בס”ד
בגשמיות – אתה צריך שיהיה לך לחם ביד, בכדי לתת לשני לחם, ברוחניות – אתה צריך תודעה מוארת, בכדי שתוכל לתת.
אם תודעת האדם מרוקנת, חלולה, עצובה – אין שייכת נתינה.
אדם צריך להתמלאות באור ה’, ואז שייך לתת.
כאשר אתה מתמלא באור אלוקות, ואתה רואה את השני באותו אופן, שהוא נשמה אלוקית טהורה, אז אתה יכול לתת ובגדול.
ע”כ אדם צריך לצייר ציור ודמיון של גדלות האור האלוקי, זה ממלא את התודעה שלו באור, תענוג ושמחה, ואז שייך לוותר, אז שייך לתת ולאהוב.
