בסד
גירושין
לכתחילה, בודאי שלא כדאי להגיע לגירושין, איש ואישה צריכים לעשות את כל המאמצים בכדי לישר את ההדורים ביניהם. לעולם לא מאוחר, באם יש רצון טוב מב’ הצדדים. לכן צריכים ללכת לצד שלישי, ולהתחיל מהתחלה, לפתוח דף חדש לגמרי, ולהתחיל ללמוד זה את זו, וזו את זה, לראות את הצרכים של כל אחד, וללמוד איך לאהוב ולכבד את השני.
מיום החתונה ואילך, אש של אהבה צריכה לבעור בין בני הזוג, אם מלבים את האש הזו יום יום בפעולות ובדיבורים ובמחשבות ורצונות של אהבה, אז “אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה”, האהבה והחיבה ילכו ויתגברו מיום ליום. כך הסיכוי שיגיעו לגירושין הוא קלוש מאד.
והיה אם בכל זאת הגיעו לגירושין, כי לא שמרו על חוקי הקדושה, גם את זה צריך לעשות כמו בני אדם, ולא כמו חיות. לשבת ביחד בצורה מכבדת, ושכל אחד יהיה מעונין שהשני יצא מהעסק הזה מרוצה ומרצה. להגיע להסכם ממוני על ידי צד שלישי, לא לפגוע בצד השני, לא ללכלך עליו, לא לדבר עליו לשון הרע, שהוא עוון חמור מאד, לא לטנף בשום צורה על הצד השני, אלא פשוט לומר: הגענו למצב של חוסר התאמה ולכן החלטנו להיפרד. וצריך לעשות זאת בצורה היפה והמכבדת ביותר, כרצון השי”ת.
והיה אם הגיעו לגירושין בצורה מכוערת ואלימה, גם זה צריך ליחס להשי”ת, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא”כ מכריזים עליו מלמעלה. וצריך לרכז את המחשבה, שהשי”ת הטוב והמטיב הביא את היסורים הללו על האדם, בכדי למרק את עונותיו. וככל שהאדם יצייר לעצמו יותר, שכל התהליך הזה הוא לטובתו, כן יצא נקי מתהליך זה, ללא שריטות וללא עוגמת נפש וזכרונות מרים.
פרק ב’
“לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו” (בראשית ב, יח).
“טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו”. (טוב יותר לשבת בצוותא, מאשר לשבת אלמנה).
יש גברים ונשים רבים אחר גירושין שאומרים: הספיק לי, אינני רוצה להתחתן שוב. אבל דעתם זו היא נגד דעת התורה הקדושה, כי כל התורה בנויה על אהבת הזולת, ואפילו אם האהבה נכשלה בפרק א’, בודאי צריך לתת לה סיכוי בפרק ב’.
מורי ורבי זצ”ל עוד באמצע השלושים אחר פטירת זוגתו, כבר התחיל לחפש את בת זוגו השניה. אצלו היתה סיבה רוחנית. אבל גם לאדם לא רוחני, איזה טעם יש בחיים, כאשר אדם חי לבדו?
החיפוש של פרק ב’, צריך להתרכז סביב הנקודות הבאות:
א. לחפש אדם שעובד על עצמו. אין לצפות שהכל יהיה בסדר, ומתאים, כי אין דבר כזה, אלא חיי נישואין הם חיים של עבודה עצמית, יום יומית, ממש כל יום ויום נדרשת עבודה, לראות את הטוב שבשני, ולוותר ולהתאפק ולתת.
ב. מכנה משותף כללי (לא פרטי, כי כשם שאין פרצופיהם דומים זל”ז, כך אין דעותיהם דומות זו לזו).
ג. הדברים הרגילים – בריאות, מציאת חן, יופי, אבל הכל צריך להיות סביר, לא בשמים, אלא ממוצע, כפי רצון הבורא יתברך.
ד. באופן כללי אדם צריך להיות רך, ולדון כל אדם לכף זכות, ולפיכך צריך להיות קרוב לעבודה עצמית, בכדי להסתכל באור חיובי על כל אדם, ולראות את הטוב שבו, עי”ז השידוך נעשה אפשרי וקרוב. משא”כ אם אדם חושד כל הזמן באחרים, קשה יהיה לו למצוא בת או בן זוג. בפרט אם נשרט בעבר והתייסר רבות, הוא מלא חשדות, ואין לו אמון בבני אדם, ולכן צריך לרפאות את השריטה הזו, ולדעת שעדיין יש אנשים הגונים שעובדים על עצמם, ויש עם מי להתקשר ולבנות חיים משותפים.
ה. בכניסה לחיים המשותפים, צריך להיכנס בנפש חפיצה ובשמחה ובאמונה, שאכן השי”ת יצליח דרכו או דרכה, להתבונן היטב על השגיאות שנעשו בעבר, וללמוד מהן איך לא לחזור עליהן, אדם גדול יכול לפתוח דף חדש בכל יום, כמו שאומרים חז”ל: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. כאילו אף פעם לא התחתנת, כאילו לא חוית מה שחוית, מתחילים ממש מהתחלה, יכולים לעשות זאת בצורה הנכונה, ולהדליק אש של אהבה והתחשבות וכיבוד הדדי.
ו. נושא נוסף בפרק ב’ הוא ילדים מן הזווג הראשון, לפעמים שני בני הזוג מביאים ילדים מנישואין קודמים, וזהו קושי נוסף מבחי’ בניית הזוגיות שביניהם. כי כל אחד מבני הזוג מעדיף את טובת ילדיו על טובת ילדי בן הזוג השני. ולכן במקרה שיש קונפליקט, היחסים מתקלקלים. מסיבה זו, כל אחד מבני הזוג צריך לתקן בתוך נפשו מערך של החשבת הילדים של הצד השני, לא בצורה מלאכותית מוגזמת, אלא ליצור בצורה הדרגתית ידידות והתחשבות עם הילדים הללו. לזכור שכל ילד הוא נשמה אלוקית, חלק אלוק ממעל, פעמים רבות אין הילדים מרוצים, כי אינם רוצים לקבל אבא חדש, הם יודעים מיהו האבא האמיתי שלהם, ואינם רוצים להמירו.
