בסד
אם אדם ניגש לזוגיות רק מתוך יצרים בהמיים, אין לזה קיום, כי כל הגשמיות דינה לבלאי וחורבן. היצריות היא ענין בהמי, והופך אדם להיות חפץ בשרי, אשר תלוי בחיכוכי בשר. דבר זה בלבד, מביא לאדם ריקנות אין קץ, כי הנשמה נשארת כולה ריקה ומיותמת. להפך, תענוגי הגשמיות הופכים את הנשמה לדבר שאינו קיים, ולזה הנשמה אינה יכולה להסכים, ולכן היא משדרת לאדם יסורים גדולים של ריקנות.
הזוגיות צריכה להיות בנויה בעיקרה על חיבור נשמות, ואם חיבור הנשמות הוא תקין, אז שייך גם חיבור גופים, כהשלמה תחתונה לענין הנשמתי, היות ואנו באמת עשוים מנשמה וגוף, וצריכים את ב’ סוגי החיבורים.
אבל עיקר החיבור צריך להיות חיבור ערכי, חיבור של רצונות, שהרצונות הכלליים יהיו זהים, ולאותו כוון. חז”ל כבר אמרו כשם שאין פרצופיהם דומים זל”ז, כך אין דעותיהם דומות זו לזו. א”כ לא שייך שיהיו איש ואשה זהים ודומים, אבל הכוון הכללי צריך להיות זהה. וצריך לחזק יותר ויותר את חיבור הרצונות והדעות, שהוא הדבר היותר נכון ואמיתי.
בניית אהבה היא ע”י הסתכלות על התכונות הטובות של השני, הסתכלות על הנפש האלוקית שבו. בכל יום כל אחד מבני הזוג צריך לרשום במחברת, או במחשב, את התכונות והמעשים והדיבורים הטובים שהוא רואה בבן בת זוגו. ולהפיח בתוך עצמו בכל יום רוח חדשה של אהבה והשתוקקות לזולתו, וכמים הפנים אל פנים, כן לב האדם לאדם, כאשר האדם חושב כך על זולתו, גם זולתו יתעורר ויחשוב כך עליו.
כל אחד מבני הזוג צריך להיות מוכן 24/7 לשרת את השני, ולעשות כל מה שצריך עבור השני, ובשמחה והתרוממות הרוח, שמקיים מצוות “ואהבת לרעך כמוך”. מצוות הנישואין אינה מיועדת לספק אותי, אלא היא מיועדת לפתח אצלי את אהבת הזולת, ולהתרגל ולתרגל השפעה ונתינה לשני.
מתוך גישה כזו צריכים להיות השידוכים והדייטים, אין זה משחק של זכר ונקבה כפי שמופיע ברומנים ובסרטים, אלא רק ענין של בירור האם יש התאמה כללית מבחי’ מטרות כלליות, ומבחי’ כימיה ומשיכה גופנית. כל השאר צריך ללמוד לאחר החתונה, ולא לפניה. כי אם הולכים בדרך הנ”ל, אין ממה לפחד, גן העדן פתוח ומחכה לזוגות האוהבים.
וכאשר יש יחסים כאלו בין איש ואשה, אז האוירה הזו עוברת לבנים ולבנות, וגודלים גם הם על מצע של אהבה ונתינה וויתור, וגם הם ינחילו לבני או בנות זוגיהם, את המתנה הנפלאה הזו של חיי אנוש מתוקנים.
מכונה ציבורית – האיש והאישה צריכים להיות מתוקנים בהתפעלות גדולה מבן זוגם, ומבת זוגם, ולהיות נכונים לשרת אחד את השניה בכל שעות היממה, בשמחה גדולה, על הזכות שנפלה בחלקם.
קירבה גופנית לא תתבצע אלא בזמן של קירבה לבבית. יש מאמר שלם בזה”ק המכונה פיוסא ונטילת רשות, שאסור לגבר להתקרב לאשתו אלא אחר שמפייס אותה בדברי אהבה וחיבה, ומבקש רשות ממנה לדבר זה, ורואה שהיא בעצמה רוצה ומוכנה לדבר זה, שלא יעשה זה באופן חד צדדי.
לפני הזווג כל אחד צריך לחשוב שהולך לקיים מצוות הבורא, מחשבות כאלו משרות קדושה וטהרה בזמן הזווג, שהמעשה הגופני לא ישלוט אלא המחשבה הרוחנית תשלוט. בזמן הזווג עצמו כל אחד מבני הזוג צריך ללחוש מילות אהבה למישנהו, ולחשוב על המעלות הטובות של מישנהו. כמובן שאין לחשוב על מישהו או מישהי אחרת, אלא רק הבעל על אשתו, והאשה על בעלה.
כאשר בני זוג נופלים למצב של כעסים ושל מריבה, אל יפלו ברוחם, כי זה טבע המלחמה שלפעמים מפסידים. וצריך לדעת שגם הנפילות הן מאת השי”ת. ומדוע השי”ת מזמן נפילות לזוג? בכדי שיעבדו על עצמם ביתר שאת וביתר עוז. כל אחד מבני הזוג, צריך לכתוב במחברת כל יום את המעלות שרואה בזולתו, ובכל יום לחזור על הדברים, ולכתוב דברים חדשים. ובעיקר צריך להתפלל להשי”ת שיתן כח לכל אחד להאמין בזולתו, גם בזמנים של עצבים וכעסים, כי דוקא בזמנים הללו נבחן האדם.
