוחות הרבים שבי. החלשים יכולים לנצח את החזקים. איך יתכן? הדברים קודם כל תלוים בעבודת התודעה שלי.
ריכוז במציאות של האלקים שבתוכי. איזה פנים יש לאלקים הזה? צריכים לצייר רצון להשפיע מופשט. רצון להשפיע של מלך. רצון להשפיע של אבא. רצון להשפיע של אנרגיה קוסמית, בלתי מוגבלת. וכל זה נמצא בתוכי. המחשבה צריכה לשהות ארוכות בנושאים הללו, לא בקיצור, אלא בשלוה, בעדינות, ללא לחץ של זמן. השהות במחשבה זו, מביאה לרגש, להתרגשות, להתעוררות לשמחה, לאמיתיות. האלקים הזה אשר בתוכי, יכול למגר את כל השטויות שבתוכי, את היוונים שבתוכי, את ההגיון האגואיסטי שבתוכי, אני צריך לנס חנוכה, והאור האלוקי אשר בתוכי יכול להביא לי את זה. אני צריך לעשות את ההשתדלות מצידי, והאלקים יעשה את הנס מצידו.
לזה קוראים תיקשור. כל אדם יכול וצריך לתקשר עם נשמתו. אבל בזהכך אין כל דבר מיסטי או יכולת מיוחדת על טבעית. זה מה שהיהדות רוצה מאיתנו. זהו התיקשור האמיתי, וזו הרוחניות האמיתית, אשר מסוגלת להביא אושר לחיי האדם. רוב התקשורים שיש במדיות, אינם בדרך הקדושה, והם גם מביאים אותך לתלות באנשים. אולם בדרך הקדושה, אתה בעצמך לומד איך לתקשר עם נשמתך האלוקית, לא עם ישויות זרות, שזה סוג של בדיחה והזיה, אלא מה שאתה אמור לעשות לפי היהדות, לחשוף את הנשמה האלוקית שבך, ולתת לה להוליך ולדבר ולגלות לך את הכוונים הנכונים שלך.
הדלקת נרות חנוכה, זו רק דוגמא, אבל אפשר לעשות זאת בכל תפילת שחרית, או בכל שבת.
להתרכז ולהפעיל צורת חשיבה אמיתית לגבי עצמך, לגבי מהותך הפנימית, שהיא המציאות האלוקית, אתה רוצה לקבל את האלקים לתוכך, אתה רוצה קשר איתו, אתה רוצה להרגיש אותו, אתה רוצה לשרת אותו ולהתחבר אליו. צורת החשיבה הזו, שמלווה בדמיון וציור של גדלות האלקים, מגדילה יותר ויותר את החוויה, וזאת אמת. כמובן, ככל שאדם מחובר יותר עם כתבי הקודש של התורה, חיצוניות התורה ופנימיות התורה, יש לו יותר פריה ורביה בתקשורים ובמדיטציות הללו. להאריך בזה, להשתהות עם זה, ריכוז, עצימת עינים, נשימות עמוקות.
ובדוגמא של נר חנוכה, לברך את הברכות לאט בכוונה גדולה, עם מחשבה עמוקה, ולצייר את כל הנ”ל, ולצייר את הנשמה האלוקית מנצחת את כל האפרוריות, את כל הכפירה והצחוק והלעג והמרחק מן הקדושה. נס גדול יהיה פה.
