בס”ד
לכבוד הרב שלום
שאלה: אני יוצאת כרגע עם בחור בשם …., יצאנו כבר 5 פגישות.
אספר לך פרטים בסיסים אודות הבחור: הוא בן …… וחזר בתשובה לפני 3 שנים. תלמיד של הרב …., שהוא תלמיד של הרב…… בעל תואר במדעי המחשב, עבד בחב’ הייטק עד לפני חודש, בערך, ופוטר מעבודתו (בגלל שהחברה עשתה תפנית ותפקידו כבר לא היה רלוונטי). כעת הוא לומד בישיבה של הרב …… וגר עם הוריו ב…… (חזר לגור עם ההורים לפני 3 שנים). ממה שאני רואה עד עכשיו……, הוא בחור עדין נפש, פיקח ומחושב מאוד.
השתדלתי הפעם להתנהל כפי שנהוג בציבור החרדי, כאשר 4 פגישות היו בתוך בית, וכמו כן, לא מדברים בטלפון שיחות סרק, אלא רק שיחות אשר רלוונטיות לקביעת הפגישה הבאה.
חוץ מהפגישה הראשונה שבה……סיפר על עצמו פרטים בסיסיים, בפגישה השנייה והשלישית …. הוא רק דיבר על הלימוד ואמר דברי תורה. למדנו ביחד מתוך מתן תורה וחובת התלמידים.
לפגישה הרביעית הוא ביקש ממני לקחת יום חופש ולנסוע יחד אתו באותו הרכב (בערב יש בעיית יחוד). הסכמתי וקבענו פגישה. החלטתי לאפשר לו להחליט לאן ניסע, והוא בחר שניסע לציון של בעה”ס. הבחירה הייתה נראית לי קצת תמוהה מהסיבה שזהו שידוך, אבל שמחתי על ההזדמנות להגיע לציונו של הצדיק, וכמו כן, רציתי לראות את אופן החשיבה שלו. במשך כל הפגישה הוא אמר דברי תורה, בציון עצמו הוא אמר תהילים, ולמדנו ביחד מאמר מ”ה בספר שמעתי.
לאחר הפגישה הרביעית הבנתי שאני לא מכירה בכלל את הבחור ושסטינו מהמטרה. במקום להכיר אחד את השני, הוא חושב שאני החברותא שלו…
חשבתי על זה כמה ימים ובפגישה הבאה שיתפתי אותו. הסברתי לו שזה מוזר בעיני שאני יושבת מולו, ואין לו שום שאלות לשאול אותי, ושבמקום לדבר על עצמו הוא בורח ללימוד. אני השתדלתי בפגישות לא לדבר יותר מדי בכדי לשמוע אותו, ומה שקרה הוא, שלא הייתה כלל התעניינות מצידו בנוגע אלי. הוא היה עסוק כל הזמן בלדבר על הרב שלו, ועל הלימוד, ועל הדרך וכו’. שאלתי אותו כל מיני שאלות אישיות והוא ממש לא ידע מה לעשות עם עצמו. הוא נלחץ, וראיתי שממש קשה לו להיפתח. הסברתי לו שאני מרגישה שהוא שם חומה של “עד כאן”, והוא לא מאפשר לי להכיר אותו, ושכך לא נוכל להתקדם לשום מקום. נפתחתי אליו וסיפרתי לו על התהליך שעברתי, מאז שהכרתי את דרך הלימוד של בעה”ס, והוא מאוד הקשיב והזדהה, גם קצת נפתח. בסוף הפגישה שאלתי אותו מה נראה לו לגבי, והוא בחר לשתוק ולענות ב”הפוך על הפוך”. הסברתי לו, שזה שהוא בוחר להשאיר את עצמו במין “אפילה”, בכדי שהוא יוכל מחר-מחרתיים להחליט שלא מתאים לו, זה מעמיד אותי במצב פגיע ושהוא לא מתחשב בי.
בשיחת טלפון, יומיים לאחר הפגישה, הוא אמר שהוא יודע שאני צודקת, ושהוא שמח על זה שנפתחתי. יום לאחר מכן, שוב דברנו וקבענו להיפגש. למחרת, ביום הפגישה, הוא התקשר אליי אחר הצהרים, ופתח בכך שהוא מרגיש שהפגישות מתנהלות בצורה לחוצה מדי. הוא רוצה להיפגש, אך לא רוצה לזרום עם זה, אלא להגיע מכוון מטרה.
הסברתי לו את צורת ההתנהלות שלי בפגישות. לפי מה שלימדו אותי צריך להיפגש בערך פעמיים בשבוע, ולאחר כמה פגישות להחליט אם זה מתאים. ולא סתם לגרור פגישות ולסחוב את הזמן. מה גם שאנו לא נפגשנו הרבה. באותו רגע לא כ”כ הבנתי על מה הוא מדבר….
אמרתי לו שאני לא מעוניינת שנפגש ונזרום, אלא לי ברור מה אני רוצה, ואם לו זה לא ברור, אז שייקח את הזמן, אבל שלא ימרח את הזמן. סיימנו את השיחה בכך שהוא יחשוב אם הוא רוצה להיפגש ויחזור אלי. אמרתי לו שישקיע יותר מחשבה ויעשה בירור עם עצמו, ושידבר איתי רק אחרי זה.
חשבתי הרבה על השיחה הזאת. הבנתי שהוא בכלל לא רואה אותי, והוא חושב רק על עצמו. הרי הוא ידע גם יום קודם לכן, שהוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו, אז למה הוא קבע איתי? ומה הוא חשב לעצמו כשהוא מתקשר אחרי הצהרים? הרי אני מתכננת את היום שלי, אני גם עובדת וגם לומדת ואין לי זמן פנוי. במקום ללמוד או לעבוד אני נפגשת אתו, מהסיבה שאני רוצה להקים בית יהודי, וזה בראש סדר העדיפויות שלי. גם אם זה אומר שאני אקבל משכורת יותר נמוכה כי החסרתי שעות, וגם אם זה אומר שאצטרך לשבת בשעות הקטנות של הלילה ולעשות עבודות ללימודים. לעומת זאת, הוא יכול להיפגש רק פעם בשבוע ובשעה מסוימת, כי בשאר השבוע יש לו שיעורים קבועים או סידורים עם חברים.
למדתי מזה ששידוכים זה לא בראש מעייניו ושהוא לא ממהר כ”כ להתחתן.
בכלל, על מה הוא חשב כל הזמן הזה שהוא נפגש איתי? מלכתחילה הוא לא היה מכוון מטרה. פתאום נפל לו האסימון שגם צריך להתחתן בסופו של דבר… וכמה זמן לוקח לחשוב אם רוצים להמשיך להיפגש?
השיחה הבהירה לי שהוא בכלל לא יודע מה זה שידוכים ואיך להתנהל, ושהוא לא מוכן לחתונה למרות גילו המופלג. הוא מפחד להתחתן ומפחד לאבד את החופש שלו, שהוא טיפח בשנים, הוא לא מעריך אותי והוא לא רציני.
אני קוראת את מה שכתבתי לך עד עכשיו ומבינה שאני מתעסקת בעיקר בבחור ולא בי, מה אני אמורה לשנות בתוכי?
כשאני חושבת על הבחורים הקודמים שיצאתי איתם והייתה התעניינות יותר מפגישה אחת, אני רואה שכל פעם קורה לי אותו מצב. אני משקיעה, נפתחת אל הבחור ונותנת מזמני, והבחור רק בפגישה הרביעית-חמישית מבין שהוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו. פתאום הדברים לא כ”כ מתאימים לו, למרות שמלכתחילה הבהרתי את הדרך וההשקפה שלי.
אשמח אם הרב יוכל לייעץ לי מה לעשות וכיצד להתנהל, והאם כדאי להמשיך לצאת אתו?
בברכת חג חנוכה שמח
……
_______________________________________________________
ל……
הכדור בידיו של הבחור. צריך להיות לו ברור שאם הוא רוצה להמשיך, זה לכוון של חתונה, ולא להעביר את הזמן. ולא, אל תפגשי.
באם הוא רוצה להמשיך, אז עלייך לבדוק בעיקר את מידותיו, האם הוא חושב על השני או לא? אדם שעוסק בכתבי בעה”ס אמור לעבוד על עצמו ולהתייחס לשני, ולא להיות מרוכז רק בעצמו.
כאשר את צריכה להחליט על בעלך לעתיד, זו הנקודה העיקרית החשובה לך. כמובן יש נקודות אחרות שאני מניח שהן מסודרות: שומר תו”מ, בריא, מציאת חן סבירה.
באם לגבר לא חסרה חתונה, לא כדאי להתחתן אתו.
___________________________________________________
בס”ד
לכבוד הרב שלום
קודם כל, תודה על תשובתך.
שאלה: איך אני יכולה לבדוק האם הוא חושב על השני, הרי אני רואה רק את עצמי ואת הרצונות שלי, כלומר, אני לא אובייקטיבית. איך בפועל אני יכולה לבדוק את הבחור?
אשמח אם הרב יוכל לתת לי עצות כיצד להתנהל בפגישה הבאה.
בכבוד רב
……
_____________________________________________
ל…..
תשובה: כמובן שכל אחד צריך לתקן את עצמו בראש ובראשונה, וגם את צריכה לדאוג שאת תתנהגי ותחשבי כראוי, לרצון השי”ת.
מצד שני, זה טבעי ונכון שבחורה תבדוק בחור, ותראה אם היא מסוגלת לחיות אתו, ורק אז להחליט את ההחלטה החשובה: האם אני מתחתנת אתו, או להפך.
אחרי ההחלטה את כבר צריכה לדאוג לתקן את עצמך ולא אותו.
איך לבדוק? הבדיקות הם פשוטות:
כאשר יוצאים יחד, לראות האם הוא מציע לך לשתות משהו? האם הוא מציע לך לאכול משהו? האם הוא משלם על זה? וכדומה.
האם הוא אדם ביקורתי שקוטל אנשים, שמדבר נגד פלוני ואלמוני, או שהוא נזהר שלא להפליל אחרים, שלא לפגוע באחרים?
האם הוא טיפוס שחצן שמרגיש שהוא מלך העולם, או אדם עניו שמרכין ראשו בפני זולתו?
האם הוא אדם שמוכן להקשיב לזולתו בסבר פנים יפות, או שרוצה רק להשמיע את עצמו? וכו’.
בהצלחה אמג
