בס”ד
כמעט בכל התנ”ך מופיעים התבטאויות והבטחות של הקב”ה, בדבר נתינת ארץ ישראל לעם ישראל. הוא הבטיח לאבותינו, ואח”כ לעם ישראל שהסתובב במדבר, הבטיח שמביא אותם לארץ זבת חלב ודבש.
מה הולך כאן?
האם כל מה שמענין את בורא העולם הוא שטחי אדמה במזרח התיכון? הוא גם מבטיח פריה ורביה, שיהיה זרעינו כחול אשר לא יספר מרוב, האם מה שמענין אותו הוא ריבוי של ילודה בישראל? בשביל זה ברא את העולם, שיהיה לעם ישראל הרבה ילדים? וכן מבטיח הבטחות גשמיות אם ישמרו את המצוות, כגון נתתי גשמיכם בעיתם וכו’, האם מה שמענין אותו הוא הצלחות גשמיות של עם ישראל, שתהיה להם מספיק תבואה, ומים, ופירות? בשביל זה הוא ברא את היקום כולו? מה החשיבות של כל זה?
הלא כתוב “ועתה ישראל מה הוי”ה אלקיך שואל מעימך– כי אם ליראה אותו, וללכת בדרכיו, ולאהבה אותו”, אלו הן מטרות מוצהרות של בורא עולם מבני האדם, ואלו הן מטרות מובנות, שהחיות ההולכות על שתים יהפכו להיות בני אדם בעלי רגש של אהבה זו לזו, בעלי כבוד וריספקט אחד לשני. אבל מה כל זה קשור לנדל”ן הזה שנק’ ארץ ישראל? למה בכל התנ”ך כולו יש עסק בצורה אובססיבית בשטחי האדמה הללו, ובג’בלאות הללו? וכי יש כאן אדמה אחרת, שונה מאשר אדמות אחרות בעולם? וכי יש מרקם גאולוגי אחר באדמות ישראל?
הרב קוק זצ”ל (אורות):
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ.
וּמִתּוֹךְ כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַתֹּכֶן שֶׁל סְגֻלַּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת עֹמֶק חִבָּתָהּ, בְּשׁוּם הַשְׂכָּלָה רַצְיוֹנָלִית אֱנוֹשִׁית כִּי אִם בְּרוּחַ ד’ אֲשֶׁר עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, בַּהַטְבָּעָה הַטִּבְעִית הָרוּחָנִית אֲשֶׁר בְּנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא שֶׁשּׁוֹלַחַת אֶת קַוֶּיהָ בִּצְבָעִים טִבְעִיִּים בְּכֹל הָאֳרָחוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה הַבְּרִיאָה, וּמִזַּרְחַת הִיא אֶת זְרִיחָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה עַל פִּי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁל רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, הַמְּמַלֵּאת חַיִּים וְנֹעַם עֶלְיוֹן אֶת לְבַב קְדוֹשֵׁי הָרַעֲיוֹן וְעַמּוּקֵי הַמַּחֲשָׁבָה הַיִּשְׂרְאֵלִית.
הַמַּחֲשָׁבָה עַל דְּבַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא רַק עֵרֶךְ חִיצוֹנִי כְּדֵי הַעֲמָדַת אֲגֻדַּת הָאֻמָּה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא בָּאָה כְּדֵי לְבַצֵּר עַל יָדָהּ אֶת הָרַעֲיוֹן הַיַּהֲדוּתִי בַּגּוֹלָה, כְּדֵי לִשְׁמוֹר אֶת צִבְיוֹנוֹ וּלְאַמֵּץ אֶת הָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה וְהַחִזּוּק שֶׁל הַמִּצְוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת בְּצוּרָה הֲגוּנָה, אֵין לָהּ הַפְּרִי הָרָאוּי לְקִיּוּם, כִּי הַיְּסוֹד הַזֶּה הוּא רָעוּעַ בְּעֵרֶךְ אֵיתָן הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
הָאִמּוּץ הָאֲמִתִּי שֶׁל רַעְיוֹן הַיַּהֲדוּת בַּגּוֹלָה בֹּא יָבֹא רַק מִצַּד עֹמֶק שִׁקּוּעוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִתִּקְוַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְקַבֵּל תָּמִיד אֶת כָּל תְּכוּנוֹתָיו הָעַצְמִיּוֹת. צִפִּיָת יְשׁוּעָה הִיא כֹּחַ הַמַּעֲמִיד שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַגָּלוּתִית, וְהַיַּהֲדוּת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַיְשׁוּעָה עַצְמָהּ.
מדוע האדמות הללו הן ישועה? אין זה מתיישב על השכל כלל, שאדמות הן ישועה? מה הקשר בין רוחניות לבין אדמות גשמיות?בפרט שהתורה אומרת שאם לא נשמור את מצוות השי”ת, הארץ תזרוק אותנו מכאן, נמצא א”כ שהאדמות הללו אינן ערך בפני עצמן, אלא רק בצמוד לקיום המצוות והדקדוק בהן?
תשובה: הקב”ה התפשט מרום ערכו האין סופי אל מערכת העולם הזה החומרית הסופית, ובדרך התפשטותו נוצרה מערכת עולמות רוחנית, שהולכת ומתעבה עד שמגיע לחומריות העולם הזה.
העולמות עשויים כעין חותם ונחתם, בצורה סימטרית לחלוטין. העולמות הם ערכים ומדרגות רוחניות שנמצאות בתת מודע של האדם. ערכי אמונה, ערכי אהבה, יראה וכבוד, ענוה וחסד, מחד גיסא, בעולמות של הקדושה, וערכים של שחיתות אלימות ורקבון מוסרי מאידך גיסא, בעולמות של הטומאה.
והנה כל מה שבפנימיותו של האדם מתגלה מחוץ לו, כל מה שבעולמות הרוחניים משתלשל לענפים גשמיים. למשל: מבחינה גאוגרפית – כל מקומות המדבר שאינם ראויים לישוב אנושי, נמשכים מן האהבה העצמית שבעולמות דטומאה (יש לשים לב שמקומות המדבר הולכים ומתפשטים בעידן שלנו). באופן כללי כל מדינות העולם נמשכות מערכים של תאוות מושחתים, וככל שמתקרבים מבחינה גאוגרפית לארץ ישראל, המדינות היותר קרובות נמשכות מערכים יותר ויותר הגונים, עד ארץ ישראל עצמה, שנמשכת ממדרגת אהבת אלקים ואדם המושלמת והנצחית, שלא ניתנת לקלקול.
א”כ, מה שהקב”ה מבטיח לנו את ארץ ישראל, והנושא הזה נידון בכל התנ”ך כולו, אין הכוונה לקרקעות הללו הגשמיות של ארץ ישראל, אלא הכוונה שהקב”ה מבטיח להביא אותנו לערכים הנפלאים של אהבת אלקים ואדם, וזהו המכונה ארץ ישראל. ארץ לשון רצון, כפי שאמרו חז”ל “למה נקרא שמה ארץ?שרצתה לעשות רצון קונה”. ישראל, ישר אל, שהאדם מיושר לחלוטין להשי”ת, וכל חייו בעולם הזה עמ”נ לקיים את רצונו יתברך ולשרת אותו. וכשאדם מגיע לזה, זה נבחן שהגיע לארץ ישראל. זוהי הארץ המובטחת, שאליה הבטיח הקב”ה שהוא מביא אותנו.
גם שאר ההבטחות אינן הבטחות גשמיות, למשל, הבטחת ריבוי הזרע, הכוונה להבטחה לזכיה בריבוי פרטים רוחניים, בדומה לריבוי הפרטים הגשמיים, כך יש ריבוי פרטים רוחניים, אלא שזה נסתר מאיתנו, כל זמן שאנו שקועים באהבה העצמית שלנו.
למשל: בגשמיות – יש במוצר של חלב בלבד מאות פרטים, כמו ריבוי הגבינות העצום: שלושה אחוז, וחמישה אחוז, ותשעה אחוז, וקוטג’, ומלוחה, ובולגרית, וחרמון, וכפרית, וצהובה, ומאודה, ועם זיתים, ועם שום, ועם שמיר, וכו’ וכו’. והנה, לא יתכן שהרוחניות היא פחותה מהגשמיות, ובודאי שבכל מצוה יש מאות טעמים ופרטים, אלא שזה נסתר מאיתנו כל זמן שאנו שקועים באהבה העצמית שלנו.
לפיכך, כאשר נזכה לבוא לארץ ישראל, כלומר לאהבת אלקים ואדם, גם נזכה בריבוי הפרטים האלקיים שבמצוות.
והנה הענפים הגשמיים נמשכים מן השורשים הרוחניים, ולכן ארץ ישראל הגשמית נמשכת מארץ ישראל הרוחנית שבעולמות הנפש של האדם. ומכאן מקור קדושתה של ארץ ישראל הגשמית, מטעם שהיא נמשכת ומוארת מארץ ישראל הרוחנית, ולכן כאשר אנו נאחזים בארץ ישראל הגשמית, אנו בעצם מביעים את רצונינו ותפילתנו לזכות לארץ ישראל הרוחנית. אבל ארץ ישראל הגשמית, ללא ארץ ישראל הרוחנית, איננה אלא סתם בדל אדמה לא משמעותי. וכל המצוות הן כך, גם שופר שלוקחים בראש השנה, כל משמעותו היא מטעם שהוא נמשך משופר הרוחני שבעולמות העליונים, ומשם לוקח את קדושתו, הלכותיו, ותיקוניו.
מכאן נבין שאלו שמנפנפים עם ארץ ישראל הגשמית, עם ירושלים והר הבית הגשמיים, אם עושים זאת ללא שום קשר אמיתי לשורשים הרוחניים, הרי זה דבר טפל, שאין לו קיום כלל. וזו הסיבה שערביי ארץ ישראל מבפנים ומבחוץ הולכים ומתגברים ומשתלטים, אין לתהליך זה שום פתרון ע”י ריבוי פעולות חיצוניות ללא קשר עם השורשים הרוחניים. כמו גוף של אדם ללא נשמה. אלא הפתרון הוא להתקשר עם ארץ ישראל הרוחנית, ואז גם ארץ ישראל הגשמית תהווה חטיבה עצמותית בתוך חיינו.
